שומר חומותיך
New member
"המאסאקר" מאת אפריים קישון../images/Emo41.gif
בהשראת ה"ארועים" , בחרתי בציטוט מתוך ספר הביוגרפיה של אפריים קישון - בנושא ה"מאסאקר" בסברא ושתילה עליו נדרש להגיב בראיון לעיתונאי אירופאי. תענוג: אפרים: ...וברשותך, באופן יוצא מן הכלל,אקרא באוזניך דו"ח קטן שכתבתי לפני שנים אודות מפגש אחד. ירון: סיפור ארוך? אפרים: ארוך כגלות. הייתי יכול לקרוא לו: "היכרות עם דור ההמשך". את נציגו של דור זה, את הכתב הצעיר והסימפאטי, פגשתי אי-שם באירופה, ערש התרבות המערבית, כחצי שנה אחרי מאורעות לבנון. הוא נשלח על-ידי המדור האמנותי של תחנת הרדיו המקומית ובאמת לא חשוב כעת איזו מהן. הצעיר היה מאופק מאוד, מנומס מאוד ועצבני מאוד. הוא הניח על ברכיו דף נייר, שעליו רשם מראש את שאלותיו משדה האמנות והתרבות, ובידיים רוטטות לחץ על כפתורי הרשמקול הקטן שלו על השולחן: -שאלתי הראשונה, אדוני, האם האירועים האחרונים השפיעו על עבודתך הספרותית הסדירה? -אילו ארועים? -האחרונים... הצעיר השפיל את עיניו ושתק. גם אני שתקתי. -אני מתכוון, רחש הצעיר לבסוף, אני מתכוון לעניינים בלבנון. -אילו עניינים? -העניינים שם... שוב שתקנו קצת. הכתב נראה כבן עשרים ומשהו, צעיר חופשי, שנולד תריסר שנים אחרי מיגור הנאצים באירופה. -תסלח לי, פניתי אליו, אתה מראיין אותי בענייני ספרות, אם אינני טועה. -בהחלט אדוני, משדרים ביום שישי בשמונה ושלושים. -אם כן, בוא נדבר על ספרים, על השירה העברית החדשה. -בבקשה, לי זה לא משנה, הסכים הצעיר ושאל, האם הופיעו אצלכם שירים על האירועים הללו? -אילו ארועים? -במחנות הפליטים... מבטו שוב בורח, אצבעותיו לופתות את המיקרופון בשבץ. -בנוגע לטבח, הוא אומר בקול צרוד, "מאסאקר". הוא פולט "מאסאקר" כשנחיריו מתרחבים, כאילו טעם מעדנים. -טבח של מי, אני מתעניין. -ה"מאסאקר" של נשים וילדים פלשתיניים. -אני שואל לזהות המרצחים, מי הם? הכתב הצעיר מחריש, עיניו זגוגיות. -שאלתי אותך, מי ביצע את הרצח ההמוני בסברא ובשתילה, מי? הכתב אינו עונה. -אני שואל בפעם האחרונה, מי הם המרצחים של נשים וילדים, מי הם? אין תגובה. אני מסתכל במראיין שלי. בחור בעל קלסתר-פנים הגון, בחור מסודר מבית טוב, בלי צל של ספק. -היה "מאסאקר" מגואל בדם, הוא מפטיר לבסוף, "מאסאקר" מחריד. -מי ביצע אותו? הוא מדפדף בניירותיו בידיים רועדות ואינו עונה. -זה היה מעשה של נקמנות שפלה, הוא ממלמל, ה"מאסאקר" האיום הזה. -נקמנות שפלה של מי? סלילי הרשמקול מסתובבים ברשרוש חרישי. שפתיו של הכתב הצעיר מצטמצמות לקו צר אחד, אני זוכר את השפתיים הלחוצות האלה עוד מנעורי. -ידידי הצעיר, אומר אנוכי, אני מסרב להתראיין, כל עוד אינך אומר לי מי ביצע את הטבח במחנות-הפליטים. הכתב מזיע, סובל ושותק. הסיגרייה השלישית מרצדת בין אצבעותיו. -זה עוד לא ברור, הוא אומר בקול עלה נידף, יש אצלכם חקירה ממשלתית נגד בגין בעניין ה"מאסאקר". ראיתי גם תצלומים מן התערוכה באומות-המאוחדות: בתל-אביב הפגינו נגד ה"מאסאקר" של בגין עם שלטים, שהוא ושרון רוצחים כמו היטלר. היה כתוב באנגלית. הצעיר נשם בכבדות, פניו סמוקות. -אתה שומע מה שאתה מדבר? אני יוצא מכלי, שמעת אי-פעם על הפגנות המוניות נגד היטלר? שמעת אי-פעם, שהוא הורה לערוך חקירה נגד עצמו וממשלתו תחת לחץ דעת-הקהל? נכון, היתה מצדנו הזנחה חמורה, קלות-דעת שלא תסולח, אבל האחראים לזה באו על עונשם. האינך רואה? מה שמתרחש בישראל זה לא פאשיזם כמו שאתה רומז, אלא ההיפך מזה, דמוקרטיה במובן הנעלה ביותר של המלה. על שפתיו של הכתב מופיע חיוך סרקסטי, הוא שואף עמוק מבדל הסיגריה שלו: -שרון הודה בפרלמנט שלכם שהוא תמך ב"מאסאקר". -מאין אתה לוקח את זה? -מסיקור הטלוויזיה על אודות ה"מאסאקר", אדוני. כזכור, שר הביטחון דאז מסר בשעתו בכנסת שממשלת ישראל תמכה זה שנים בפלאנגות, אשר ביצעו את הטבח המתועב במחנות הפליטים. עוד באותו ערב שידרו מרבית תחנות הטלוויזיה באירופה והדפיסו המכובדים שבעיתונים באופן תמציתי "שרון מודה: תמכתי במאסאקר!" מלה במלה כך, ראיתי במו-עיני, שמעתי במו-אוזני. -ידידי הטוב, אני מתאפק ופונה אל הכתב, נגיד, שאריק שרון מוצא סיפוק עילאי דווקא ברציחת נשים וילדים, האם לדעתך פוליטיקאי ותיק שכמוהו יקום ויכריז על כך מעל בימת הכנסת מול סוללות הטלויזיה הזרות? הכתב מפרפר, כל מאודו אומר "מאסאקר". -אתם הראתם בשבילם את המחנות מלמעלה בעת ה"מאסאקר". -בשביל מי? -בשביל מבצעי ה"מאסאקר". אני מרגיש שהדם זורם לראשי: -תגיד פעם אחת "פלאנגות נוצריות", לכל הרוחות והשדים! הכתב מחוויר ושותק. לא רוצה להגיד פלאנגות, לא רוצה לומר נוצריות. שפתיו צרות וישרות, נטולות דם. -אני לא אנטישמי, אדוני, הוא מסביר, אני מבקש מן הסתם לתהות על פשעי הטרוריסט בגין, על עמדתך כסופר ישראלי בקשר ל"מאסאקר" שערכתם... -זאת אומרת, בכל-זאת אנחנו ערכנו את הטבח? לפני כמה ימים בלבד נתקלתי בתחתית עיתוני אירופה בשלוש שורות על אודות השמדתם השיטתית של עשרות אלפי אינדיאנים בגואטמלה. אם זיכרוני אינו מטעני, הרי במדורי הפרפראות צוינה גם אתיופיה, בקשר לטבח השבועי של אלפי כפריים שם, או משהו. מספר הפליטים מאפגניסטן במחנות פקיסטן עבר בתקופה זו את השלושה מליון, אבל אין בכך עניין ציבורי כלשהו. -אנא, קורא הכותב את מחשבותי, אל נא באפך, אדוני. אתה חייב להבין את התייחסותי ל"מאסאקר". מכם אני מצפה ליותר מאשר מעמים אחרים. -מדוע? -מפני שאתם יהודים, אתם עם המוסר. אתם מדינה חופשית ודמוקרטית ולא דיקטטורה צבאית כמו השכנות שלכם. -בראוו, אני פורץ, כביר. לפי הנוסחה הצבועה שלכם, ידידי, מדינת ישראל המוסרית והדמוקרטית מושמצת עד חורמה בתקשורת של המערב, והיא נהפכה למדינה בלתי-מוסרית וצמאת-דם בעיני דעת-הקהל העולמית, בעוד שהדיקטטורות הבזויות וצמאות-הדם נהנות באותה תקשורת מחסינות מלאה בגלל רמתן המוסרית הירודה, והן מוסיפות להצטייר בעיני אותה דעת-קהל עצמה כמדינות מוסריות לאללה, בראוו! הכתב מצמץ. -את זה לא הבנתי, הוא מודה ומוסיף, אבל עם כל הכבוד לך, אדוני, שדווקא אתה, פליט-שואה לשעבר, תצדיק "מאסאקר" איום שכזה, את הפשע של המאה... קמתי ללא הגה, לקחתי את מעילי ועזבתי את החדר. אפילו לא רגזתי על הצעיר הביישן מן המדור האמנותי. אין הוא אלא תופעה שכיחה בזמנים אלו על פני כדור-הארץ. הוא חושב באמת ובתמים שהוא איננו אנטישמי כלל ועיקר, והוא הגרוע שבהם.
בהשראת ה"ארועים" , בחרתי בציטוט מתוך ספר הביוגרפיה של אפריים קישון - בנושא ה"מאסאקר" בסברא ושתילה עליו נדרש להגיב בראיון לעיתונאי אירופאי. תענוג: אפרים: ...וברשותך, באופן יוצא מן הכלל,אקרא באוזניך דו"ח קטן שכתבתי לפני שנים אודות מפגש אחד. ירון: סיפור ארוך? אפרים: ארוך כגלות. הייתי יכול לקרוא לו: "היכרות עם דור ההמשך". את נציגו של דור זה, את הכתב הצעיר והסימפאטי, פגשתי אי-שם באירופה, ערש התרבות המערבית, כחצי שנה אחרי מאורעות לבנון. הוא נשלח על-ידי המדור האמנותי של תחנת הרדיו המקומית ובאמת לא חשוב כעת איזו מהן. הצעיר היה מאופק מאוד, מנומס מאוד ועצבני מאוד. הוא הניח על ברכיו דף נייר, שעליו רשם מראש את שאלותיו משדה האמנות והתרבות, ובידיים רוטטות לחץ על כפתורי הרשמקול הקטן שלו על השולחן: -שאלתי הראשונה, אדוני, האם האירועים האחרונים השפיעו על עבודתך הספרותית הסדירה? -אילו ארועים? -האחרונים... הצעיר השפיל את עיניו ושתק. גם אני שתקתי. -אני מתכוון, רחש הצעיר לבסוף, אני מתכוון לעניינים בלבנון. -אילו עניינים? -העניינים שם... שוב שתקנו קצת. הכתב נראה כבן עשרים ומשהו, צעיר חופשי, שנולד תריסר שנים אחרי מיגור הנאצים באירופה. -תסלח לי, פניתי אליו, אתה מראיין אותי בענייני ספרות, אם אינני טועה. -בהחלט אדוני, משדרים ביום שישי בשמונה ושלושים. -אם כן, בוא נדבר על ספרים, על השירה העברית החדשה. -בבקשה, לי זה לא משנה, הסכים הצעיר ושאל, האם הופיעו אצלכם שירים על האירועים הללו? -אילו ארועים? -במחנות הפליטים... מבטו שוב בורח, אצבעותיו לופתות את המיקרופון בשבץ. -בנוגע לטבח, הוא אומר בקול צרוד, "מאסאקר". הוא פולט "מאסאקר" כשנחיריו מתרחבים, כאילו טעם מעדנים. -טבח של מי, אני מתעניין. -ה"מאסאקר" של נשים וילדים פלשתיניים. -אני שואל לזהות המרצחים, מי הם? הכתב הצעיר מחריש, עיניו זגוגיות. -שאלתי אותך, מי ביצע את הרצח ההמוני בסברא ובשתילה, מי? הכתב אינו עונה. -אני שואל בפעם האחרונה, מי הם המרצחים של נשים וילדים, מי הם? אין תגובה. אני מסתכל במראיין שלי. בחור בעל קלסתר-פנים הגון, בחור מסודר מבית טוב, בלי צל של ספק. -היה "מאסאקר" מגואל בדם, הוא מפטיר לבסוף, "מאסאקר" מחריד. -מי ביצע אותו? הוא מדפדף בניירותיו בידיים רועדות ואינו עונה. -זה היה מעשה של נקמנות שפלה, הוא ממלמל, ה"מאסאקר" האיום הזה. -נקמנות שפלה של מי? סלילי הרשמקול מסתובבים ברשרוש חרישי. שפתיו של הכתב הצעיר מצטמצמות לקו צר אחד, אני זוכר את השפתיים הלחוצות האלה עוד מנעורי. -ידידי הצעיר, אומר אנוכי, אני מסרב להתראיין, כל עוד אינך אומר לי מי ביצע את הטבח במחנות-הפליטים. הכתב מזיע, סובל ושותק. הסיגרייה השלישית מרצדת בין אצבעותיו. -זה עוד לא ברור, הוא אומר בקול עלה נידף, יש אצלכם חקירה ממשלתית נגד בגין בעניין ה"מאסאקר". ראיתי גם תצלומים מן התערוכה באומות-המאוחדות: בתל-אביב הפגינו נגד ה"מאסאקר" של בגין עם שלטים, שהוא ושרון רוצחים כמו היטלר. היה כתוב באנגלית. הצעיר נשם בכבדות, פניו סמוקות. -אתה שומע מה שאתה מדבר? אני יוצא מכלי, שמעת אי-פעם על הפגנות המוניות נגד היטלר? שמעת אי-פעם, שהוא הורה לערוך חקירה נגד עצמו וממשלתו תחת לחץ דעת-הקהל? נכון, היתה מצדנו הזנחה חמורה, קלות-דעת שלא תסולח, אבל האחראים לזה באו על עונשם. האינך רואה? מה שמתרחש בישראל זה לא פאשיזם כמו שאתה רומז, אלא ההיפך מזה, דמוקרטיה במובן הנעלה ביותר של המלה. על שפתיו של הכתב מופיע חיוך סרקסטי, הוא שואף עמוק מבדל הסיגריה שלו: -שרון הודה בפרלמנט שלכם שהוא תמך ב"מאסאקר". -מאין אתה לוקח את זה? -מסיקור הטלוויזיה על אודות ה"מאסאקר", אדוני. כזכור, שר הביטחון דאז מסר בשעתו בכנסת שממשלת ישראל תמכה זה שנים בפלאנגות, אשר ביצעו את הטבח המתועב במחנות הפליטים. עוד באותו ערב שידרו מרבית תחנות הטלוויזיה באירופה והדפיסו המכובדים שבעיתונים באופן תמציתי "שרון מודה: תמכתי במאסאקר!" מלה במלה כך, ראיתי במו-עיני, שמעתי במו-אוזני. -ידידי הטוב, אני מתאפק ופונה אל הכתב, נגיד, שאריק שרון מוצא סיפוק עילאי דווקא ברציחת נשים וילדים, האם לדעתך פוליטיקאי ותיק שכמוהו יקום ויכריז על כך מעל בימת הכנסת מול סוללות הטלויזיה הזרות? הכתב מפרפר, כל מאודו אומר "מאסאקר". -אתם הראתם בשבילם את המחנות מלמעלה בעת ה"מאסאקר". -בשביל מי? -בשביל מבצעי ה"מאסאקר". אני מרגיש שהדם זורם לראשי: -תגיד פעם אחת "פלאנגות נוצריות", לכל הרוחות והשדים! הכתב מחוויר ושותק. לא רוצה להגיד פלאנגות, לא רוצה לומר נוצריות. שפתיו צרות וישרות, נטולות דם. -אני לא אנטישמי, אדוני, הוא מסביר, אני מבקש מן הסתם לתהות על פשעי הטרוריסט בגין, על עמדתך כסופר ישראלי בקשר ל"מאסאקר" שערכתם... -זאת אומרת, בכל-זאת אנחנו ערכנו את הטבח? לפני כמה ימים בלבד נתקלתי בתחתית עיתוני אירופה בשלוש שורות על אודות השמדתם השיטתית של עשרות אלפי אינדיאנים בגואטמלה. אם זיכרוני אינו מטעני, הרי במדורי הפרפראות צוינה גם אתיופיה, בקשר לטבח השבועי של אלפי כפריים שם, או משהו. מספר הפליטים מאפגניסטן במחנות פקיסטן עבר בתקופה זו את השלושה מליון, אבל אין בכך עניין ציבורי כלשהו. -אנא, קורא הכותב את מחשבותי, אל נא באפך, אדוני. אתה חייב להבין את התייחסותי ל"מאסאקר". מכם אני מצפה ליותר מאשר מעמים אחרים. -מדוע? -מפני שאתם יהודים, אתם עם המוסר. אתם מדינה חופשית ודמוקרטית ולא דיקטטורה צבאית כמו השכנות שלכם. -בראוו, אני פורץ, כביר. לפי הנוסחה הצבועה שלכם, ידידי, מדינת ישראל המוסרית והדמוקרטית מושמצת עד חורמה בתקשורת של המערב, והיא נהפכה למדינה בלתי-מוסרית וצמאת-דם בעיני דעת-הקהל העולמית, בעוד שהדיקטטורות הבזויות וצמאות-הדם נהנות באותה תקשורת מחסינות מלאה בגלל רמתן המוסרית הירודה, והן מוסיפות להצטייר בעיני אותה דעת-קהל עצמה כמדינות מוסריות לאללה, בראוו! הכתב מצמץ. -את זה לא הבנתי, הוא מודה ומוסיף, אבל עם כל הכבוד לך, אדוני, שדווקא אתה, פליט-שואה לשעבר, תצדיק "מאסאקר" איום שכזה, את הפשע של המאה... קמתי ללא הגה, לקחתי את מעילי ועזבתי את החדר. אפילו לא רגזתי על הצעיר הביישן מן המדור האמנותי. אין הוא אלא תופעה שכיחה בזמנים אלו על פני כדור-הארץ. הוא חושב באמת ובתמים שהוא איננו אנטישמי כלל ועיקר, והוא הגרוע שבהם.