אני דווקא מרגיש שונה
כי כשלכל החברים שלי אבא משלם את השכ"ד והתואר ואני צריך לחסוך שנה בשביל השכ"ל המזדיין אז אני בהחלט מרגיש שונה. וכשהייתי חייל משוחרר שהולך לעשות בגרות ופסיכומטרי בלי לדעת לחבר שברים,כשכל המחזור שלי התחיל אוניברסיטה חודשיים אחרי השיחרור בהחלט הרגשתי שונה. אז נכון שהייתי יכול להסתדר בלי המלגה ולדחות את התואר בעוד שנה,ובטח שהייתי יכול לקחת עוד שתי עבודות ולישון שעתיים בלילה,אבל איכשהו הרבה יותר נוח כשיש לך איזשהו גב,מישהו לסמוך עליו. אני מודה שאני לא בדיוק החבר הכי פעיל בה.ל.ל.,אני לא בא לפעילויות או משתתף ב"ערבי מודעות". אבל טוב שהם שם. הרבה אנשים יכלו להשתלב,ואפילו בקלות,גם בלי ה.ל.ל. אבל הרבה עוד יותר היו נופלים בדרך. בכנות,אני די לא מבין את כל ההתקפות המוזרות על העמותה (הבחור שרצה לתבוע את ה.ל.ל. לפי חוק העמותות,ושאר ירקות). אנשים באו לעזור לכם. בחינם. הם גם נותנים לכם כסף. כוסאומו,אל תגידו תודה,לפחות תסתמו. (ומצ"ב תודות ליובל מה.ל.ל., מורה למתמטיקה מהטובים שהיו לי,ואדם בעל סיבולת אלכוהול מעוררת פלאים).