ישיבישער אלמוני
New member
הלכות לשון הרע לגולשים ועתונאים
מצאתי יוזמה ברוכה בחדרי חרדים,אחד ליקט הלכות לשון הרע לגולשים.העלתי זאת לטובת חברי הפורום 23:50 26/9/2004 - נשלח ב -------------------------------------------------------------------------------- הלכות לשון הרע לעיתונאים (ולגולשי פורומים) הקדמה חשוב לנסח הלכות לשה"ר לעיתונאים שעבודתם כרוכה בדיווח על מעשי הזולת ולכן קרובים להיכשל באיסור לשוה"ר. גם הגולשים בפורומים שונים שנושאם מידע הינם באותה סכנה. גם רווחת הטעות לפיה לשון הרע הוא האיסור החמור ביותר התלוי בדיבור. אך פסק בפתחי תשובה 1 שיש איסור חמור יותר מאיסור לשון הרע והוא מניעת ידיעה העשויה לסייע לנפגע. אחריות כבדה נופלת על כתפי בעל המידע שמצד אחד עלול להיכשל בלשה"ר ומאידך עלול להיכשל באיסור חמור יותר והוא "אל תעמוד על דם רעך". וזו רעה חולה הגורמת להתרבות נוכלים רמאים וחנפים הסומכים על כך ששמם הטוב לא יפגע. ניסוח ההלכות רק להעיר העניין. כל הערה והארה יתקבלו בברכה. הלכות א. איסור לשון הרע הוא המספר בגנות חברו2 אף על פי שאומר אמת ואיסורו חמור וידוע. ב. אסור לספר לשון הרע גם על הציבור וישעיה הנביא אמר "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" ונענש, ובפלא-יועץ3 כתב: "ואם גדול עונש לשון הרע למדבר על היחיד, על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת למדבר על הרבים". ג. אסור לספר לשון הרע אף על חילוני4 . ד. מידע העומד להתפרסם יש האומרים שאין איסור בסיפור הדברים ולכן סיפור שנאמר בפני שלושה אין עוד איסור לספרו ובלבד שיספרו דרך אקראי ולא אם הכוונה לפרסמו יותר. אך כתב בח"ח שאין לסמוך על זה5 . ה. פרסום מידע שכבר מפורסם בציבור לכל הדעות אין שייך בו לשון הרע.6 ו. כלל גדול בלשון הרע הוא שעיקר האיסור הוא כשהכוונה לבזות אבל כל שהדבר נעשה בכוונה שהיא לתועלת השומע, המספר או זה שסיפרו עליו, מותר על פי הגבלות מסוימות7 : שידע זאת בוודאות (אך אין צורך דווקא שיראה בעצמו, אלא שהדבר יהיה לו ודאי על ידי עד נאמן וכדו'), שיהיה ברור לו שנחשב מעשה רע, הסיפור צריך להיות מדויק ללא שום תוספות, כוונת המספר תהיה לתועלת, שאי אפשר לפתור הבעיה ללא סיפור לשון הרע ושלא יגרם נזק רב יותר לחוטא, מאשר אילו בית דין היה מענישו. ח. אם יכול העיתונאי לפרסם ידיעה מהימנה אודות מעשה עוול ועל ידי הפרסום יכול להציל עשוק מיד עושקו, וודאי את הציבור כולו, על ידי לשון הרע, אין זה רק היתר, אלא חובה עליו לעשות כן, והנמנע מזה חמור עוונו יותר מאיסור לשון הרע. וחובה זו כלולה בהלכת אל תעמוד על דם רעך ועוונו חמור יותר מאיסור לשון הרע. וז"ל פתחי תשובה8 : "האריכו בחומר איסור לשון הרע. וראיתי לנכון להעיר לאידך גיסא, שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע ... באמת שהנוהג כן גדול עונו מנשוא, ועובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. והוא הדין גם לענין ממון, כי מה לי חותר מחתרת או שרואה את משרתיו של חבירו שגונבים ממנו, או שותפו שגונב מהעסק שלו, או שחבירו מטעהו ומאנה אותו במקח וממכר, או שבתמימותו מלוה מעות לאדם שהוא 'לוה רשע ולא ישלם'?... וכן בעניני שידוכין...כל אלו בכלל מצות השבת אבידה, אבידת גופו או אבידת ממונו. והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לחבירו רעה, הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חבירו ולהצילו מפח יקוש, מצוה רבה היא ותבוא עליו ברכה". וכן ח"ח הלכות רכילות9 : "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע - צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא"10 . ט. אם ע"י סיפור לשון הרע ימנע נזק להבא גם מותר11 . י. מותר לספר לשון הרע על אדם שגזל או עשק את חברו גם אם אין בזה לתקן את המעוות אלא רק למטרות חינוכיות, כדי "שיתרחקו בני אדם מדרך רשע"12 . מותר לספר גנות אדם לציבור אם המטרה היא לחנך את הציבור להתרחק ממעשה פסול13 . יא. מותר לספר לשון הרע על מועמד בבחירות כדי שלא יטעו בו אם האנשים הבוחרים בו טועים בו14 . ולא גרע מההלכה "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע - צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא15 . יב. מותר לספר לשון הרע כדי שיוכיחו את החוטא ויפרישו אותו מן האיסור. יג. מותר לספר לשון הרע כדי להשקיט מריבה16 . ומצווה לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת. יד. חנף, היינו כל אדם שהציבור טועה בו שהוא צדיק, מצווה לפרסם מעשיו ועל זה אמרו חכמים17 . מפרסמין את החנפים, מפני חילול ה'. וככל שהאדם ידוע ומפורסם כצדיק כן אדרבא מצווה יותר לפרסם מעשיו החמורים18 . טו. אדם המוחזק לצדיק אבל נוהג הנהגה פסולה הרי שככל שאפשר שהציבור יטעה ללמוד ממעשיו הפסולים, ולמשל בממון בו נפוץ מנהגים פסולים, מצווה גדולה היא יותר לפרסם גנותו19 . סיכום: אסור: לשון הרע לגנאי גרידא. מותר: לתועלת ולפי ההגבלות. מצווה: לפרסם רשעת זה שעושה עצמו צדיק. חובה: כל שיכול להציל אחרים ע"י פרסום לשון הרע. _________ ________________ 1 או"ח סימן קנ"ו 2 גנות: בשע"ת שע"ג, רי"ד, משמע שהוא כל שעובר על אחד מאיסורי תורה. אבל לפי הרמב"ם הל' דעות פ"ז, כולל כל שעלול לגרום לנזק לרעהו. 3 ערך לשון הרע 4 וכפסק החזו"א והבניין ציון שאין גדר רשע בזה"ז ע"פ רמב"ם ממרים פ"ג, אך לתועלת חינוכית וכדו' ראה להלן 5 רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ד, ח"ח הל' לשה"ר ט סעי' א-ב ובאר מים חיים ס"ק ג 6 ח"ח לשה"ר ד, באר מים חיים מא ובספר נצור לשונך טעה בזה ולא חילק בין באפי תלתי לדבר מפורסם. ולכאורה משמע שדבר מפורסם היינו שרוב אנשי המקום בו מספר הדברים יודעים מזה ולכן צ"ע לפרסם מעיר לעיר. 7 ח"ח לשה"ר כלל ד ס"ק טז וראה מאירי ב"ב לט ע"ב שאם אינו לכוונת לשון הרע - אין איסור בזה. 8 או"ח סימן קנ"ו 9 ט' סעי' א-ב 10 עי' שע"ת שע"ג רכ"א 11 שו"ע חו"מ שפח, ט בהג"ה וכן כתב בח"ח לשה"ר ב' באר מים חיים ס"ק א' ביחס לאדם שהתבייש ברבים מידי זולתו, שאם יש לו תועלת להבא, שלא יחרפנו עוד - מותר לחרפו ברבים. 12 ח"ח הל' לשה"ר י' סעי' ד 13 שם ד סעי' ח. 14 שם ה, באר מים חיים ס"ק ח, הל' רכילות ט. 15שם הל' רכילות ט' סעי' א-ב 16 ח"ח שם ה' ג' בהג"ה ע"פ ירושלמי פאה פ"א ה"א 17 יומא פו ע"ב 18 לפי הטעם שהביא רש"י שם והרבינו יונה בשע"ת שמצווה לפרסם כדי שאם תבוא עליו פורענות ידעו אנשים לתלותה במעשיו ולא יהיה חילול ה' שצדיק ורע לו 19 לפי הטעם שהביא רש"י ורבינו יונה: שיש לפרסם החנף כי מקצת בני אדם מכירים במעשיו וטועים לומר שאין שפלות לאיש בעבירות אלו, ולא נגרע מערכו במעשיו הרעים"
מצאתי יוזמה ברוכה בחדרי חרדים,אחד ליקט הלכות לשון הרע לגולשים.העלתי זאת לטובת חברי הפורום 23:50 26/9/2004 - נשלח ב -------------------------------------------------------------------------------- הלכות לשון הרע לעיתונאים (ולגולשי פורומים) הקדמה חשוב לנסח הלכות לשה"ר לעיתונאים שעבודתם כרוכה בדיווח על מעשי הזולת ולכן קרובים להיכשל באיסור לשוה"ר. גם הגולשים בפורומים שונים שנושאם מידע הינם באותה סכנה. גם רווחת הטעות לפיה לשון הרע הוא האיסור החמור ביותר התלוי בדיבור. אך פסק בפתחי תשובה 1 שיש איסור חמור יותר מאיסור לשון הרע והוא מניעת ידיעה העשויה לסייע לנפגע. אחריות כבדה נופלת על כתפי בעל המידע שמצד אחד עלול להיכשל בלשה"ר ומאידך עלול להיכשל באיסור חמור יותר והוא "אל תעמוד על דם רעך". וזו רעה חולה הגורמת להתרבות נוכלים רמאים וחנפים הסומכים על כך ששמם הטוב לא יפגע. ניסוח ההלכות רק להעיר העניין. כל הערה והארה יתקבלו בברכה. הלכות א. איסור לשון הרע הוא המספר בגנות חברו2 אף על פי שאומר אמת ואיסורו חמור וידוע. ב. אסור לספר לשון הרע גם על הציבור וישעיה הנביא אמר "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" ונענש, ובפלא-יועץ3 כתב: "ואם גדול עונש לשון הרע למדבר על היחיד, על אחת כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת למדבר על הרבים". ג. אסור לספר לשון הרע אף על חילוני4 . ד. מידע העומד להתפרסם יש האומרים שאין איסור בסיפור הדברים ולכן סיפור שנאמר בפני שלושה אין עוד איסור לספרו ובלבד שיספרו דרך אקראי ולא אם הכוונה לפרסמו יותר. אך כתב בח"ח שאין לסמוך על זה5 . ה. פרסום מידע שכבר מפורסם בציבור לכל הדעות אין שייך בו לשון הרע.6 ו. כלל גדול בלשון הרע הוא שעיקר האיסור הוא כשהכוונה לבזות אבל כל שהדבר נעשה בכוונה שהיא לתועלת השומע, המספר או זה שסיפרו עליו, מותר על פי הגבלות מסוימות7 : שידע זאת בוודאות (אך אין צורך דווקא שיראה בעצמו, אלא שהדבר יהיה לו ודאי על ידי עד נאמן וכדו'), שיהיה ברור לו שנחשב מעשה רע, הסיפור צריך להיות מדויק ללא שום תוספות, כוונת המספר תהיה לתועלת, שאי אפשר לפתור הבעיה ללא סיפור לשון הרע ושלא יגרם נזק רב יותר לחוטא, מאשר אילו בית דין היה מענישו. ח. אם יכול העיתונאי לפרסם ידיעה מהימנה אודות מעשה עוול ועל ידי הפרסום יכול להציל עשוק מיד עושקו, וודאי את הציבור כולו, על ידי לשון הרע, אין זה רק היתר, אלא חובה עליו לעשות כן, והנמנע מזה חמור עוונו יותר מאיסור לשון הרע. וחובה זו כלולה בהלכת אל תעמוד על דם רעך ועוונו חמור יותר מאיסור לשון הרע. וז"ל פתחי תשובה8 : "האריכו בחומר איסור לשון הרע. וראיתי לנכון להעיר לאידך גיסא, שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע ... באמת שהנוהג כן גדול עונו מנשוא, ועובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. והוא הדין גם לענין ממון, כי מה לי חותר מחתרת או שרואה את משרתיו של חבירו שגונבים ממנו, או שותפו שגונב מהעסק שלו, או שחבירו מטעהו ומאנה אותו במקח וממכר, או שבתמימותו מלוה מעות לאדם שהוא 'לוה רשע ולא ישלם'?... וכן בעניני שידוכין...כל אלו בכלל מצות השבת אבידה, אבידת גופו או אבידת ממונו. והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לחבירו רעה, הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חבירו ולהצילו מפח יקוש, מצוה רבה היא ותבוא עליו ברכה". וכן ח"ח הלכות רכילות9 : "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע - צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא"10 . ט. אם ע"י סיפור לשון הרע ימנע נזק להבא גם מותר11 . י. מותר לספר לשון הרע על אדם שגזל או עשק את חברו גם אם אין בזה לתקן את המעוות אלא רק למטרות חינוכיות, כדי "שיתרחקו בני אדם מדרך רשע"12 . מותר לספר גנות אדם לציבור אם המטרה היא לחנך את הציבור להתרחק ממעשה פסול13 . יא. מותר לספר לשון הרע על מועמד בבחירות כדי שלא יטעו בו אם האנשים הבוחרים בו טועים בו14 . ולא גרע מההלכה "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו ע"י זה ענין רע - צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא15 . יב. מותר לספר לשון הרע כדי שיוכיחו את החוטא ויפרישו אותו מן האיסור. יג. מותר לספר לשון הרע כדי להשקיט מריבה16 . ומצווה לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת. יד. חנף, היינו כל אדם שהציבור טועה בו שהוא צדיק, מצווה לפרסם מעשיו ועל זה אמרו חכמים17 . מפרסמין את החנפים, מפני חילול ה'. וככל שהאדם ידוע ומפורסם כצדיק כן אדרבא מצווה יותר לפרסם מעשיו החמורים18 . טו. אדם המוחזק לצדיק אבל נוהג הנהגה פסולה הרי שככל שאפשר שהציבור יטעה ללמוד ממעשיו הפסולים, ולמשל בממון בו נפוץ מנהגים פסולים, מצווה גדולה היא יותר לפרסם גנותו19 . סיכום: אסור: לשון הרע לגנאי גרידא. מותר: לתועלת ולפי ההגבלות. מצווה: לפרסם רשעת זה שעושה עצמו צדיק. חובה: כל שיכול להציל אחרים ע"י פרסום לשון הרע. _________ ________________ 1 או"ח סימן קנ"ו 2 גנות: בשע"ת שע"ג, רי"ד, משמע שהוא כל שעובר על אחד מאיסורי תורה. אבל לפי הרמב"ם הל' דעות פ"ז, כולל כל שעלול לגרום לנזק לרעהו. 3 ערך לשון הרע 4 וכפסק החזו"א והבניין ציון שאין גדר רשע בזה"ז ע"פ רמב"ם ממרים פ"ג, אך לתועלת חינוכית וכדו' ראה להלן 5 רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ד, ח"ח הל' לשה"ר ט סעי' א-ב ובאר מים חיים ס"ק ג 6 ח"ח לשה"ר ד, באר מים חיים מא ובספר נצור לשונך טעה בזה ולא חילק בין באפי תלתי לדבר מפורסם. ולכאורה משמע שדבר מפורסם היינו שרוב אנשי המקום בו מספר הדברים יודעים מזה ולכן צ"ע לפרסם מעיר לעיר. 7 ח"ח לשה"ר כלל ד ס"ק טז וראה מאירי ב"ב לט ע"ב שאם אינו לכוונת לשון הרע - אין איסור בזה. 8 או"ח סימן קנ"ו 9 ט' סעי' א-ב 10 עי' שע"ת שע"ג רכ"א 11 שו"ע חו"מ שפח, ט בהג"ה וכן כתב בח"ח לשה"ר ב' באר מים חיים ס"ק א' ביחס לאדם שהתבייש ברבים מידי זולתו, שאם יש לו תועלת להבא, שלא יחרפנו עוד - מותר לחרפו ברבים. 12 ח"ח הל' לשה"ר י' סעי' ד 13 שם ד סעי' ח. 14 שם ה, באר מים חיים ס"ק ח, הל' רכילות ט. 15שם הל' רכילות ט' סעי' א-ב 16 ח"ח שם ה' ג' בהג"ה ע"פ ירושלמי פאה פ"א ה"א 17 יומא פו ע"ב 18 לפי הטעם שהביא רש"י שם והרבינו יונה בשע"ת שמצווה לפרסם כדי שאם תבוא עליו פורענות ידעו אנשים לתלותה במעשיו ולא יהיה חילול ה' שצדיק ורע לו 19 לפי הטעם שהביא רש"י ורבינו יונה: שיש לפרסם החנף כי מקצת בני אדם מכירים במעשיו וטועים לומר שאין שפלות לאיש בעבירות אלו, ולא נגרע מערכו במעשיו הרעים"