הלו אנשושים הצצתי לכם ואהבתי
- פותח הנושא Mוניk
- פורסם בתאריך
../images/Emo185.gif פגשתי "חבר" ילדות אחרי.....
כן בשבוע שעבר טיילתי לי בכייף לבד ככה בלי ליווי שתמיד צמוד אלי אחרי שעתיים של טיול ושופינג מחושב החלטתי שאני יושבת לשתות קפה בקפולסקי תפסתי לי כסא בפינה ככה שלא אשמע את הרעש סביבי רק רציתי לשתות קפה בשקט התחלתי לשתות את הקפה פתאום ניגש אלי בחור גבר נאה שיער שיבה מהול בשיער שחור ככה בשנות החמישים. ושאל אפשר להצטרף? ואני די חשדנית ולא נוהגת לשבת עם זרים אבל בעיני הגבר ההוא ניראה לי טוב היו לו עיניים טובות והיה בהם גם מבע של עצב כזה נוגה. אוקי אמרתי כן אתה יכול לשבת למרות שבבית הקפה היו עוד הרבה מקומות ישיבה פנויים הוא בחר לשבת לידי אני יכול להזמין אותך לארוחת בוקר כזו בראנצ´ לא תודה אני לא אוכלת בשעות אלה, אבל אם בא לך לאכול אז תזמין אולי אני אנשנש לך קצת מהצלחת. הייתי סקרנית אבל לא העזתי לשאול מי הוא הוא לגם מהקפה בשקט והמתין לאוכל ואני זזתי בכסאי בחוסר נוחות והרשגתי חרטה מסויימת על שהסכמתי לתת לו להצטרף אלי אבל היה זה קול פנימי שעצר בעדי מלקום משם פשוט ישבתי בשקט גם אני. אחרי מספר דקות שנראו לי כשעות הוא הביט בי ואמר את לא השתנת נישארת אותה ילדה מרחוק זיהית את את פנייך ואת הגוף הקטן הזה אני פתאום הייתי נבוכה והוא התחיל להזכיר לי שמות את זוכרת את שמוליק לייבוביץ´ מיסודי היה שלוש כיתות מעלייך. לא אני לא זוכרת והוא אומר נו זה ההוא שהיה שמן ומעצבן כזה שתמיד עשה פעלולים בכיתה ומעשי קונדסות בהפסקות פשוט לא זכרתי ואז הוא התחיל להזכיר עוד ועוד שמות של ילדים מהכיתה בביה"ס ומורים מסויימים שכולם שנאו כמו כל ילד נו אמרתי כן את זה אני זוכרת, אוקי אני שמוליק אח של דני שלמד איתך בכיתה, יווווו באמת לא הייתי מזהה אותך לעולם, והאמת גם עכשיו אני לא מזהה אבל בטוחה שזה אתה נתתי לי המון שמות מוכרים כן אני זוכרת שעזבתם את העיר ומאז לא ראיתי ולא שמעתי יותר כלום לו על דני ולו עלייך. ואז הוא התחיל לדבר וסיפר שהם עזבו את העיר בגלל מחלה של האבא שסבל ממחלת ריאות קשה והם עברו ליישוב בדרום שם יש פחות לחות וסיפר שאבא שלא ניפטר שנה אחרי ושנתיים מאוחר יותר ניפטרה גם אמא שלו שני הוריו נפטרו צעירים מאוד האבא בן 30 והאמא בת 29 והדודה שהיא אחות של האמא לקחה אותם אליה לאימוץ והוא אחרי שנתיים פשוט לא רצה לחיות אצל הדודה, סיפר שהיא לא אהבה אותו ותמיד התנקלה לו אז הוא עזב והלכ לקיבוץ למשפחה אומנת. וחיי שם עד הצבא ומידי פעם היה קופץ לבקר את אחיו וראה אותי ועוד דמויות מוכרות. אחרי הצבא הוא עבד בכל מני עבודות מזדמנות וחסך כל אגורה במשך שנתיים ולאחר מכן עזב את הארץ ונסע לאוסטרליה. פתח שם עסק הלך לו יפה והוא ממש התעשר והתחן עם אשה נוצריה ואחרי שנתיים התגרש, אשתו לא יכלה להביא ילדים והוא אמר אני חייב להקים משפחה, חייב שושולת. וכעבור שנתיים נישא בשנית לאשה יהודיה ממוצא מצרי שנולדה באמריקה, היה לו טוב איתה היא הייתה אשה מקסימה ואחרי שנה נולד לו בן וכעבור עוד שנה נולדו תאומות והכל זרם על מי מנוחות, הוא מאושר מילדיו ונתן להם את שמות הוריו ולבת אחת את שם הסבתא כשהבן שלו גדל הוא בקש שהוא רוצה לבקר בארץ ורוצה לשרת בצבא האבא התנגד בתוקף מחשש שהבן היחיד שלו יהרג, וככה היו וויכוחים בבית על הנושא הזה והאבא הבין שיש לו בן רגיש מאוד היו לו איתו בעיות בעבר ותמיד התחייס לילד הזה בצורה שונה משתי בנותיו. טוב הוא אמר לבנו או-קיי אני אתן לנסוע אבל לא להגייס שם לצבא היילד היה אמור לנסוע בעוד שבועיים לישראל. והם החליטו כל המשפחה שהם יוצאים לכפר נופש לשלושה ימים לפני הנסיעה של הבן. טוב הם היו בכפר הנופש ונהנו בערב האחרון הם ארזו הכל מתכוננים לחזרה הבייתה עוד ראו סרט טוב כולם ייחד ובשעה אחת בלילה כל אחד הלכ לחדרו. בבוקר שמוליק קם מכין לכולם ארוחת בוקר מעיר את הבנות ואשתו אומרת לו נו תעיר את הילד מה קרה הוא היום לא קם הוא תמיד הראשון שמתעורר תני לו לישון עוד קצת אולי הוא לא נירדם טוב בלילה הוא בטח חושב על הנסיעה. הם ישבו בשולחן והתחילו לאכול ואז הוא החליט בכל זאת ללכת להעיר את בנו הוא ניגש לחדרו מנסה לפתוח את הדלת אבל הדלת נעולה האבא חשש ממשהו ודפק בדלת חזק ולא הבין למה הילד לא עונה והלם ממש בכח בדלת והדלת נפרצה. ואז חשכו עינייו הוא מצא את בנו תלוי מחוסר חיים ומאז כל חיוו השתנו שוב הגורל הכה בפעם השניה בעוצמה הכי חזקה הוא עבר מאז המון משברים וניזקק גם לטיפולים נפשיים. לקח לו תקופה ארוכה להתאושש מזה בנתיים עקב המצב הוא גם התגרש מאשתו, והבנות נישארו איתה עכשיו הן כבר נשים בזכות עצמם. הוא עזב את אוסטרליה לפני שנתיים וחי בארץ בחייפה. הוא אמנם ניראה מבוגר הרבה יותר מגילו. הקשבתי לו מרותקת מידי פעם גם זלגו לי דמעות. ואז גמני התחלתי לדבר הוא שאל על אחותי אמר זו הבלונה היפה מה איתה סיפרתי לו שהיא נשואה ועל הילדים ועם הבעל והוא אמר לי היא התחתנה עם הבן של בעל המלון אמרתי כן והמלון הזה שלהם כבר שנים. וסיפרתי על חברים חברות ועל הכל ... והוא הודה לי ואמר שהוא כל כך שמח לראות פנים מוכרות הוא הרי לא היה בארץ המון המון שנים רק מדי פעם היה קופץ לביקור אצל בני משפחה באיזור ומדי פעם היה שואל על זו על זה ועל חיילים שנהרגו מאיזור מגורינו והיה בהלם שסיפרתי על חיילת במשפחה שנהרגה גם ועל הורי בקיצור יכולנו לשבת שם יממה והסיפורים לא היו ניגמרים. אבל אני חייבת לזוז ואמרתי לו אני חייבת לחזור ניגמר לי הזמן. אבל סיפור חיו זה ממש כמו סרט עצוב שלא ניגמר והמסר שלי הוא חייך ותביט קדימה ותראה כמה החיים יפים-ותחשוב שהצרה שלך היא חולפת ויש צרות גדולות יותר (זה היה רק לכוס קפה) החלפנו מספרי טלפון וכן אנו משוחחים בטלפון מוניק
מביטה קדימה
כן בשבוע שעבר טיילתי לי בכייף לבד ככה בלי ליווי שתמיד צמוד אלי אחרי שעתיים של טיול ושופינג מחושב החלטתי שאני יושבת לשתות קפה בקפולסקי תפסתי לי כסא בפינה ככה שלא אשמע את הרעש סביבי רק רציתי לשתות קפה בשקט התחלתי לשתות את הקפה פתאום ניגש אלי בחור גבר נאה שיער שיבה מהול בשיער שחור ככה בשנות החמישים. ושאל אפשר להצטרף? ואני די חשדנית ולא נוהגת לשבת עם זרים אבל בעיני הגבר ההוא ניראה לי טוב היו לו עיניים טובות והיה בהם גם מבע של עצב כזה נוגה. אוקי אמרתי כן אתה יכול לשבת למרות שבבית הקפה היו עוד הרבה מקומות ישיבה פנויים הוא בחר לשבת לידי אני יכול להזמין אותך לארוחת בוקר כזו בראנצ´ לא תודה אני לא אוכלת בשעות אלה, אבל אם בא לך לאכול אז תזמין אולי אני אנשנש לך קצת מהצלחת. הייתי סקרנית אבל לא העזתי לשאול מי הוא הוא לגם מהקפה בשקט והמתין לאוכל ואני זזתי בכסאי בחוסר נוחות והרשגתי חרטה מסויימת על שהסכמתי לתת לו להצטרף אלי אבל היה זה קול פנימי שעצר בעדי מלקום משם פשוט ישבתי בשקט גם אני. אחרי מספר דקות שנראו לי כשעות הוא הביט בי ואמר את לא השתנת נישארת אותה ילדה מרחוק זיהית את את פנייך ואת הגוף הקטן הזה אני פתאום הייתי נבוכה והוא התחיל להזכיר לי שמות את זוכרת את שמוליק לייבוביץ´ מיסודי היה שלוש כיתות מעלייך. לא אני לא זוכרת והוא אומר נו זה ההוא שהיה שמן ומעצבן כזה שתמיד עשה פעלולים בכיתה ומעשי קונדסות בהפסקות פשוט לא זכרתי ואז הוא התחיל להזכיר עוד ועוד שמות של ילדים מהכיתה בביה"ס ומורים מסויימים שכולם שנאו כמו כל ילד נו אמרתי כן את זה אני זוכרת, אוקי אני שמוליק אח של דני שלמד איתך בכיתה, יווווו באמת לא הייתי מזהה אותך לעולם, והאמת גם עכשיו אני לא מזהה אבל בטוחה שזה אתה נתתי לי המון שמות מוכרים כן אני זוכרת שעזבתם את העיר ומאז לא ראיתי ולא שמעתי יותר כלום לו על דני ולו עלייך. ואז הוא התחיל לדבר וסיפר שהם עזבו את העיר בגלל מחלה של האבא שסבל ממחלת ריאות קשה והם עברו ליישוב בדרום שם יש פחות לחות וסיפר שאבא שלא ניפטר שנה אחרי ושנתיים מאוחר יותר ניפטרה גם אמא שלו שני הוריו נפטרו צעירים מאוד האבא בן 30 והאמא בת 29 והדודה שהיא אחות של האמא לקחה אותם אליה לאימוץ והוא אחרי שנתיים פשוט לא רצה לחיות אצל הדודה, סיפר שהיא לא אהבה אותו ותמיד התנקלה לו אז הוא עזב והלכ לקיבוץ למשפחה אומנת. וחיי שם עד הצבא ומידי פעם היה קופץ לבקר את אחיו וראה אותי ועוד דמויות מוכרות. אחרי הצבא הוא עבד בכל מני עבודות מזדמנות וחסך כל אגורה במשך שנתיים ולאחר מכן עזב את הארץ ונסע לאוסטרליה. פתח שם עסק הלך לו יפה והוא ממש התעשר והתחן עם אשה נוצריה ואחרי שנתיים התגרש, אשתו לא יכלה להביא ילדים והוא אמר אני חייב להקים משפחה, חייב שושולת. וכעבור שנתיים נישא בשנית לאשה יהודיה ממוצא מצרי שנולדה באמריקה, היה לו טוב איתה היא הייתה אשה מקסימה ואחרי שנה נולד לו בן וכעבור עוד שנה נולדו תאומות והכל זרם על מי מנוחות, הוא מאושר מילדיו ונתן להם את שמות הוריו ולבת אחת את שם הסבתא כשהבן שלו גדל הוא בקש שהוא רוצה לבקר בארץ ורוצה לשרת בצבא האבא התנגד בתוקף מחשש שהבן היחיד שלו יהרג, וככה היו וויכוחים בבית על הנושא הזה והאבא הבין שיש לו בן רגיש מאוד היו לו איתו בעיות בעבר ותמיד התחייס לילד הזה בצורה שונה משתי בנותיו. טוב הוא אמר לבנו או-קיי אני אתן לנסוע אבל לא להגייס שם לצבא היילד היה אמור לנסוע בעוד שבועיים לישראל. והם החליטו כל המשפחה שהם יוצאים לכפר נופש לשלושה ימים לפני הנסיעה של הבן. טוב הם היו בכפר הנופש ונהנו בערב האחרון הם ארזו הכל מתכוננים לחזרה הבייתה עוד ראו סרט טוב כולם ייחד ובשעה אחת בלילה כל אחד הלכ לחדרו. בבוקר שמוליק קם מכין לכולם ארוחת בוקר מעיר את הבנות ואשתו אומרת לו נו תעיר את הילד מה קרה הוא היום לא קם הוא תמיד הראשון שמתעורר תני לו לישון עוד קצת אולי הוא לא נירדם טוב בלילה הוא בטח חושב על הנסיעה. הם ישבו בשולחן והתחילו לאכול ואז הוא החליט בכל זאת ללכת להעיר את בנו הוא ניגש לחדרו מנסה לפתוח את הדלת אבל הדלת נעולה האבא חשש ממשהו ודפק בדלת חזק ולא הבין למה הילד לא עונה והלם ממש בכח בדלת והדלת נפרצה. ואז חשכו עינייו הוא מצא את בנו תלוי מחוסר חיים ומאז כל חיוו השתנו שוב הגורל הכה בפעם השניה בעוצמה הכי חזקה הוא עבר מאז המון משברים וניזקק גם לטיפולים נפשיים. לקח לו תקופה ארוכה להתאושש מזה בנתיים עקב המצב הוא גם התגרש מאשתו, והבנות נישארו איתה עכשיו הן כבר נשים בזכות עצמם. הוא עזב את אוסטרליה לפני שנתיים וחי בארץ בחייפה. הוא אמנם ניראה מבוגר הרבה יותר מגילו. הקשבתי לו מרותקת מידי פעם גם זלגו לי דמעות. ואז גמני התחלתי לדבר הוא שאל על אחותי אמר זו הבלונה היפה מה איתה סיפרתי לו שהיא נשואה ועל הילדים ועם הבעל והוא אמר לי היא התחתנה עם הבן של בעל המלון אמרתי כן והמלון הזה שלהם כבר שנים. וסיפרתי על חברים חברות ועל הכל ... והוא הודה לי ואמר שהוא כל כך שמח לראות פנים מוכרות הוא הרי לא היה בארץ המון המון שנים רק מדי פעם היה קופץ לביקור אצל בני משפחה באיזור ומדי פעם היה שואל על זו על זה ועל חיילים שנהרגו מאיזור מגורינו והיה בהלם שסיפרתי על חיילת במשפחה שנהרגה גם ועל הורי בקיצור יכולנו לשבת שם יממה והסיפורים לא היו ניגמרים. אבל אני חייבת לזוז ואמרתי לו אני חייבת לחזור ניגמר לי הזמן. אבל סיפור חיו זה ממש כמו סרט עצוב שלא ניגמר והמסר שלי הוא חייך ותביט קדימה ותראה כמה החיים יפים-ותחשוב שהצרה שלך היא חולפת ויש צרות גדולות יותר (זה היה רק לכוס קפה) החלפנו מספרי טלפון וכן אנו משוחחים בטלפון מוניק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.