הכנה למבחני איתור מחוננים

[שְׁלוֹמִית]

יש עוד דברים שאפשר לחנך עליהם

"לא בא לה ללמוד בכלל" "בגלל פינוק"
אני לא יכולה לסתור זאת, כי אין לי מושג במי מדובר, אבל לאחר 12 שנים של הישגים מקסימלים עם מאמץ מינימלי, פלא שמחוננים לא יודעים כיצד ללמוד?

יש עוד דברים שאפשר לחנך עליהם
מלבד הישגים לימודיים. ולפיכך גם ילד שיש לו כישורים קוגניטיביים יוצאי דופן עדיין צריך להתמודד עם מטלות היומיום. ואם עוזרים לו בהן ולא נותנים לו להתמודד איתן בעצמו, אם מגינים עליו מפני "כישלונות קטנים" בתחומים אחרים, אם דוחפים מתוך דאגה כנה "למצות" את הכישורים - יוצרים מצב שבו הילד מפתח תלות ובהחלט לא מפתח אמביציה.. כשמישהו תופס את המקום של האמביציונר - למה להתאמץ? ואז ילד כזה הופך למפונק כמו אותה "ילדה" שסיפרתי עליה, (שעכשיו כבר לא כל כך ילדה) אבל היא התרגלה שדוחפים אותה ואם אין שם מישהו לדחוף היא לא מקדמת את עצמה. אז עם כל היכולות המופלאות שלה, והכישרון הנדיר - היא לא הצליחה במבחן הקבלה הטפשי הזה למה שהיא רצתה כי היא חסרה את האמביציה הנדרשת על מנת להשקיע ברכישת ידע כללי בנושא.

 

[נועה לביא]

אני מסכימה עם מה שאת אומרת

יש עוד דברים שאפשר לחנך עליהם
מלבד הישגים לימודיים. ולפיכך גם ילד שיש לו כישורים קוגניטיביים יוצאי דופן עדיין צריך להתמודד עם מטלות היומיום. ואם עוזרים לו בהן ולא נותנים לו להתמודד איתן בעצמו, אם מגינים עליו מפני "כישלונות קטנים" בתחומים אחרים, אם דוחפים מתוך דאגה כנה "למצות" את הכישורים - יוצרים מצב שבו הילד מפתח תלות ובהחלט לא מפתח אמביציה.. כשמישהו תופס את המקום של האמביציונר - למה להתאמץ? ואז ילד כזה הופך למפונק כמו אותה "ילדה" שסיפרתי עליה, (שעכשיו כבר לא כל כך ילדה) אבל היא התרגלה שדוחפים אותה ואם אין שם מישהו לדחוף היא לא מקדמת את עצמה. אז עם כל היכולות המופלאות שלה, והכישרון הנדיר - היא לא הצליחה במבחן הקבלה הטפשי הזה למה שהיא רצתה כי היא חסרה את האמביציה הנדרשת על מנת להשקיע ברכישת ידע כללי בנושא.

אני מסכימה עם מה שאת אומרת
אבל לפעמים הבעיה היא לא עם כישורי חיים כלליים אלא אם כישורי למידה בפרט. גם מחוננים עצמאיים ואמביציוזיים מאוד רגילים שלפחות בתחום הלימודים הכל הולך להם חלק. כתוצאה מכך, לפעמים, ישנה התחושה (הנובעת מהרגל) שלא צריך לעשות כלום, ומצד שני, גם כשמפנימים מספיק את הצורך בלמידה שאיננה מידית - מאחר ואין הרגלי למידה, פשוט לא יודעים איך לעשות את זה.

 

[עוד צפורה גנן]

דווקא לי זה קרה

לא נראה לי שאת יורדת לסוף דעתי.
את יודעת למה לא היה איכפת לי לקבל 40 בבחינות של לשכת עורכי דין?! - כי שם אין לי ציפיות. לא צריך להצטיין בכל דבר! צריך להצטיין רק במה שמתאים. והציפיות שלי פחות או יותר תואמות את מה שמתאים. אני לא מצפה - לא מעצמי ולא מהילדים שלי להצטיין במקום שאין בו הצטיינות. כשאני מזהה את הכיוון שלהם שם אני אדאג לטפח. אבל לא על מנת לעבור מבחן. הטיפוח יהיה על מנת להינות מהיכולות. אחר כך, כשיגיע המבחן בלאו הכי התוצאות יהיו סביב היכולות שהם ממילא הפגינו תמיד. קצת יותר, קצת פחות - אבל לא בהבדלים כאלו שימנעו מכניסה לאיזשהו מקום. מעולם לא קרה - לא לי ולא לילדיי שיהיו הבדלים דראמטיים כמו 40 במשהו שהם היו טובים בו תמיד. כן, תוצאות המבחנים שלי וגם של ילדיי אינן שונות בהרבה ממה שאני יודעת מראש בלאו הכי. ואת יודעת מה? - זה קשור מאוד לתחום האינטליגנציה הרגשית!

דווקא לי זה קרה
הציון הנמוך ביותר שלי היה 18/100. במתמטיקה. נאלצתי ללמוד חודש בחופש כדי לעלות לכיתה הבאה וקבלתי 100. זה בהחלט הכין אותי להתמודד עם כשלונות. למה זה קרה? אני ממש לא זוכרת, אבל אני בהחלט זוכרת שהלקח שלי מזה היה שיש לי יכולת ללמוד משהו שלומדים שנה שלמה בכיתה במשך חודש בחופש, אז חבל על הזמן שאני משקיעה בכיתה.

 

[שְׁלוֹמִית]

אני חושבת שזו חוויה חינוכית מאוד

דווקא לי זה קרה
הציון הנמוך ביותר שלי היה 18/100. במתמטיקה. נאלצתי ללמוד חודש בחופש כדי לעלות לכיתה הבאה וקבלתי 100. זה בהחלט הכין אותי להתמודד עם כשלונות. למה זה קרה? אני ממש לא זוכרת, אבל אני בהחלט זוכרת שהלקח שלי מזה היה שיש לי יכולת ללמוד משהו שלומדים שנה שלמה בכיתה במשך חודש בחופש, אז חבל על הזמן שאני משקיעה בכיתה.

אני חושבת שזו חוויה חינוכית מאוד
להניח לילד להיכשל פעם ולחוות מאמץ בהשגת היעד. לאו דוקא להיכשל בבחינה. אפשר להניח לו לא להכין שיעורי בית ולהתמודד עם הכעס של המורה... אפשר להניח לו להתמודד בעצמו עם סידור התיק ולהתמודד עם אי הנעימות שתיווצר לו כשלא יהיה לו משהו. ככה לומדים הכי טוב. אם עוזרים לו להצליח בכל מיני מטלות כל הזמן ומאמנים אותו על מנת שיצליח בכל מיני מבחנים כבר בתחילת הדרך - בסוף יוצא ילד מפונק שלא יכול להתמודד עם משימות שגרתיות ויותר מזה - לא מסוגל להתמודד עם כשלונות.

 

[Kalla]

והאם בעקבות אותו לקח

דווקא לי זה קרה
הציון הנמוך ביותר שלי היה 18/100. במתמטיקה. נאלצתי ללמוד חודש בחופש כדי לעלות לכיתה הבאה וקבלתי 100. זה בהחלט הכין אותי להתמודד עם כשלונות. למה זה קרה? אני ממש לא זוכרת, אבל אני בהחלט זוכרת שהלקח שלי מזה היה שיש לי יכולת ללמוד משהו שלומדים שנה שלמה בכיתה במשך חודש בחופש, אז חבל על הזמן שאני משקיעה בכיתה.

והאם בעקבות אותו לקח
התחלת להשלים את כל לימודייך בחופש או שדאגת שלא תיכשלי יותר בסוף שנה?

 

[עוד צפורה גנן]

זלזלתי עוד יותר בבית ספר

והאם בעקבות אותו לקח
התחלת להשלים את כל לימודייך בחופש או שדאגת שלא תיכשלי יותר בסוף שנה?

זלזלתי עוד יותר בבית ספר
דאגתי לרק לעבור את הבחינות וזהו. ממש לא התאמצתי בבית ספר. אבל כשהיתה לי מטרה, כמו לימודים אוניברסיטאים השקעתי מאמץ. ד"א, הידע לא חסר לי באף מקצוע בו קיבלתי ציון גרוע, חסרה לי המוטיבציה להצליח בבית ספר.

 

[Kalla]

אולי זלזלת ואולי המורים והחומר

זלזלתי עוד יותר בבית ספר
דאגתי לרק לעבור את הבחינות וזהו. ממש לא התאמצתי בבית ספר. אבל כשהיתה לי מטרה, כמו לימודים אוניברסיטאים השקעתי מאמץ. ד"א, הידע לא חסר לי באף מקצוע בו קיבלתי ציון גרוע, חסרה לי המוטיבציה להצליח בבית ספר.

אולי זלזלת ואולי המורים והחומר
באמת לא היו לרמתך, אך מצד שני הכרחת את עצמך להיכנס למשמעת מינימלית שתמנע ממך בעתיד ללמוד בחופש. מה לעשות, כמו שבעצמך ציינת פעם בדיון על השירות התבאי, לפעמים אנחנו נאלצים לעשות דברים לא כי אנחנו רוצים אלא כי אנחנו חייבים ולקחת אחריות על המעשים שלנו. תמיד חבל כשילד לא מממש את הפוטנציאל שלו בבית הספר ויוצא עם תחושה של פספוס וחוסר מוטיבציה, אך מצד שני חשוב ללמוד בחיים גם את הלקח הזה. אני חושבת שכיתת מחוננים, על אף שגם היא מסגרת שלעיתים אינה מושלמת, תענה קצת יותר על צרכים של ילדים שמרגישים כמו שאת הרגשת.

 

[נועה לביא]

אכן, אין ספק

אולי זלזלת ואולי המורים והחומר
באמת לא היו לרמתך, אך מצד שני הכרחת את עצמך להיכנס למשמעת מינימלית שתמנע ממך בעתיד ללמוד בחופש. מה לעשות, כמו שבעצמך ציינת פעם בדיון על השירות התבאי, לפעמים אנחנו נאלצים לעשות דברים לא כי אנחנו רוצים אלא כי אנחנו חייבים ולקחת אחריות על המעשים שלנו. תמיד חבל כשילד לא מממש את הפוטנציאל שלו בבית הספר ויוצא עם תחושה של פספוס וחוסר מוטיבציה, אך מצד שני חשוב ללמוד בחיים גם את הלקח הזה. אני חושבת שכיתת מחוננים, על אף שגם היא מסגרת שלעיתים אינה מושלמת, תענה קצת יותר על צרכים של ילדים שמרגישים כמו שאת הרגשת.

אכן, אין ספק
אין ספק שהתשובה שמערכת החינוך יכולה לספק ל"למה כדאי להשקיע בלימודים" היא "כי אם לא תעשה את זה תקבל עונש" (למשל, ללמוד בחופש) ושלל איומים אחרים שלבוגריה קשה לעכל שהם לא באמת נכונים (כן! אפשר להוציא תואר בלי תעודת בגרות! תעודת בגרות זה לא קדוש!). אני לא חושבת שזה תורם במילימטר לתחושת האחריות אלא דווקא מפחית ממנה, כי בעיניי אחריות היא היכולת לגבות במעשים את שיקול דעתך. המסקנה הפשוטה המתבקשת פה היא לא "להיכנס למשמעת מינימלית", אלא פשוט להעתיק את חודש לימודי הקיץ לחודש ספטמבר (או מאי), או פשוט להבין שהמערכת חסרת תועלת לחלוטין עבורך ולפיכך להתייחס אליה בהתאם...

 

[עוד צפורה גנן]

שלומית

הזנחה?!

יפה יפה. אבחנה מעניינת
אחד הדברים שגורמים לילדים - מחוננים או לא מחוננים - למצות את הפוטנציאל שלהם זה החשיפה למידע/ לחומרי למידה / לאינטראקציות לימודיות. ככל שהלמידה היא יותר דרך משחק ההפנמה עמוקה יותר. איך בדיוק אתה חושב שהילדים שלי הגיעו להישגים מרחיקי לכת ומרשימים במיוחד אם הזנחתי אותם?! אני אגיד לך מה ההבדל בין הגישה שלי לשלך: אני לא עושה מההישגיות "עסק". בשבילנו במשפחה - לימוד זה משחק ונעשה בכיף ובאהבה. בהרבה אהבה. סתם לדוגמא - בני הבכור ניווט באופן מושלם בגיל 4. לא "אימנתי" אותו מעולם. מה שכן - כשהוא היה פצפון - זה היה אחד המשחקים האהובים עלינו. (בין הצעצועים שלנו בבית היו תמיד מפות של מנויילנות, שאפשר לקשקש עליהם כמה שמתחשק, טושים לקשקוש חופשי ומכוניות קטנות.. אחד המשחקים האהובים עלינו שהסבו לנו המון שעות של צחוק והנאה היה לתכנן מסעות. הוא היה מתכנן מראש את הנסיעה לדודות, לסבא, לאבא במילואים ואחר כך אהב לעקוב אחרי התוכניות שלו בנסיעה. הוא ממש לא היה מוותר לי על כל צומת ואהב לנחש לפי התוכנית שלו על המפה לאן צריך לנסוע. חוץ מזה הוא אהב למציא מסעות מצחיקים, בניגוד ל"חוקי המשחק". הוא היה עובר את הגבול לארץ עוינת וצוחק עלי כששיחקתי שאני נבהלת מזה. גם אתה "מזניח" ככה את ילדיך?!) ויש לי עוד דרכים כֵּיפִיוֹת שבהן אני מעשירה את עולמם הפנימי של ילדיי, מבלי ללמד אותם קרוא וכתוב. ואם אחרי כל זה.. לממסד יש חשק להעריך את ההשגים של הילדים שלי - לא איכפת לי. אני גם לא מחכה לממסד שיעשיר את עולמם של ילדיי. אני בעד שירות עצמי... אבל אני בטח לא אתרגל את הילד שלי!! והילדים שלי גם לא נלחצים ממבחנים - בדיוק בגלל הגישה שלי! כי בשבילי אם הם יביאו 100 או 60 - זה ממש לא משנה. אני יודעת שהם נפלאים! גם אם הם יכשלו במבחן הם יודעים שאני אוהבת אותם באותה מידה ! ואני גם לא מתאכזבת מזה. ואם אני לא מתאכזבת מזה - להם בטח לא יהיה אף פעם מפח נפש מזה! למה אני לא מתאכזבת?! - כי זה לא יקבע לי כלום עליהם. אני לא צריכה שגורם חיצוני יגיד לי כמה הם נפלאים. גורם חיצוני לכל היותר יכול לאשר או לא לאתר את חוכמתם ויופיים הפנימי. אני חושבת שמבחנים מבטאים את המגבלות של הממסד לאבחן את היכולות המופלאות שלהם. אם הממסד מצליח לאבחן את זה - כל הכבוד לממסד. אבל יש תחומים שבהם הוא לא יכול לאתר את היכולות המופלאות של הילדים. למשל באינטליגנציה רגשית. שם הממסד מאוד מוגבל. הוא לא יודע לבדוק את זה. הבת הקטנה שלי, שלא אובחנה כ"מחוננת קוגניטיבית" היא לדעתי מחוננת באינטליגנציה רגשית גבוהה במיוחד. התאום שלה, שאובחן כמחונן יותר מן הממוצע הלך למבחן של מכון סאלד כמי שהולך אל משחק. בכיף ובהנאה רבה. רק בשביל להינות מההזדמנות לשחק בשאלות שלהם. לא הכנתי אותו ולא כלום. כי אני לא מאמינה ב"אימונים" לצורך "השגת" מטרה. אני מאמינה בחינוך כולל. וזה בדיוק ההבדל ביננו drorgi

שלומית
אני מסכימה עם כל מלה שלך. גם אליבא דידי מבחנים זה דבר מיותר, אימונים זה דבר מיגע, וכנות שונות ומשונות הן דבר משעמם. אבל, אם רוצים שהילד יעבור מבחן שכזה, מסיבות אלו ואחרות, כדאי שהוא ידע לקראת מה הוא הולך. והואיל ולא כל ההורים בעולם סוברים כמוני, ויש מקום לדעתם, אפשר להראות איך דווקא מנקודת הראות של חוסר תחרותיות, ורצון להנות מהלימודים בלבד, אפשר להגיע לאותה מוכנות.

 

[שְׁלוֹמִית]

תודה תודה

שלומית
אני מסכימה עם כל מלה שלך. גם אליבא דידי מבחנים זה דבר מיותר, אימונים זה דבר מיגע, וכנות שונות ומשונות הן דבר משעמם. אבל, אם רוצים שהילד יעבור מבחן שכזה, מסיבות אלו ואחרות, כדאי שהוא ידע לקראת מה הוא הולך. והואיל ולא כל ההורים בעולם סוברים כמוני, ויש מקום לדעתם, אפשר להראות איך דווקא מנקודת הראות של חוסר תחרותיות, ורצון להנות מהלימודים בלבד, אפשר להגיע לאותה מוכנות.

תודה תודה
לפעמים אנחנו צריכים את המבחנים. אבל אסור לשכוח מהי מטרתם ואסור לקחת אותם יותר מידיי ללב. הצלחה בהם בטח לא מעידה על האכויות האנושיות של מאן דהו. אם רוצים לקבל תמונת מצב צריך לקבל את תוצאותיהם בעירבון מוגבל כי אנשים יצרו אותם. ובתור אחת שבעברה גם לימדה מורים כיצד כותבים מבחנים.. אני יכולה לומר לכם שהמהימנות שלהם לוקה בחסר. אז לא! לא לקבל את התוצאות שלהם כתורה מסיני.

 

[נועה לביא]

בוודאי שציון הוא רק ציון

תודה תודה
לפעמים אנחנו צריכים את המבחנים. אבל אסור לשכוח מהי מטרתם ואסור לקחת אותם יותר מידיי ללב. הצלחה בהם בטח לא מעידה על האכויות האנושיות של מאן דהו. אם רוצים לקבל תמונת מצב צריך לקבל את תוצאותיהם בעירבון מוגבל כי אנשים יצרו אותם. ובתור אחת שבעברה גם לימדה מורים כיצד כותבים מבחנים.. אני יכולה לומר לכם שהמהימנות שלהם לוקה בחסר. אז לא! לא לקבל את התוצאות שלהם כתורה מסיני.

בוודאי שציון הוא רק ציון
ואני בטח לא אתאר את המערכת הבית-ספרית כמושלמת (טוב, תלוי מה מושלמת

), אבל ילדיך ייתקלו בסיטואציות עתידיות של בחינות רציניות וחשובות יותר בחייהם. לא חשוב בעינייך שיידעו להתמודד עם הסיטואציה, על כל מה שמשתמע מכך?

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo45.gif כל מילה בסלע.

בוודאי שציון הוא רק ציון
ואני בטח לא אתאר את המערכת הבית-ספרית כמושלמת (טוב, תלוי מה מושלמת

), אבל ילדיך ייתקלו בסיטואציות עתידיות של בחינות רציניות וחשובות יותר בחייהם. לא חשוב בעינייך שיידעו להתמודד עם הסיטואציה, על כל מה שמשתמע מכך?

כל מילה בסלע.
תוצאת המבחנים לא חשובה כשלעצמה, אך אם היא כלי כדי להגיע למשהו ספציפי ששואפים אליו: חוג באוניברסיטה, קבלה לתואר מתקדם, קבלה לעבודה נחשקת - או לצורך הדוגמא - קבלה לכתת מחוננים - ובמקרה זו המטרה - אז צריך לדעת להעריך גם את הצורך להצליח במבחן - ללא קשר לתפיסה שלך את עצמך - כלומר - תוצאת המבחן לא משקפת "מי אני" אלא אני משתמשת בו כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה בה. לכן חשוב לדעת להתיחס למבחן בדיוק כמו שהוא - מבחן. זה לא מבחן החיים וכלם לא תלוי בתוצאתו - חוץ מהתוצאה עצמה.

 

[עוד צפורה גנן]

כאן אפשר להכנס לסוגיה פילוסופית

כל מילה בסלע.
תוצאת המבחנים לא חשובה כשלעצמה, אך אם היא כלי כדי להגיע למשהו ספציפי ששואפים אליו: חוג באוניברסיטה, קבלה לתואר מתקדם, קבלה לעבודה נחשקת - או לצורך הדוגמא - קבלה לכתת מחוננים - ובמקרה זו המטרה - אז צריך לדעת להעריך גם את הצורך להצליח במבחן - ללא קשר לתפיסה שלך את עצמך - כלומר - תוצאת המבחן לא משקפת "מי אני" אלא אני משתמשת בו כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה בה. לכן חשוב לדעת להתיחס למבחן בדיוק כמו שהוא - מבחן. זה לא מבחן החיים וכלם לא תלוי בתוצאתו - חוץ מהתוצאה עצמה.

כאן אפשר להכנס לסוגיה פילוסופית
מהו מבחן? מהו משחק? אני מכירה אדם, שהלך למבחן לעריכת פטנטים רק לשם המשחק, והוא עבר אותו. יש קצת מעל ל-200 עורכי פטנטים במדינה. האם הראיה של המבחן כשעשוע, לא מקלה על הנבחן? אין זו הקלת ראש בחומר שנדרש אותו אדם לדעת, אלא זה יחס אחר לפתרון שאלות. האם ההתיחסות למבחן לא כאל ארוע רגעי חותך גורלות אלא כאל מציאות מתמשכת של חיים בו בעצם כל יום הוא סיטואציה מאתגרת וכל שיחה עם אדם אחר היא פתח להתפתחות וכל מפגש עם שאלה, אדיוטית או לא, הוא מקום למחשבה מחודשת, אינה מציגה את הצורך שלנו במתן ציונים טובים למי שעונה נכון באור קצת מביך? שהרי בעצם, ילד שגדל באוירה של חתירה לדעת, ידע הרבה מאוד דברים וידע להתמודד עם הרבה שאלות שצפונות לו בעתיד, גם אם הוא לא מתכונן למבחנים. יש דרכים רבות להתמודד עם כשלון. וילדים מחוננים נכשלים פעמים רבות בחייהם, לא במבחנים בעלי ציון, אלא במבחנים אחרים שצופנים להם החיים, כמו למשל, יחסי אנוש, כמו למשל כשלון בסריגת דוגמא מסובכת, או בתפוף. זהו כשלון לכל דבר וענין, ומתסכל ילדים במידה שווה. אלא מה, אנחנו נוטים לזלזל בכשלון הזה, ונוטים להעצים הצלחות בתחום הלימודי. אבל בתכלס, ילד יכול ללמוד התמודדות עם כשלון גם מחוסר יכולת לקפוץ בחבל, ולא רק מחוסר יכולת לפצח משוואות רבועיות בכיתה ג. ויכול ללמוד לדעת הצלחה מהי, גם מזה שיש לו קול של זמיר והוא שר להפליא. מה שעושה את ההבדל הוא רק היחס שלנו כחברה וכהורים לכשלון ספציפי ולהצלחה ספציפית. אני לא שואפת שילדי ילמדו כולם באוניברסיטה. אני לא רואה בזה משאת נפש. אני בהחלט רואה משאת נפש בכך שהם ימצו את היכולות הטמונות בהם במכלול. ואם אחד מהם נהדר עם ילדים ומוכשר בכך בצורה יוצאת דופן, לא יטריד אותי אם הוא ילך להיות גנן (של גן ילדים). זה מקצוע מעשיר ומספק לכל דבר וענין, בדיוק כמו להיות פרופסור לפיזיקה.

 

[בזזזזזזז]

מה שכתבת נכון מאד, אבל

כאן אפשר להכנס לסוגיה פילוסופית
מהו מבחן? מהו משחק? אני מכירה אדם, שהלך למבחן לעריכת פטנטים רק לשם המשחק, והוא עבר אותו. יש קצת מעל ל-200 עורכי פטנטים במדינה. האם הראיה של המבחן כשעשוע, לא מקלה על הנבחן? אין זו הקלת ראש בחומר שנדרש אותו אדם לדעת, אלא זה יחס אחר לפתרון שאלות. האם ההתיחסות למבחן לא כאל ארוע רגעי חותך גורלות אלא כאל מציאות מתמשכת של חיים בו בעצם כל יום הוא סיטואציה מאתגרת וכל שיחה עם אדם אחר היא פתח להתפתחות וכל מפגש עם שאלה, אדיוטית או לא, הוא מקום למחשבה מחודשת, אינה מציגה את הצורך שלנו במתן ציונים טובים למי שעונה נכון באור קצת מביך? שהרי בעצם, ילד שגדל באוירה של חתירה לדעת, ידע הרבה מאוד דברים וידע להתמודד עם הרבה שאלות שצפונות לו בעתיד, גם אם הוא לא מתכונן למבחנים. יש דרכים רבות להתמודד עם כשלון. וילדים מחוננים נכשלים פעמים רבות בחייהם, לא במבחנים בעלי ציון, אלא במבחנים אחרים שצופנים להם החיים, כמו למשל, יחסי אנוש, כמו למשל כשלון בסריגת דוגמא מסובכת, או בתפוף. זהו כשלון לכל דבר וענין, ומתסכל ילדים במידה שווה. אלא מה, אנחנו נוטים לזלזל בכשלון הזה, ונוטים להעצים הצלחות בתחום הלימודי. אבל בתכלס, ילד יכול ללמוד התמודדות עם כשלון גם מחוסר יכולת לקפוץ בחבל, ולא רק מחוסר יכולת לפצח משוואות רבועיות בכיתה ג. ויכול ללמוד לדעת הצלחה מהי, גם מזה שיש לו קול של זמיר והוא שר להפליא. מה שעושה את ההבדל הוא רק היחס שלנו כחברה וכהורים לכשלון ספציפי ולהצלחה ספציפית. אני לא שואפת שילדי ילמדו כולם באוניברסיטה. אני לא רואה בזה משאת נפש. אני בהחלט רואה משאת נפש בכך שהם ימצו את היכולות הטמונות בהם במכלול. ואם אחד מהם נהדר עם ילדים ומוכשר בכך בצורה יוצאת דופן, לא יטריד אותי אם הוא ילך להיות גנן (של גן ילדים). זה מקצוע מעשיר ומספק לכל דבר וענין, בדיוק כמו להיות פרופסור לפיזיקה.

מה שכתבת נכון מאד, אבל
יותר נכון ברמת המאקרו מאשר ברמת המיקרו - כי מי שלא רואה את הצורך להצליח במבחן ספציפי - עלול להגיע לתת השגיות ובכך לפספס את היכולת שלו (פוטנציאל+כוונה) ואני רואה בכך כישלון שלי כהורה. נכון, לא משנה מה יעשו כשיגדלו- אבל כן משנה מה עשו כדי להגיע לשם. כלומר, אם הפך לגנן (במשמעות שאת התכוונת אליה) מתוך בחירה מושכלת ולא מתוך חוסר ברירה - זה מעולה ביותר - אבל אם נשרך למציאות משמימה ומתסכלת מתוך תת השגיות או אנטי חברתיות או כל צרה אחרת שילד מחונן עלול ליפול אליה אם לא מכוונים אותו - זה הכישלון שלי כהורה. לכן - הגדרת ה"מבחן" היא הנותנת את המסגרת לתשובה שכתבת - אם ה"מבחן" הוא מבחן החיים בגדול, או אפילו התייחסות למבחן מופשט - אני מסכימה. למבחן ספציפי חשוב שתהיה משמעות וכוונה להצליח בו - ללא קשר לתוצאה שתהיה בסוף. במידה מסוימת יש בכך תהליך אקסיסטנציאליסטי - קודם כל חשוב שילד ילמד להעריך מבחן ואת הצורך להשקיע בו ולהצליח בו - ורק לאחר שעבר את התהליך הזה הוא יכול להחליט מה החשיבות שהוא נותן לכל מבחן ומבחן - וכמוך להחליט שציון 70 למשל - מספיק לו באותו מבחן ספציפי - על כל המשתמע מכך. יש הגיון?

 

[שְׁלוֹמִית]

כמו שכתבתי כבר,

כאן אפשר להכנס לסוגיה פילוסופית
מהו מבחן? מהו משחק? אני מכירה אדם, שהלך למבחן לעריכת פטנטים רק לשם המשחק, והוא עבר אותו. יש קצת מעל ל-200 עורכי פטנטים במדינה. האם הראיה של המבחן כשעשוע, לא מקלה על הנבחן? אין זו הקלת ראש בחומר שנדרש אותו אדם לדעת, אלא זה יחס אחר לפתרון שאלות. האם ההתיחסות למבחן לא כאל ארוע רגעי חותך גורלות אלא כאל מציאות מתמשכת של חיים בו בעצם כל יום הוא סיטואציה מאתגרת וכל שיחה עם אדם אחר היא פתח להתפתחות וכל מפגש עם שאלה, אדיוטית או לא, הוא מקום למחשבה מחודשת, אינה מציגה את הצורך שלנו במתן ציונים טובים למי שעונה נכון באור קצת מביך? שהרי בעצם, ילד שגדל באוירה של חתירה לדעת, ידע הרבה מאוד דברים וידע להתמודד עם הרבה שאלות שצפונות לו בעתיד, גם אם הוא לא מתכונן למבחנים. יש דרכים רבות להתמודד עם כשלון. וילדים מחוננים נכשלים פעמים רבות בחייהם, לא במבחנים בעלי ציון, אלא במבחנים אחרים שצופנים להם החיים, כמו למשל, יחסי אנוש, כמו למשל כשלון בסריגת דוגמא מסובכת, או בתפוף. זהו כשלון לכל דבר וענין, ומתסכל ילדים במידה שווה. אלא מה, אנחנו נוטים לזלזל בכשלון הזה, ונוטים להעצים הצלחות בתחום הלימודי. אבל בתכלס, ילד יכול ללמוד התמודדות עם כשלון גם מחוסר יכולת לקפוץ בחבל, ולא רק מחוסר יכולת לפצח משוואות רבועיות בכיתה ג. ויכול ללמוד לדעת הצלחה מהי, גם מזה שיש לו קול של זמיר והוא שר להפליא. מה שעושה את ההבדל הוא רק היחס שלנו כחברה וכהורים לכשלון ספציפי ולהצלחה ספציפית. אני לא שואפת שילדי ילמדו כולם באוניברסיטה. אני לא רואה בזה משאת נפש. אני בהחלט רואה משאת נפש בכך שהם ימצו את היכולות הטמונות בהם במכלול. ואם אחד מהם נהדר עם ילדים ומוכשר בכך בצורה יוצאת דופן, לא יטריד אותי אם הוא ילך להיות גנן (של גן ילדים). זה מקצוע מעשיר ומספק לכל דבר וענין, בדיוק כמו להיות פרופסור לפיזיקה.

כמו שכתבתי כבר,
כשבני הצעיר הלך למבחני האבחון השניים של מכון סאלד - אחרי שאובחן כמצטיין וקיבל שיעורי העשרה במתמטיקה - הוא הלך בשביל הכיף. כי הוא אוהב לפתור תרגילים והוא ראה בזה הזדמנות לשחק בתרגילים שהוא מאוד אוהב. הוא אמר לי שזה נורא כיף לעשות אותם. בכיתה הוא מסיים ראשון את המשימות והולך לעזור לכל מי שרוצה. מכיוון שאין בו שמץ של התנשאות הילדים מתים עליו ורוצים שהוא יעזור להם. לפעמים אפשר לשמוע אותו אומר - "אוף, נגמרו לי שיעורי הבית". מוזר..

אבל לדעתי חלק מההצלחה הזו יש לזקוף לזכותה של המורה המסוימת שבה זכינו - שהופכת את הלימודים בכיתה לכיף ואת העבודות למשחקים. האמת היא שגם אצלנו בבית המשחקים הם בעצם משימות לימודיות לכל דבר - אבל הקונוטציה היא תמיד משחק. הם רואים אותי נהנית ללמוד דברים חדשים ומחקים אותי. הם רואים את אבא שלהם אוהב לפתור חידות קשות בשח או חידות לוגיות והם משחקים איתו בזה גם. למעשה רוב המשחקים שלהם בבית הם משחקים שדורשים חשיבה לוגית. ככה זה מתפתח. וככה ההתייחסות שלהם למבחנים קשים היא כאל משחק שבו פותרים חידות קשות יותר. כשהוא יצא מהמבחן הוא בא אליי בריצה ואמר לי: כך: "יא איזה כיף היה, אמא, (מתנשף ושמח) היה נורא כיף לעשות את החוברות האלו אבל כמעט כל החוברות נגמרו לי,(...) רק בחוברת אחת לא הספקתי לגמור שאלה אחת(..) ולקחו לי לפני זה".

 

[שְׁלוֹמִית]

אולי היו לי "חיים קלים"

בוודאי שציון הוא רק ציון
ואני בטח לא אתאר את המערכת הבית-ספרית כמושלמת (טוב, תלוי מה מושלמת

), אבל ילדיך ייתקלו בסיטואציות עתידיות של בחינות רציניות וחשובות יותר בחייהם. לא חשוב בעינייך שיידעו להתמודד עם הסיטואציה, על כל מה שמשתמע מכך?

אולי היו לי "חיים קלים"
בחינוך ילדיי, אבל אין להם בעיה להתמודד עם מבחנים. העובדה היא שהם לא נלחצים מהם. אני יכולה לתת את הדוגמא של הבת השניה שלי, שהתקבלה בזכות עצמה לבית ספר מיוחד - כשהיו 40 מקומות ו- 800 נרשמים. הילדה, בהיותה בת 5.5 הייתה צריכה לעבור איבחון פסיכולוגי מיוחד שגם בחן, בין היתר, עמידה בתנאי לחץ ואיבחון נוסף של הכשרונות הייחודיים הנדרשים על מנת להיכלל בבית הספר המסוים הזה. שנאתי את הרעיון אבל ידעתי שרק דרך מבחנים אלו יש לה סיכוי לזכות בבית הספר המיוחד הזה שלפי דעתי אז, התאים לה ביותר. (זה שמבפנים התברר שהאיכויות שבהן הוא מתהדר לוקות בחסר רציני ביותר זה כבר אופרה אחרת...) בכל אופן, למרות ששנאתי את רעיון הבחינות הללו שוחחתי איתה וסיפרתי לה שיש בית ספר שאני חושבת שאולי יתאים לה יותר מן הרגיל ושהיא עשויה להינות בו יותר מן הרגיל - אבל אני לא בטוחה ולכן נלך לייעוץ. אם באמת שווה לה ללכת לבית הספר הזה או שלא כדאי לה. לא עשיתי מבית הספר "עסק" רציני באוזניה - למרות שבזמנו מאוד "החזקתי ממנו" אלא הבעתי את תמיהתי באוזניה אם הוא אכן מתאים ושקשה לנו להחליט. אז היא הלכה ל"שיחה" בקלילות, מתוך תחושה שאין לה מה להפסיד ובכל מקרה היא תרוויח - אם הם ימליצו על הליכה לבית הספר הזה סימן שזה מתאים לה ואם הם ימליצו שלא תלך לשם סימן שזה לא בית ספר מתאים. בקיצור - אמרתי לה שתהיה לה שיחה עם אנשים שינסו לברר את זה בשבילינו על מנת שנדע אם זה מתאים לנו. כשהיא הלכה למבחן הזה אני הייתי בלחץ מעצם העובדה שאני חושפת אותה למבחן בגיל כל כך צעיר. ממש לא הרגשתי טוב עם זה. אז כדי שהיא לא תקלוט את הלחץ שלי ותהייה לחוצה מהמבחן הרחקתי את עצמי ממנה ושלחתי אותה עם אביה שלא היה לו איכפת מכל העניין... וזה מה שהוא שידר לה. סתם עוד הליכה לייעוץ. בסופו של דבר הילדה אובחנה כמסוגלת לעמוד במצבי לחץ גבוהים במיוחד... ועוד בסופו של דבר.. בית הספר הנ"ל נמצא, בעיני, כבלתי ראוי.. אגב, היום היא כבר לא לומדת בו עוד, כי עברנו דירה ואני חושבת שזה רווח נקי שהיא לא שם.. אבל זה באמת כבר סיפור אחר.י

 

[drorgi]

מבחני רב-ברירה

בקריאה אין שום בעיה בכלל א ב ל
אבל איפה מוצאים שאלות רבות-ברירה לתרגול לא מספיק בע"פ אלא צריך מן מבחן לדוגמא - לא?

מבחני רב-ברירה
בזזזזזז יקרה. לדעתי את עושה את הדבר הנכון בכך שאת מכינה את הילד/ה למבחן. אני מכיר ילדים מחוננים שלא עברו את הבחינה מכל מיני סיבות טפשיות, וחבל. ולגופו של עניין: ראשית, להשתמש מן המוכן. יש חוברות רבות (למשל חוברות בהבנת הנקרא לכיתות ד' ה') שבהן יש שאלות רב- ברירה דוגמת: פירוש הביטוי 'שם עינו בכוס' הוא: התבונן בכוס, השתעל, ... כמו כן ניתן לקחת מחוברות הכנה לפסיכומטרי. (רק לברור בהתאם לרמה) יש גם ספרוני טריוויה נחמדים במבנה רב ברירה. ואחרון חביב: ניתן להכין בבית. מנסחים שאלון כזה בן 20-30 שאלות, נניח, מקלידים, מדפיסים ...

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo45.gif../images/Emo51.gif

מבחני רב-ברירה
בזזזזזז יקרה. לדעתי את עושה את הדבר הנכון בכך שאת מכינה את הילד/ה למבחן. אני מכיר ילדים מחוננים שלא עברו את הבחינה מכל מיני סיבות טפשיות, וחבל. ולגופו של עניין: ראשית, להשתמש מן המוכן. יש חוברות רבות (למשל חוברות בהבנת הנקרא לכיתות ד' ה') שבהן יש שאלות רב- ברירה דוגמת: פירוש הביטוי 'שם עינו בכוס' הוא: התבונן בכוס, השתעל, ... כמו כן ניתן לקחת מחוברות הכנה לפסיכומטרי. (רק לברור בהתאם לרמה) יש גם ספרוני טריוויה נחמדים במבנה רב ברירה. ואחרון חביב: ניתן להכין בבית. מנסחים שאלון כזה בן 20-30 שאלות, נניח, מקלידים, מדפיסים ...

 

[איגיל]

add ומחוננות

הכנה למבחני איתור מחוננים
קראתי במאמרי הפורום שמומלץ להתכונן למבחני האיתור ולא לסמוך על כך שהילד ממילא מוכן. זה קצת מנוגד למה שידעתי, ולפיו אין צורך ואין דרך להתכונן למבחנים אלו. האם מישהו מכיר דרך להתכונן - ואולי עוד דעות משלכם על הצורך ללמוד מלכתחילה. תודה רבה לכולם

add ומחוננות
הגיוני וקיים - אבל מה צריך לעשות באבחונים?

 

[נועה לביא]

זו בעיה

add ומחוננות
הגיוני וקיים - אבל מה צריך לעשות באבחונים?

זו בעיה
בעקרון, למרכזי העשרה למיניהם אבחון פרטי (שמגיע יחד עם האבחון לadd) אמור להספיק, לגבי כיתות מחוננים - זה מאוד משתנה מפרוייקט אחד לאחר.