הכל עומד במקום

[מתוך עולמות שבורים]

הכל עומד במקום

הזמן ממשיך ללכת, היית כאן ופתאום, כמו חלום... גלי עטרי שרה, ואני מתחברת. כבר שנתיים וחצי. שנתיים וחצי עברו. וזה היה כאילו אתמול. זוכרת את היום הזה. חזרתי מהאוניברסיטה. נסעתי לדירה שלי. זוכרת את הטלפון מהמשטרה, ("אחותך לא הרגישה טוב, היא בבית חולים") את הטלפון מאבא, ("היא קפצה" אנחנו בבית חולים) בבית חולים, בבית חולים, בבית חולים, זה סימן טוב לא? זה אומר שהיא חיה, לא? אני זוכרת את בית החולים, את כל המכשירים והצינורות, "זה עניין של זמן"-הרופא אמר אז חיכינו. חיכינו למה? למוות שלה?! כן. כנראה. הרופא צדק. זה לקח עשרים וארבע שעות. הכל עומד במקום הזמן ממשיך ללכת היית כאן ופתאום, כמו חלום...

 

[תל-אביבית]

../images/Emo24.gif

הפחד המשתק הזה, כשאת יודעת שאת עומדת לאבד אדם יקר. אז את כביכול מוכנה למוות שלו, "מחכה לו"- במרכאות כפולות-כפולות-כפולות, אבל בעצם, לא משנה כמה מוכנה תהיי- זה עדיין כואב וצורם ועצוב ומדמיע. לא פחות מאשר אם לא היית מוכנה לכך. ואני מכירה את התחושה הזו שהזמן רץ, אבל את נשארת תקועה באותו המקום... וזה קשה, כי זו תחושה שאינך מתקדמת, למרות שאת צריכה להתקדם... ויש לך לאן. אז את יודעת מה? קחי את הזמן שלך, אל תמהרי לשום מקום. קחי כמה נשימות עמוקות ארוכות כאלה, וכשתרגישי מוכנה- תמשיכי לצעוד ולהתקדם. ויש לך לאן. יש לך לאן.

עדי

 

[joyjoy]

../images/Emo7.gif

רגעים שקפאנו בהם וקפאו בתוך ליבנו הכל עומד במקום גם אנחנו בפנים עומדים שם פצעים שלא מגלידים.... ואלו שהותירו אותנו מאחור לעולם יוותרו בתוכנו בזכרונות, בתמונות, בתחושות.. חייבים להאחז בזה ולהמשיך הלאה... את יודעת גלי עטרי גם שרה שהדרך ארוכה צריך ללכת בה עד תום... דרך ארוכה / גלי עטרי "אני כעוף בנדודיו אני כרוח חרש ימים עוברת שרה לה מסתיו אל סתיו. דרך רחוקה ואני ציפור בליל סגריר ציפור בלי בית, מה היא אל מול שמיים כשאבד לה סוף השיר. שיר הרוח על המים ולו הרבה גוונים מי אני היום ומה אני בצלילים המשתנים בשיר? כשהאור על פני המים יש קשת של צבעים מי אני היום מה היום מי אני בשיר. דרך רחוקה ובסופה אתה ניצב אבוא אליך חרש כרוח ערב נלך איתה עד תום יחדיו. דרך ארוכה ואני ציפור תלויה על בד הושט ידך לי, קרא לי, כי בשמיים כל השיר שלי אבד. שיר הרוח על המים ולו הרבה גוונים מי אני היום ומה אני בצלילים המשתנים בשיר? כשהאור על פני המים יש קשת של צבעים מי אני היום מה היום מי אני בשיר"...

 

[שלכת בסתיו]

../images/Emo101.gif

לא יודעת איך להגיב לך כי אני מכירה את ההרגשה... אני זוכרת את היום שראיתי את חברות שלה בהפסקה והן אמרו לי שהיא הלכה, ושאני אקח לה את התיק ואני שאלתי לאן??? הן אמרו שלקחו אותה לבית חולים... לבית חולים.. והגעתי הביתה ואבא אמר לי שהיא לקחה כדורים 3 חפיסות... היא לקחה כדורים, היא בבית חולים ליפעמים אני ממש שונאת אותה אבל היא ניסתה למות ובהתחלה לא הגבתי ואח"כ עיכלתי וניכנסתי לשירותים ופרצתי בבכי ונסענו לבית חולים, וראיתי אותה והיה לי קשה להיסתכל לה בעיניים ועם זאת הרגשתי שאני אפילו מבינה אותה קצת למרות שהייתי קטנה יחסית היא ניסתה להיתאבד... והיא יצאה מיזה... היא יצאה מיזה וליפעמים, עד היום, מזכירים לה את הניסיון הזה ואני יודעת כמה שכואב לה כשהם מזכירים את זה כי אם לי כואב, אז לה בוודאי פי אלף... "מתוך עולמות שבורים היא צומחת" שולחת לך את כל החיבוקים הכי חמים ומאחלת לך שתצליחי ליצמוח מתוך הכאב הנורא הזה

 

[רותי ב.]

כשהכינוי שבוחרים,

ואפילו החתימה ("היא היתה חזקה מהחורף, היא היתה חזקה מסופה, לצמוח מכלום שהיה לה, זה סוד הכח שלה... "), מקבלים משמעויות נוספות, על כל אלו שדמיינו, והן אפילו קשות יותר מכל מה שחשבנו שאנחנו קצת יודעים... והשיר הזה, הכל עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת, שמתחבר לך לכל כך הרבה כאב, הציפיה, שתחלים, כי בית חולים ´זה סימן טוב´... והסוף, והשנתיים שמאז, זמן שעובר, ואת... בבוקר לא ידעתי איך להגיב, מה שלא אומר שעכשיו, ואחרי קריאות חוזרות ונשנות, יש לי מה לאמר, יש סיפורים שספק אם למילים שנאמרות יש את הכח לנחם. יש סיפורים שמותירים באפיסת כוחות, רק מלקרוא אותם, שלא לדבר על אלה שחוו אותם באמת. ורק להשתאות אפשר, איך מצליחים לאסוף כוחות אחריהם, איך זה עושה אותנו חזקים מהחורף, מסופות.

 

[מתוך עולמות שבורים]

אנשים,

תודה לכולם על התמיכה ובכלל, על קבלת הפנים שלכם, נורא כיף כאן. אני מרגישה נורא לא נעים שאני לא מגיבה באותה מידה שמגיבים לי כאן להודעות, אבל זה לא כי אני לא רוצה, זה פשוט מן תקופה כזאת, של אין לי כח. של "לא רוצה להיות חזקה" ...

 

[תל-אביבית]

מכירה את התקופות האלה, ילדה...

אלו תקופות קשות ופיכסיות כאלה, שגם כשהשמיים יהיו בהירים והשמש תזהר לך מעל ראשך, לך יהיה הכי רע שבעולם. והכי כואב והכי מגעיל שיכול להיות. כל שאוכל לומר לך, זה: קחי את הזמן, אל תמהרי ואל תסחטי מעצמך כוחות שאין לך כרגע... תאגרי את הכוחות ותטעיני את ה´בטריות´ שלך, ותחזרי אלינו מחודשת. אנחנו מחכים לקאמבק הזה שלך!

כולנו

 

[joyjoy]

לא צריך להיות לך לא נעים...../images/Emo24.gif

 

[רותי ב.]

אל תרגישי לא נעים... שמחה

שאת כאן ...