בשלושה שבועות נסעתי ברכב בארהב
וגמעתי לא מעט קילומטרים, בסוגים שונים של כבישים ושל מדינות. המסקנה שלי הייתה, שיש בארהב נהגים מכל הסוגים, אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהרוב הגדול התנהג בצורה מאוד לא נורמלית, אפילו יחסית לנהג הדני, שעל פי רוב הוא יותר סולידרי ומתחשב מהנהג הישאלי. אחד הדברים שבלט בצורה מוחלטת הוא העובדה שכל עוד אין סיכוי לעקוף אותי, היינו יש נתיב אחד לכל כיוון, הם נשארו ממש רחוק מאחורי. אפילו כשראיתי אותם מתקרבים אלי (משמע הם נסעו מהר ממני) הם לא נצמדו לי לפגוש, ואפילו לא התקרבו לכדי מספר מטרים, עד שלא הייתה להם את האופציה לעקוף כשהכביש הפך ל2 נתיבים. מיותר לציין גם את הנסיעה בראש האוור בין סאן דייגו ללוס אנג'לס, כביש מהיר עם אולי שמונה פלוס נתיבים, וכולם נוסעים מהר, וההשתלבות פשוט כמו חמאה. בלי החלפות נתיבים מיותרת, בלי לחתוך, פשוט להתשלב בטבעיות. אז אמנם קטונתי מלתת חוות דעת מקצועית ומגובה במחקרים, אבל הרושם הקצר שלי מנהגים באירופה, ובקליפורניה לעומת ישראל, לא משאיר מקום לספק. ובקשר לנהגי משאית, הם חיה בפני עצמה, בכל מדינה נדמה לי.
וגמעתי לא מעט קילומטרים, בסוגים שונים של כבישים ושל מדינות. המסקנה שלי הייתה, שיש בארהב נהגים מכל הסוגים, אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהרוב הגדול התנהג בצורה מאוד לא נורמלית, אפילו יחסית לנהג הדני, שעל פי רוב הוא יותר סולידרי ומתחשב מהנהג הישאלי. אחד הדברים שבלט בצורה מוחלטת הוא העובדה שכל עוד אין סיכוי לעקוף אותי, היינו יש נתיב אחד לכל כיוון, הם נשארו ממש רחוק מאחורי. אפילו כשראיתי אותם מתקרבים אלי (משמע הם נסעו מהר ממני) הם לא נצמדו לי לפגוש, ואפילו לא התקרבו לכדי מספר מטרים, עד שלא הייתה להם את האופציה לעקוף כשהכביש הפך ל2 נתיבים. מיותר לציין גם את הנסיעה בראש האוור בין סאן דייגו ללוס אנג'לס, כביש מהיר עם אולי שמונה פלוס נתיבים, וכולם נוסעים מהר, וההשתלבות פשוט כמו חמאה. בלי החלפות נתיבים מיותרת, בלי לחתוך, פשוט להתשלב בטבעיות. אז אמנם קטונתי מלתת חוות דעת מקצועית ומגובה במחקרים, אבל הרושם הקצר שלי מנהגים באירופה, ובקליפורניה לעומת ישראל, לא משאיר מקום לספק. ובקשר לנהגי משאית, הם חיה בפני עצמה, בכל מדינה נדמה לי.