כולם אוהבים את ישראל
New member
הכאב גדול מדיי-חוזר לכתוב בכאב
ההיא שהלכה ממני לפני שנה בערך ממש אני זוכר אותה כל יום היא אמרה לי שזה יפסיק לכאוב שכל פצע נסגר ושיהיה בסדר הזמן עבר אני עוד בתהומות היא שחכה ממני מזמן היא צוחקת חיוך רחב שלי לבטח כבר לא האיר כוכב כבר שנה ככה זה ניראה ככה זה מרגיש אני כל יום מחפש אותה בדימיון היא לא שמה עליי אני יכול למות כמו כלב ברחוב גופה מסריחה תעלה עובש יפנו אותי לבית הקברות יפנו אותי מין העולם הזה האמת נמאס לי ממנו כבר איין מוצא מהכאב מהסבל מההשפלה מהדכדוך מהרצון לבלוע רעל מהרצון לחתוך ורידים זה איינסופי מה כבר ביקשתי מעט אהבה קצת חמלה עושים לי טרור בנשמה אני מרגיש זר בביתי לא תומכים בי איפה אמא שלי? בקבר בגיל כל כך צעיר בוכה עדיין על הקבר של אמא שלי עדיין לובש אני שחורים עם מבט קפוא תמיד שואלים למה אתה לא מחייך תחייך קצת,,אומרים לי החיים יפים ואני רק רוצה לשבור את הפנים של מי שאומר לי את זה אני לא מבין למה אני חי שוכב במיטה מהרהר שעות על הבעיות הקיומיות ורועד כמו כלב חולה בכלבת מקווה למות כבר מהר ודיי בגללה, בגללו, בגללם, בגללי, שונא אותה אונא אותם שונא את עצמי רגע מנוחה איין לי אובסיבי לכאביי דוקר את עצמי מבפנים את הנפש שוב הורס בלי יכולת לשלוט במחשבות ככה זה שגולדים וחיים בלי אהבה מה לעשות חיים על ריק מגעיל הולכים מפה לשם משם לפה בלי להבין למה היא אמרה שהכאבים יעברו היא שיקרה היום שוב רציתי לצרוח את שמה ברחוב ובבית שאני לבד מול המראה ותוך כדי המקלחת מדמיין שדם שוטף אותי לא יודע למה דם שוטף את גופי אני מתרחץ בדם זה כניראה נהרות הדם שיצא ממני מרוב כאבים נפשיים מה אנ י עושה פה בכלל? למה נולדתי? יש חיים אחרי המוות? יש עוד גילגול אולי אשוב בתור מישהו אחר בזמן אחר? אחרי שיגמרו המלחמות הטיפשיות של בני האדם אחרי שהמלחמה הגרעינית תיגמר אולי אחזור בגילגול של איש מצליח שהתחתן עם אישה יפה והיו להם שלושה ילדים ובית נורמלי והוא לא היה במוסדות שיקומיים והיה לו רישיון מגיל צעיר והוא היה נורמלי לעת עתה כואב מדיי כואב שוב
ההיא שהלכה ממני לפני שנה בערך ממש אני זוכר אותה כל יום היא אמרה לי שזה יפסיק לכאוב שכל פצע נסגר ושיהיה בסדר הזמן עבר אני עוד בתהומות היא שחכה ממני מזמן היא צוחקת חיוך רחב שלי לבטח כבר לא האיר כוכב כבר שנה ככה זה ניראה ככה זה מרגיש אני כל יום מחפש אותה בדימיון היא לא שמה עליי אני יכול למות כמו כלב ברחוב גופה מסריחה תעלה עובש יפנו אותי לבית הקברות יפנו אותי מין העולם הזה האמת נמאס לי ממנו כבר איין מוצא מהכאב מהסבל מההשפלה מהדכדוך מהרצון לבלוע רעל מהרצון לחתוך ורידים זה איינסופי מה כבר ביקשתי מעט אהבה קצת חמלה עושים לי טרור בנשמה אני מרגיש זר בביתי לא תומכים בי איפה אמא שלי? בקבר בגיל כל כך צעיר בוכה עדיין על הקבר של אמא שלי עדיין לובש אני שחורים עם מבט קפוא תמיד שואלים למה אתה לא מחייך תחייך קצת,,אומרים לי החיים יפים ואני רק רוצה לשבור את הפנים של מי שאומר לי את זה אני לא מבין למה אני חי שוכב במיטה מהרהר שעות על הבעיות הקיומיות ורועד כמו כלב חולה בכלבת מקווה למות כבר מהר ודיי בגללה, בגללו, בגללם, בגללי, שונא אותה אונא אותם שונא את עצמי רגע מנוחה איין לי אובסיבי לכאביי דוקר את עצמי מבפנים את הנפש שוב הורס בלי יכולת לשלוט במחשבות ככה זה שגולדים וחיים בלי אהבה מה לעשות חיים על ריק מגעיל הולכים מפה לשם משם לפה בלי להבין למה היא אמרה שהכאבים יעברו היא שיקרה היום שוב רציתי לצרוח את שמה ברחוב ובבית שאני לבד מול המראה ותוך כדי המקלחת מדמיין שדם שוטף אותי לא יודע למה דם שוטף את גופי אני מתרחץ בדם זה כניראה נהרות הדם שיצא ממני מרוב כאבים נפשיים מה אנ י עושה פה בכלל? למה נולדתי? יש חיים אחרי המוות? יש עוד גילגול אולי אשוב בתור מישהו אחר בזמן אחר? אחרי שיגמרו המלחמות הטיפשיות של בני האדם אחרי שהמלחמה הגרעינית תיגמר אולי אחזור בגילגול של איש מצליח שהתחתן עם אישה יפה והיו להם שלושה ילדים ובית נורמלי והוא לא היה במוסדות שיקומיים והיה לו רישיון מגיל צעיר והוא היה נורמלי לעת עתה כואב מדיי כואב שוב