הי נעה, אפשר לקבל קישורים

דסי אשר

New member
הי נעה, אפשר לקבל קישורים

לנושא רגרסיה בשליטה על סוגרים, בעיקר הרטבה, בעקבות מצב משברים. אני רוצה להדפיס ולתת לאם שבתה הגדולה, בת השנתיים וחצי, אחרי שהייתה יבשה מספר חודשים, בעקבות אישפוזו של אחיה,החלה שוב להרטיב, וההורים חסרי אונים, עד כעס. תודה דסי
 

yondy

New member
במקרה כזה, הייתי מחבקת את האם

שדואגת יותר לילד המאושפז, מאשר לילדה המרטיבה. לקרוא במודפס יעזור לשכל של האמא, ויהייה בבחינת לטפל בסימפטום במקום בבעייה האמיתית. אני מניחה שדאגתה לבן המאושפז מובילה אותה לכעס על הבת שחזרה להרטיב. עברתי דבר זהה עם ילדתי כשהייתה בת 3.5, בדיוק מהסיבה שתיארת. אם לאמא יש אינטרנט, את מוזמנת להעביר אליה את הפרטים שלי, שתשלח לי מסר ואני אשמח לנסות לעזור לה.
 

נעה גל

New member
דסי, דבר ראשון, הייתי מנצלת את

הצעתה הנדיבה של yondy (ותודה מראש ל-yondy!), כי אני חושבת שהיא צודקת. לגבי חומר... אז ככה, מצאתי המון חומר על הרטבה בעברית (וגיליתי שהרטבה זו בעצם בעיה של הגיל השלישי ולא של פעוטות!). מעט מהחומר ממש נוגע ומסביר על הרטבות בגלל לחץ. את כל החומר שמצאתי, ריכזתי במאמרים של הפורום, תחת הקטגוריה "הכה את המומחה". נראה לי שעבורך רק הקישור הזה. תסתכלי על העמודה בצד שמאל
 

דסי אשר

New member
נעה תודה, אבל

התכוונתי לדיונים שהיו כאן לאחרונה בפורם עם בעיות דומות, של נסיגה משום משבר. אני מאד בעד לשמוע דעות נבונות ורגישות של הורים. אם לא ניתן, יש לי דרכים אחרות לעזור לה. היא יודעת שמה שהיא עושה לא נכון, אבל אין לה נסיון והבנה בהתמודדות במצבים כאלה, ויש לי סיבות, ברורות לי ולה, למה אני לא "נכנסת" לתשובות ממני. תודה דסי
 

דסי אשר

New member
הילד לא מאושפז, הבריא.

והילדה החלה להרטיב אחרי שהבריא. האמא מאד דואגת, אבל חסרת אונים ומבקשת עזרה. חשבתי שקבלת עזרה מהורים "מומחים" מהפורום, לא פחות טובה ממומחים מקצועיים. סיפרתי לה, שכתבי בלי לתת שום סימן מזהה, והיא שמחה מאד. דסי
 

yondy

New member
כל שנותר לי הוא לספר כאן כיצד

התמודדתי אני עם מה שקרה לנו: בעקבות מחלתו של אחיה, חזרה ילדתי להרטיב בלילות, כחצי שנה אחרי שנגמלה לגמרי. המצב אצלה היה חמור: הייתה מרטיבה פעמיים ושלוש בלילה אחד, למרות שמעולם לא הרטיבה כך טרם נגמלה. משהו מבפנים אמר לי שהילדה נבהלה מאוד (כנראה) מהתכונה שבבית, והגיבה בהרטבות. גייסתי את כל כוחותי, הלכתי לישון מוקדם, על מנת לא להיות עייפה בלילות , ויכולה לקום אליה, לחבק ללטף ולהרגיע. מן משימה עליונה כזו. זה לקח כמה חודשים, ובסוף זה עבר לגמרי. אני מבינה שהאמא הזו כבר עמוק בפניקה, והיא בוודאי מבינה שהלחץ שלה מזין את הילדה ומעמיק את התסבוכת, אבל מתקשה להתגבר על כך. מנסיון, וחשוב שגם האמא תבין את זה, הדברים שהכי כואבים, מהם קשה לנו הכי להפטר. אם היא לא תתגבר על הכעס והפחד שלה מהתופעה לבד, כדאי שתדבר עם מישהו מקצועי, כי פתרונות טכניים לא יעזרו כאן. האמא כועסת, וזהו. אם יש לך משהו להוסיף, אני אשמח להקשיב גם בפרטי, אולי יחד נטכס עיצה עבורה. ושוב, רק מנסיון אישי, לא דיעה מקצועית.
 
למעלה