כל שנותר לי הוא לספר כאן כיצד
התמודדתי אני עם מה שקרה לנו: בעקבות מחלתו של אחיה, חזרה ילדתי להרטיב בלילות, כחצי שנה אחרי שנגמלה לגמרי. המצב אצלה היה חמור: הייתה מרטיבה פעמיים ושלוש בלילה אחד, למרות שמעולם לא הרטיבה כך טרם נגמלה. משהו מבפנים אמר לי שהילדה נבהלה מאוד (כנראה) מהתכונה שבבית, והגיבה בהרטבות. גייסתי את כל כוחותי, הלכתי לישון מוקדם, על מנת לא להיות עייפה בלילות , ויכולה לקום אליה, לחבק ללטף ולהרגיע. מן משימה עליונה כזו. זה לקח כמה חודשים, ובסוף זה עבר לגמרי. אני מבינה שהאמא הזו כבר עמוק בפניקה, והיא בוודאי מבינה שהלחץ שלה מזין את הילדה ומעמיק את התסבוכת, אבל מתקשה להתגבר על כך. מנסיון, וחשוב שגם האמא תבין את זה, הדברים שהכי כואבים, מהם קשה לנו הכי להפטר. אם היא לא תתגבר על הכעס והפחד שלה מהתופעה לבד, כדאי שתדבר עם מישהו מקצועי, כי פתרונות טכניים לא יעזרו כאן. האמא כועסת, וזהו. אם יש לך משהו להוסיף, אני אשמח להקשיב גם בפרטי, אולי יחד נטכס עיצה עבורה. ושוב, רק מנסיון אישי, לא דיעה מקצועית.