הי בנות.. התייעצות..

[מיכל 1979]

הי בנות..

התייעצות..

העניין הוא כזה. אחרי תקופה ארוכה של כמעט חמישה חודשים שמר בחור היה בלי עבודה מסודרת (חוץ מעבודה קטנה שהכניסה לו דמי כיס ועזרה לו לעבור בקושי את החודש וכל מני חלטורות פה ושם) הוא התחיל לעבוד ברשת גדולה. מקום מסודר, משכורת לא בשמיים אבל מכובדת, מקום עם תנאים טובים, שעות מסודרות, אפשרויות קידום, והכי חשוב- משכורת קבועה פחות או יותר שנכנסת בזמן לבנק.. העניין הוא שאתמול הוא קיבל הצעה מאוד מפתה. הצעת עבודה בתחום שלו, בתחום שהוא מאוד אוהב, שכר- פי חמש ממה שהוא מרוויח כרגע+רכב+טלפון אבל עבודה בלי חיים. 24/7, צריך להיות זמין כל הזמן, שעות לא שפויות, בעיקר בלילות, לפעמים טיסות לחו"ל ואיך שהוא הסביר לי את זה "את תראי אותי רק בתמונות". ברור לי שזה יבוא על חשבון הזוגיות שלנו, אבל אם להגיד את זה בצורה עדינה- המצב הכלכלי כרגע לא משהו. העבודה הזאת יכולה להקפיץ אותו קדימה מבחינה מקצועית, כלכלית, ואני חושבת שגם לנפש זה יעשה לו טוב. מדובר על חוזה לחמש שנים אבל אחר כך- אלוהים יודע מה יהיה. הוא מתלבט רק בגלל שלקח לו עכשיו הרבה זמן למצוא עבודה, הוא מפחד שבסופו של דבר הוא ישאר בלי כלום, וכמו שהוא אומר- הוא כבר לא ילד. אני חוששת שזה בגלל שהוא לא סומך על עצמו למרות שאני יודעת שהוא מעולה במה שהוא עושה. אני בעד לקחת את הסיכון, כי כשאני רואה אותו עוסק בתחום הזה, אני רואה את האושר בעיניים שלו. אני לא יודעת אם לדחוף אותו, אם להתערב, או לתת לו לקחת החלטה לבד. אני ממש רוצה שהוא יממש את עצמו ואת הפוטנציאל שלו.

לא יודעת מה לעשות.

 

[סמאדי]

הוא צריך לחיות כמו שהוא אוהב. אתם תאהבו יותר

כשכל אחד מכם ימצא את הדרך שעושה לו שמחה בלב. תסכול בעבודה שקטנה על מידותיו, יביא תסכול לקשר שלכם. מחסור בכסף מבאס. והעדר אתגר, מעציב...

 

[מיכל 1979]

לא יהיה לנו בכלל זמן ביחד.

אולי אולי בסופי שבוע. גם זה לא בטוח. מדובר בעבודה בתחום המוסיקה עם אמן מאוד גדול.

 

[סמאדי]

מיכלי, אם הבחירה היא בין המצב הנוכחי

למה שהעלית, להרגשתי היא די ברורה. אבל אם יכולות להיות עוד אופציות... אולי שווה לשקול אותן.

 

[matyc]

שאלה קשה

טוב מאוד שאת רוצה לעודד אותו אבל את צריכה לקחת בחשבון אם זה מה שאת רוצה לעצמך לחיות בקשר מרחוק (לפי מה שאת אמרת) האם את תצליחי לשרוד את זה ובמיוחד שאת חושבים לחזק את הקשר לעבור לגור ביחד

 

[מיכל 1979]

אני מנסה לא לחשוב על עצמי

ולחשוב רק על האינטרסים שלו . אני יודעת שזה יכול לפגוע בזוגיות שלנו אני יכולה רק לקוות שלא

 

[matyc]

תשמעי אני יכולה לשאול אותך אם חבר שלך היה

בקבע שבא פעם בשבוע הביתה וכל שבת רביעית עושה בבסיס גם זה מאוד קשה אבל יש זוגות ואפילו משפחות ששורדים את זה .

 

[פרנצסקה שלי]

הוא צריך לחשוב מה מתאים לו כאדם!

אתן לך דוגמה: בן זוגי בראיון עבודה אמר שאין מצב שהוא אחרי 16 נשאר במשרד! זה לא בא בחשבון בשום אופן והכסף לא משנה.. ב 16:00 הוא מתעופף.. לי לעומתו אין בעיה לעבוד עד 24בלילה.. עניין של אופי וסדרי עדיפויות.. ועוד משהו, הרבה תלוי גם בהשכלה שלו ובניסיון שלו! אם יש לו משהו ביד יהיה לו קל יותר לעשות את ההחלטה כי מקסימום אם לא הולך אז יש לו משהו ביד שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.. אבל אם אין לו אז כן הייתי הולכת על העבודה השנייה, זו בלי החיים!

 

[תפו ופוזה]

לחטוף

 

[daoli]

אני הייתי דוחפת אותו לקחת את העבודה החדשה

הרי זה רק לחמש שנים הבאות, אז למה לא. תצליחו בחמש שנים האלה קצת לחסוך ולהתחיל את החיים ביחד בדרך קלה יותר. אומנם תצטרכו להקריב מעט את הזוגיות, אבל בסופו של דבר אתם תודו על זה. כך מרגיש לי.

 

[mykal]

מה לעשות? לטעמי,

להקשיב לדבריו והתלבטויותיו. ולחבק, ושוב להקשיב. לא לעשות את הבחירה במקומו. כי מה שלא תעשי--יש שתי אופציות, האחת הטובה--שיצליח ויהיה נפלא. והאחרת--הזו שלא יצליח, ומעבר לכשלון שתצטרכי להכיל, את עלולה להיות האשמה. ולנסות להתנצל ולהסביר ולהוכיח--זה כמעט אבוד. כשהוא יבחר האחריות עליו. והאהבה שביניכם--תהיה עומדת בלי תנאים.

 

[עלה לא נידף]

תני לו גב להחליט בעצמו

במיוחד בגלל שאת מסכימה לשתי האופציות. רק הצלחה!

 

[AlinaGil1]

אני בעד העבודה המאתגרת

אם הוא קיבל הצעה כזו, סימן שהוא מוכשר וחייב לממש את עצמו, אצל גברים ( ככה אני מצאתי) יש חשיבות עליונה להצלחה בקרירה כי הם מסתכלים על עצמם דרך ההצלחה שלהם, כלכלית ומקצועית כאחד, ומנקודת מבט אישית, בעלי עובד בעבודה מאוד אינטנסיבית ולא נמצא בבית חצי מהזמן , כלומר שבוע כן ושבוע לא.. וזה קשה, אבל לומדים לחיות עם זה כי הוא מאושר בעבודה וכשהוא מגיע הוא מאושר בבית.. והכסף טוב גם כן

 

[ריקי1963]

לשיטתי? אין כאן דילמה...

אתן לך דוגמה על משפחות (לא אחת ולא שתיים) שעלו ארצה מצרפת, הנשים והילדים נמצאים כאן כל השנה... הבעלים מגיעים ביום חמישי בערב הביתה וטסים חזרה ביום ראשון בערב. נשמע תמוה??? אמרו לי נשים שכאלה שזמן האיכות שלהן אם הבעל מעולה... כי כל השבוע היום בד"כ עובדים מעבר ל- 8 שעות... ולעיתים בכדי שתהיה פרנסה טובה אז עובדים 12 ש' ביממה... אז בעבור צלחת עוף והידה לישון???? כשהגבר שלך יאהב את מה שהוא עושה... מבחינה כלכלית תעברו לפזה אחרת... אז אולי פחות בבית... אבל כל רגע בבית שמח.

 

[dify]

האמת שאני מופתעת מהתגובה הזו

באמת המטרה בחיים היא קודם כל ולפני הכל כסף? גם כשזה על חשבון חיי זוגיות? הורות? באמת? אני לא באה לייעץ שום דבר למיכל, אני חושבת שיש חשיבות לתזמון של שאלה שכזו בחיי הזוג, וצריך להכיר את הפרטים עד הסוף גם שלהם כזוג וגם של ההצעה המקצועית וגם של בן האדם שאמור לעבוד בה... אבל אני כן רוצה להתייחס לנקודה העקרונית- כסף זה הפתרון? זה מה שנותן את האיכות? אלו שרצים למליון, עזבו לחודש את חייהם הרגילים, ומוכנים להקדיש 24 שעות בשביל הסיכוי להרוויח מליון. אותם אני מבינה. זה רק חודש. אבל להקדיש חמש שנים (או את כל החיים אצל אנשים אחרים) בקריירה תובענית, כזו שכל החיים סובבים סביבה ובן/בת הזוג והילדים הופכים למקום שני (או חמישי) באופן ברור ומובהק... כזה שבו בן/בת הזוג (משום מה זה לרוב בת הזוג) חי למעשה את היומיום לגמרי לבד, זה שבו בן הזוג מפספס לא רק את השמחה לחלוק את חייו עם בן/בת זוג אלא גם מפספס את ילדיו גדלים... הכל בשביל לבסס מעמד כלכלי? אז יש כאלו שאני מבינה שאין להם ברירה, שאני חושבת על עובד זר שעוזב הכל כדי לחיות עם זקן 24 שעות בישראל למשך שנה-שנתיים-שלוש, האמת, כואב לי הלב עליו, אבל אני מבינה שהם באים מכזה עוני, שמבחינתם זה עניין של חיים או מוות. אף אחד לא עושה כזו החלטה בגלל שיש לו עודף אופציות... אבל ישראלים לרוב לא בוחרים כזה סוג של עבודה, ולא במקרה, כי לנו כן יש אופציות. ואפשר להיות אמיד יותר או אמיד פחות אבל יש אופציות, שבהן אפשר לחיות חיים מלאים ולא לוותר על הקרבה. אז אם זה חלום חיים- זה עניין אחר. אבל בשביל כסף? אולי זו רק אני שמאמינה שחיים רק פעם אחת ושכסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, שזה רק אמצעי לחיים טובים, וטובים אצלי מתקשר ליחסים ולא לסטטוס כלכלי כזה או אחר... אז כן, יתכן שזו רק אני. אבל אז אני תוהה בשביל מה מתחתנים, בשביל ביטחון כלכלי? הרי אין בזה אפילו הורות משותפת, אפילו לא חברות קרובה. אני רואה את "מעושרות" עם הבעל שמגיע כל סוף שבוע שני ליממה הביתה, זה פחות תשומת לב ממה שיש לרווקה שיוצאת לדייטים עיוורים.... ובאחד הפרקים האחרונים המעושרת מחליטה לעזוב את הארץ ולעבור לגור עם בעלה שביתו בכלל בגרמניה.. והילדים המשותפים שלהם בוכים! יותר חשוב להם להישאר בבית מאשר להיות עם אבא שהם לא ממש מכירים... (ומי שרוצה לשמוע עוד קצת על בדידות תמורת כסף יכול לחפש את הפרק שבו היא רצה מרתון ומדברת על הבדידות שהיא חוותה בתהליך הכניסה להריון וכל מה שהיה סביב זה כי הוא מחוייב קודם כל לעסקיו). אז הוא אדם נחמד, אני לא אומרת שלא. גם זוס ריקליס אדם נחמד, ואני בטוחה שגם האוליגרך איש מקסים. אבל הן לבד. הן משקפות את המצב הקיצוני של להיות נשואה ולבחור בכסף ולא בזוגיות... אז אני קצת מופתעת, באמת, מזה שבטוטאליות ברור שעדיף לבחור בקריירה. אני יכולה לדמיין סיטואציות שבהן באמת אנשים יבחרו בקריירה (בתלות למידת הקרייבינג שיש להם ולמצב הזוגיות ולגמישות של הצד השני בזוגיות ללוות את הקריירה הזו כך שזה לא יגבה מחיר עצום מהזוגיות). אבל אני תוהה, על כל זוגמא שבה האישה מספרת כמה נפלא זמן האיכות שנשאר להם במעט הזמן שהם ביחד, כמה נשים מכבסות בתוך הבית את הכעס, העלבון, התסכול שיש להן מזה שהן בעצם לבד... אגב, יש סרט מדהים על נשות אנשי הקבע, אני אחפש קישור, שנשואות לגברים שנשואים לצבא... כמה הקרבה הן מקריבות.. כמה זה כואב להן... וכמה מעט הזמן שיש להם יחד לא הופך להיות זמן איכות אלא הזמן שבו מטאטאים חזק חזק את התסכולים כי אזור לריב במעט זמן שיש יחד... סרט חזק וכואב. אני לא אומרת שזה חייב להיות ככה, אני בטח לא אומרת שכך יהיה אצל מיכל, אני כן אומרת שכמו בהרבה דברים אחרים, צריך להיות מוכנות אמיתית לכך ושלא לכל אחד זה מתאים. אני כן אומרת שאולי בסוף יהיה כסף אבל באיזה מחיר? שבכלל לא ברור לי מאליו שתמיד ברור שכסף עדיף...

 

[מיכל 1979]

בגדול אני מסכימה איתך

אני לא חושבת שהבדידות הזאת שווה את כל ההון שבעולם אבל במקרה הזה מדובר בקפיצת מדרגה גם מבחינה מקצועית, וגם, כמו שכתבתי, הוא יעשה מה שהוא אוהב, מה שהוא הכי טוב בו, מה שיגרום לו ללכת לעבודה עם חיוך. זה יעשה לו טוב לנפש. אני תוהה אם זה שווה את ה"הקרבה" הזאת. הקרבה גם שלי וגם שלו.

 

[עלה לא נידף]

אני גם אומרת ש5 שנים לעבוד 24/7 לא עושה טוב

לנפש, בכלל לא.

 

[ריקי1963]

מבקשת לענות...

כי אולי החיים שלנו נבראו הפוך... אז ראשית הכסף למרות חשיבותו הלא מועטה איננו העניין בפני עצמו. הכסף הוא האמצעי. לכל אדם שישנן שאיפות בחיים חייב להקדיש לכך זמן... ובאמת רחמנות על מי שעובד בעבודות לא מעניינות ולא מתגמלות... ויש רבים מידי כאלה. כל עורך דין מתחיל, כל רופא מתחיל... כל מי שפותח עסק עצמאי בכל תחום, ושלא נזכיר את עובדי ההי טק כל אלה מתחילים בעבודות בעלות עניין ואתגר שאם ישקיעו את עצמם בה הפרנסה שלהם תהיה טובה. מי שבזמנו רצה להיות חבר אגד... חמש שש שנים ישן 4 שעות בלילה... כל לילה לחמש שנים. למה? מי שמחזיק חנות פרטית לא חוזר הביתה בשעה 21.00 עייף לאללה? אז כשהיינו צעירים 'נתנו את התחת' כדי שבישורת 'נעמוד' על הרגליים... כדי שתהיה לנו דירה ברשות עצמנו..., שנשדרג את הדירה אח"כ, שיהיה לנו רכב ישן... ואחר כך חדיש יותר... ואח"כ לשני בני הזוג וכו'. השאלה הגדולה כאן ועליה עניתי - זמן האיכות. כמה זמן איכות את יכולה לתת ולקבל בזוגיות שלך... ואני לא מאמינה שסידור ירקות בסופר, שמונה שעות עבודה משמרת בוקר נותנת בסופו של דבר יותר זמן איכות לזוג מאשר בחור שעובד בעבודה שמאתגרת אותו... שהוא אוהב לצאת אליה ולשעות וימים... אבל כשהוא חוזר הביתה... כל דקה היא זמן איכות... וזו הכוונה...!

 

[dify]

אני מבינה מה את אומרת

ואני שמה רגע בצד את שאלת הסיפוק המקצועי.. כי אני חושבת שזה נושא נפרד שעבורו אני כן הייתי משקיעה מאמץ. אבל עבור כסף, וכסף בלבד- לא. אדם שעובד 8 שעות ביום בסידור ירקות בסופר, עדיין חוזר כל יום לאישתו וילדיו, יש לו זמן לתחביבים, לחברים, למשפחה המורחבת. אז אולי הוא גר בדירה פחות מרווחת, אולי הוא נוסע ברכב ישן. אבל הוא סוגר את החודש, ובדיוק על זה אני מדברת, שבישראל (אני לא מדברת על מדינות העולם השלישי שמרוויחים בהם דולר ליום), אדם יכול לעבוד בעבודה סטנדרטית, שלא תעשה אותו לעשיר גדול, אבל תאפשר לו להיות אדון לעצמו, לזמנו, ולסדר העדיפויות שלו. הוא יודע שהוא צריך להשקיע את המשמרת שלו בעבודה (9 שעות ביום על פי הגדרות החוק של מהי משרה מלאה) ומעבר להם הוא אדון לעצמו. בשביל לקבל יותר כסף מזה, כן, לפעמים צריך להשקיע הרבה יותר. החל מהדוגמא של בן זוגה של מיכל, דרך אנשי הקבע בצבא שממש ישנים בצבא ומגיעים הביתה רק פעם בשבועים ל48 שעות ועד איש ההיטק שבוחר להישאר בעבודה כל יום עד חצות.. וכן זו בחירה.. למה אני אומרת בחירה? כי עובדה שיש כאלו שבוחרים אחרת באותו תחום ממש. כי עובדה שנשים עוברות למשרת אם ומוצאות את הדרך לצאת מוקדם, עובדה שגברים גרושים שיש להם זמן מוגבל לראות את ילדיהם יודעים לשים גבול ולצאת בשעה סבירה ביום שבו הילד אצלם. אז נכון- משרת אם עולה הרבה פעמים לנשים במשכורת ופוטנציאל הקידום שלהן- אבל על זה בדיוק אני מדברת! יש פה בחירה בין כסף ליחסים, ואצל הרבה נשים ברור לגמרי שהן בוחרות להשקיע באימהות שלהן על פני עוד כסף. למה ביחסי אם-ילד זה ברור מאליו שהילד יותר חשוב מכסף אבל ביחסי גבר-אישה היחסים יכולים לחכות ולהיות מקום חמישי? (כן, חמישי, במובן הזה ש90% מהזמן לא מושקע בהם אלא ביצירת כסף). אני לא יודעת למה החלטת שאצל זוגות שהגבר יוצא לעבודה תובענית במיוחד, כשהוא חוזר, כל דקה היא זמן איכות. אז אולי אישתו נוסעת ברכב מפואר יותר ויכולה לקנותכל מה שכסף יכול לשלם עליו, אבל הדבר היחיד שהיא לא יכולה לקנות זה זמן זוגי, זה תחושה שהיא במקום הראשון שלו. ואני חושבת שאצל הרבה מאד נשים העובדה שהיומיום כולו נופל בסופו של דבר עליהן, ולא סתם עליהן, אלא עליהן לבד (!) גורם לתסכול! לא לאושר! בסרט, שחבל שלא מצאתי, של נשות אנשי הקבע, הבעל, באיזה טקס הענקת כבוד, אומר תודה לאישתו, והיא רצה הצידה לבכות.. היא לא בוכה מאושר.. היא בוכה משנים של תסכול... והקרבה.. (להיות הצד שמחכה בבית גם אומר שהאישה הרבה פעמים מוותרת לגמרי על החלומות המקצועיים שלה, כי אי אפשר לגדל ילדים כששני הצדדים משקיעים 95% מזמנם בפיתוח הקריירה שלהם, מישהו צריך לשלם את המחיר..) הסרט על נשות אנשי הקבע מצולם ע"י אישה שהיא בעצמה נשואה טריה לאיש כוחות הקבע, שמתעדת את שכנותיה, נשים ותיקות, אימהות, שכבר חיות את התסכול שנים רבות, ומתעדת את אחותה הצעירה, שמתכננת גם להתחתן עם איש קבע שכזה.. החלטה, שבימאית הסרט מנסה להסביר לה כמה היא כואבת ובודדה... האחות משוכנעת שאצלה יהיה אחרת.. שהוא לא יחתום קבע והזוגיות שלהם לא תשלם את המחיר... בסוף הסרט רואים שגם הוא חתם קבע, וגם אחותה מצטרפת לשורת הנשים הבודדות שחיות שם בשכונת נשות הקבע. לא סתם תבעו את המושג "אלמנות הייטק", זה לא מושג שמכיל בתוכו את הבית הגדול, המכונית החדישה, וזמן האיכות הקטן שמתחלק על הזוגיות, הילדים, הסבא-סבתא, החברים, אירועי החובה, שינה ותחביבים. זה מושג שמביע בדידות וגעגוע. אני אישית לא חושבת שזה שווה בית גדול יותר. אז אני מסתפקת בבית קטן אבל בתחושה שאני לא מתפשרת על מה שחשוב לי ביותר. (אם על שני הצדדים מקובל שחשוב להם דברים אחרים- זה כמובן לגיטימי, כל זוג והבחירה שלו).

 

[dify]

רק מחדדת

שאני לא מתכוונת ספציפית לתגובה שלך אלא לגישה באופן כללי. ולא מצאתי את הסרט הוא היה באתר של יס, אבל אני לא זוכרת את השם אז כנראה שפספסתי בחיפוש.