כמעט תמיד...וגם לצייר יוצא לי מלא..
בעיקר בישיבות שמתנהלות באיזי,בשקט,בלי לחץ(לא קורה הרבה לצערי)ובישיבות שהייתי עושה רק עם החבר(היום לשעבר
אוף...)... בדרך כלל כותבת סרטים חזקים שהיו לי,רעיונות מטורפים כאלו,ותובנות שאתה מגלה על העולם כשאתה מסטול תחת... לדעתי חשוב לכתוב,אם רק אפשרי,שיהיה תיעוד,כי קורים המון המון המון דברים מדהימים במהלך הסאטלה,שאחר כך אם אתה לא רושם אתה לא זוכר,וזה אולי הדבר היחידי שאני שונאת או לא "מקבלת באהבה" בגאנג'ה שאני כל כך מעריצה.. חבל לי!!הלוואי שזה לא היה פוגע בזיכרון בכלל,וככה היו לי תחושות יותר חיות לאחר הסאטלה,לא מעומעמות עד כדי לא ברורות לחלוטין לגבי מה שהיה בישיבה... ואני חוזרת ואומרת ומדגישה-זה לא תמיד ככה,אני מדברת בספציפיות על ישיבות מסויימות שבהן אתה *ממש,אבל מ-מ-ש הפוך*,וממש ממש יצירתי...
אלו,בכל אופן,הישיבות שאני הכי הכי הכי אוהבת. אוהבת, טולינקה