luckdragon
New member
הילד שרצה לקטוף כוכב
פתחתי את החלון בשעת לילה מאוחרת.האור העדין שבחדרי ,עדין מאיר את החושך במלחמה של אור רועד.. אני יודע שהיה לי יום קשה,ואני מסיים אותו עוד מעט. כי ברגע זה סיימתי לכתוב סיפור מאוד ארוך. סיפור שאת כנראה תדעי עליו אולי לא עכשיו אולי בעוד הרבה זמן. וכן,אני לא סתם מביט מהחלון נשען ומסתכל אל השמיים ואל הגן האפרפר שחושך חובק את גזעיו.רק קולות הליל ,קולות צרצרים ושאר יצורים זערוריים ערים והכחול שחור הוא ביתם עד לאור יום. ואני עדיין שם, מחייך מביט אל העולם,והעיניים מביטות אל מראת הכוכבים הפרוסה לה אי שם ברקיע.היפיפייה יש בה לוודאי ממלכות יפות נחמדות, וגם כאלה קסומות. הרהרתי קלות חייכתי,והסמקתי.. ושוב חזרתי להביט ברקיע הכוכבים. הייתי יכול לספר על הילד שרצה לעוף. הילד שרצה יום אחד בשטף עיניים לקטוף כוכב. אז היה לו עצוב היה לו רע..ואולי קל לכתוב שעכשיו הילד בא ללמוד על העולם מנקודת ראות אחרת. אז לומדים אמרתי לילד, למרות שאני חש את דמעותיך ואני יודע שהן כואבות מאוד. אולם תלמד לרפא את הכאבים בעזרת אהבה,למד לרפא את עצמך באהבה,כפי שאתה תדע ועוד תלמד לעושת זאת ואתה בוחר את דרכך. את ה רוצה לצאת מהקליפה שבו אתה נמצא אל האור והסדקים נפתחים בכאבים שכן זה חלק מהיותך אתה , אתה שובר חלקים ממך.. את האני החיצוני והאני הפנימי שואף להתחבר אל האור. אל החיוכים. . חייכתי,כיף לכתוב על הילד שרצה לקטוף כוכב של תכלת. אולי מוטב.. שאלך לישון.. מחייך ואחשוב רק על מילים יפות..מילים זוהרות ולדעת שהילד מחייך.. רץ מזנק בגבעות ירוקות,ולמעלה השמש זוהרת ומחייכת.. והילד וקולו צחקוקים נהדרים.. נשמע בין גאיות ועמקים בין הרים וצוקים.. כיד החלומות הטובים.. ואז סיימתי וחתמתי בשמי הסיפור שאינו נגמר. והלכתי לישון מחייך. הילד שקטף כוכב.
פתחתי את החלון בשעת לילה מאוחרת.האור העדין שבחדרי ,עדין מאיר את החושך במלחמה של אור רועד.. אני יודע שהיה לי יום קשה,ואני מסיים אותו עוד מעט. כי ברגע זה סיימתי לכתוב סיפור מאוד ארוך. סיפור שאת כנראה תדעי עליו אולי לא עכשיו אולי בעוד הרבה זמן. וכן,אני לא סתם מביט מהחלון נשען ומסתכל אל השמיים ואל הגן האפרפר שחושך חובק את גזעיו.רק קולות הליל ,קולות צרצרים ושאר יצורים זערוריים ערים והכחול שחור הוא ביתם עד לאור יום. ואני עדיין שם, מחייך מביט אל העולם,והעיניים מביטות אל מראת הכוכבים הפרוסה לה אי שם ברקיע.היפיפייה יש בה לוודאי ממלכות יפות נחמדות, וגם כאלה קסומות. הרהרתי קלות חייכתי,והסמקתי.. ושוב חזרתי להביט ברקיע הכוכבים. הייתי יכול לספר על הילד שרצה לעוף. הילד שרצה יום אחד בשטף עיניים לקטוף כוכב. אז היה לו עצוב היה לו רע..ואולי קל לכתוב שעכשיו הילד בא ללמוד על העולם מנקודת ראות אחרת. אז לומדים אמרתי לילד, למרות שאני חש את דמעותיך ואני יודע שהן כואבות מאוד. אולם תלמד לרפא את הכאבים בעזרת אהבה,למד לרפא את עצמך באהבה,כפי שאתה תדע ועוד תלמד לעושת זאת ואתה בוחר את דרכך. את ה רוצה לצאת מהקליפה שבו אתה נמצא אל האור והסדקים נפתחים בכאבים שכן זה חלק מהיותך אתה , אתה שובר חלקים ממך.. את האני החיצוני והאני הפנימי שואף להתחבר אל האור. אל החיוכים. . חייכתי,כיף לכתוב על הילד שרצה לקטוף כוכב של תכלת. אולי מוטב.. שאלך לישון.. מחייך ואחשוב רק על מילים יפות..מילים זוהרות ולדעת שהילד מחייך.. רץ מזנק בגבעות ירוקות,ולמעלה השמש זוהרת ומחייכת.. והילד וקולו צחקוקים נהדרים.. נשמע בין גאיות ועמקים בין הרים וצוקים.. כיד החלומות הטובים.. ואז סיימתי וחתמתי בשמי הסיפור שאינו נגמר. והלכתי לישון מחייך. הילד שקטף כוכב.