היי

[הולכת על חבל דק]

היי

חדשה באזור... קוראת כאן כמה ימים ..... נשמע נחמד...

 

[איציק קטן]

ברוכה המצטרפת

 

[חמישים7מאושר]

ברוכה הבאה

שניה, רגע - אחפש את רשת הבטחון, לכל מקרה

 

[מ י ס ט ר גונס]

ברוכה הבאה ../images/Emo141.gif

אבל לא תספרי לנו למה את הולכת על חבל דק? לדעתי אם כבר הולכים על חבל דק הכי טוב זה ללכת על חבל דק שמונח על הרצפה

 

[הולכת על חבל דק]

אימצתי את ההמלצה...../images/Emo24.gif

תודה על הקבלת פנים

 

[מ י ס ט ר גונס]

טוב, אז עכשיו ת'פשטי......./images/Emo3.gif

סתם, סתם, אני פשוט משועמם

 

[הולכת על חבל דק]

כבר נבהלתי...../images/Emo24.gif

למה משועמם???

 

[מ י ס ט ר גונס]

מה, את נבהלת מדברים כאלה ?

סתם שיעמום של סוף יום עבודה.... אבל על החבל הדק בטח אף פעם לא משעמם, ספרי לי סיפור שמח רוב הסיפורים קצת עצובים ואני רוצה סיפור שמח לקראת הסופ"ש בטח יש לך סיפור שמח בשבילנו, מה כ'פת לך ספרי... אמיתי או לא זה לא משנה העיקר עם סוף טוב רצוי עם נסיכות ופיות ואפילו עם אבירים אמיצים... ג'ונסי מחכה......

 

[הולכת על חבל דק]

בדיחות טוב?

 

[הולכת על חבל דק]

למרות שלא שייך לנושא הפורום../images/Emo6.gif

לפי מחקר, הורים היום מקדישים כ-14 דקות ביום לילדיהם... איש היי טק אחד "נאלץ" להשאר עם בנו, לראשונה לבד, כי אישתו נסעה לחו"ל ... בבוקר, הוא הכין את הילד וירד איתו לכיוון הגן. כשנכנס לגן, הגננת אמרה לו כי היא מצטערת אבל הילד הזה לא שייך לגן הזה... מעט נבוך יצא מהגן ועבר את הכביש לגן לסמוך ושוב הגננת אמרה לו את אותו הדבר. כך ארבעה- חמישה גנים. בגן החמישי, הבן אומר לו: אבא, אם אנחנו הולכים לעוד גן אחד אני אאחר לבית הספר...

 

[מ י ס ט ר גונס]

../images/Emo6.gifאהבתי, גם הולכת על חבל דק

וגם מכירה בדיחות... ממש משב רוח מרענן בפורום, טוב, צחקנו מספיק עכשיו מגיע לנו גם סיפור עצוב

שהצחוק לא יעלה לנו לראש, ובכלל למה בחרת בנו מכל הפורמים שבעולם?

 

[eranoz2]

הולכת כנסי מהר, לפני

שטליה תבוא, ותתחיל לסנג'ר אותך עם קפה וכאלה..

 

[הולכת על חבל דק]

מצורף סיפור ..תחליט אם זה עצוב....

בבית הגדול של הזוג שדות היו שתי קומות עליונות ומרתף, בית מרווח לכל הדעות. וגם מפואר מאד. גברת שדות עסקה בסידורי פרחים ואפילו הצליחה להקים עסק די מצליח בתחום. לאבי שדות היתה חברה לסחר בינלאומי והוא הרבה לצאת לחו"ל.גברת שדות לא, היא נשארה בארץ למעט נסיעה קצרה אחת או שתיים במשך השנה וזהו. באחד הלילות, אבי חזר מטיסה מאוחרת ונכנס הביתה כשגברת שדות כבר ישנה באחד החדרים שבקומה השניה. הוא התקלח והכין לעצמו ארוחה קטנה לפני שפרש לכורסת הטלויזיה האהובה עליו ושקע בה ספק לועס ספק נרדם. בסביבות אחת בלילה, כשבערוץ 2 הוקרן איזה קונצרט, ניסה לפקוח את עיניו לכדי מקסימום אפשרי, הטה את ראשו למשמע רישרוש רגליים נגררות בצעדים קטנים ומהירים על הרצפה מהקומה ההיא.. הוא רצה לקום כשנזכר ברגע האחרון כמעט להניח את הצלחת מידיו. הצלחת המונחת על השולחן הנמוך שהיה מכוסה זכוכית עבה, השמיעה צליל נקישה צורם. אבי שדות אסף את נעלי הבית אל רגליו והתיישר בעמידה, מנסה להשאיר את ראשו באותה זוית בה היה קודם לכן, כמנסה לוודא אם באמת שמע משהו מלמעלה. הוא ניגש בזהירות לגרם המדרגות והחל לטפס, מפסיק כל כמה מדרגות כדי לנסות לשמוע עוד.. כשהגיע למעלה, הקומה ההיא היתה חשוכה מלבד אור ירח שחדר מחלון גדול בסוף המסדרון והאיר באלכסון את דלתות כל החדרים באור כחלחל וקר, שהיה מנוגד לאותו אור עמוק וחם מפינת הטלויזיה שבה הוא ישב כמה דקות לפני כן.. נדרשו לו מספר שניות של הסתגלות נוספת לתנאים החדשים והוא התעשת. נעמד בתחילת המסדרון והקשיב... כעת שמע דלת ארון גדול נסגרת בחריקה ולאחריה - דממה. סקרנות וחששות שיחקו בו כשפנה לכיוון החדר ממנו נשמעו הקולות.. הוא דחף את הדלת בזהירות והציץ פנימה.. ריחו הבשל של "פריז", הבושם המיתולוגי של אשתו, הזדחל בנחיריו ואבי הגביר את נשימתו כדי לגמוע ממנו עוד.. הוא לא דחף את הדלת הלאה כדי להשאר עוד כמה רגעים באוירת אותו ניחוח ואור הירח ..שהיו צירוף חושני נעים... משידו המשיכה להסיט את דלת החדר עוד כמה מעלות ימינה והנה אשתו עומדת מול החלון המאורך כמעט עד לרצפה שבחדר, לבושה כתונת לבנה וצחורה וגבה מופנה אל הדלת. מיד כשחשה בו מאחוריה הסתובבה וחייכה אליו בהטיית ראש כלבלבית.. "למה את לא ישנה?" שאל מתעניין.. "התעוררתי לפתוח את החלון, חם לי נורא ואי אפשר לישון.." אבי צעד עוד קצת ונעמד באמצע החדר, הסתובב ימינה ושמאלה מבלי להתעכב על הארון. "חשבתי ששמעתי כאן משהו.." הוא אמר והביט באשתו בעיניים שחורות..מבט אחר.. היא משכה בכתפיה .."דווקא לא שמעתי כלום" אמרה בחיוך..ממאנת להרגיש את שפתיה רועדות.. אבי התקרב אליה עוד ועכשיו הוא עמד ממש למולה, "אכפת לך שאבדוק בארון?" קצב הלמות ליבה גבר ומצחה התחיל להזיע ולהבריק מולו.. עיניו טיילו עליה לרגע והוא לא חיכה לתשובה..כשפנה לפתוח את הארון...היא אחזה בזרועו ושתקה לרגע.. תמונות מחייהם המשותפים רדפו בדמיונה זו אחר זו...והיא אמרה לו שמהרגע שיפתח את דלת הארון הזה, חייהם כבר לא יהיו כמו שהיו... אבי הבין מה כוונתה. גם היא הבינה...את כוונתו.. לפתע ראה משהו מנצנץ בשידה שלפניו, שרשרת? הוא מיהר להרים אותה ולהציג אותה לאשתו כמוצג לנוכחים בבית משפט... שרשרת דקיקה ותליון כוכב היו שם.. "קניתי לי..מהקולקציה האחרונה של ההונגרים.." "ההונגרים" היו צמד תכשיטנים, בעל ואשה מיודדים מאד עם הזוג שדות, שעסקו בתיכשוט נשים אמידות "עד הבית" ובכסף שהרוויחו הקימו בית מחסה לנוער עברייני. זוג "משהו מיוחד" כמו שנהגו אבי ואשתו לתאר אותם. למרות השעה המאוחרת הרים אבי את שפופרת הטלפון להתקשר לבית ההונגרים, פאהן, ההונגרי, הרים את השפופרת ואבי, לאחר שהתנצל על השעה, קיים איתו בירור קצר שהעלה חד משמעית שאשתו משקרת. משנסתיימה אותה שיחת טלפון לא עצר והתקשר ליהודה, קבלן הבניין הקבוע והזמין אותו "אתה ושני פועלים אליי בבקשה". אבי נשאר עם אשתו בחדר, היא שוכבת על המיטה ראשה ותלתליה מוטלים הצידה, הוא יושב על ידה ומלטף.. מתחיל בגב ...מעסה את עכוזה ורגליה..מלקק ומענג אותה באצבעותיו...... בתום עשרים דקות בערך,נשמע רכבו של יהודה הקבלן על אבני שביל הגישה לבית הגדול... אבי הוציא את ראשו מחלון החדר הפתוח והורה ליהודה להכנס אל הבית מדלת החנייה.. כשיהודה הגיע אל החדר עיניו היו טרוטות .. שני הפועלים עלו לשם אחריו בבגדי עבודה מקומטים ונתקלו אחד בשני בנסיון למצוא עמדה נוחה לצפייה בבירור הקצר שנערך בין יהודה ואבי.. "מ'עניינים?" שאל יהודה את אבי, קצת מבולבל אבל כרגיל נכון לבצע כל דבר שאבי יגיד לו.. "תשמע, אני רוצה שתרים פה איזה קיר לבנים ושיהיו בעובי 20 סנטים מפה לפה.." הורה אבי ליהודה כשהוא מסמן לו בידו מתחילה ועד סוף הארון שניצב בצמוד אל הקיר ושממנו נשמע קול החריקה קודם לכן.. אשתו שהיתה ישובה עתה על המיטה הביטה בבעלה בתדהמה ולא הצליחה לומר דבר .. יהודה יצא למסדרון עם שני הפועלים אחריו..ושלח אותם להביא את הציוד והחומרים מהאוטו.. כשהם חזרו בידיים עמוסות, אבי היה מחוץ לחדר מדבר עם יהודה.. האשה ניגשה בזהירות אל הפועל הגבוה מבין השניים ואמרה לו "אלף ש"ח לחודש אם תשאיר חריץ ניסתר כאן, סמוך לרצפה" הפועל הסכים במבט והמשיך לפרוס את הדברים על רצפת החדר, מכין אותם לעבודה.. משנסתיים להבנות שם קיר, שגובהו היה כגובה הארון ורוחבו מכסה את הארון משני קצוות הקיר, נוקה החדר על ידי הפועלים ויהודה נפרד לשלום. עשרים יום נשארו הזוג שדות בחדר.. בהתחלה לא נשמע דבר.. אחר כך החלו רעשים.. גירוד אצבעות חלוש על עץ.. בכי חרישי... ראש נשמט.... ואחר כך ..שקט... * באדיבות המייל*

 

[מ י ס ט ר גונס]

יוו , איזה סיפור מפחיד

רק שתדעי שלעולם אני לא אתחבא יותר בארונות

למרות שאפשר להתנחם בזה שהיו לבחור הרבה בגדים, לפחות קר לא היה לו. אהבתי יותר את הבדיחה

אבל עוד לא הבנתי למה בחרת בנו את הרי לא האשה בסיפור נכון?

 

[הולכת על חבל דק]

חחחחחח

למה בחרתי בכם?-למה בחרתי גם בכם..(אתם לא היחידים) כי מהתרשמותי הקטנה.. נראה לי מתאים... ואתה? למה אתה פה???

 

[מ י ס ט ר גונס]

אצלי זה מאד פשוט

אני פה כי הם היו היחידים שהסכימו לקבל אותי

ועכשיו אני פשוט מכור לאנשים פה

 

[ש מ י ם ל י]

הולכת הזהרי לא ליפול../images/Emo140.gif

 

[הולכת על חבל דק]

מזל שבירכת אותי../images/Emo140.gif

חשבתי שרק גברים פה.. או שרק הם אחראים על הקבלת פנים של הנשים...

 

[ש מ י ם ל י]

מממ..כולם וכולן מברכים כאן..

כנראה טרם הגיעו הנשים, לבטח הן תגענה מאוחר יותר.. אחה"צ נפלאים sky

 

[y007007]

../images/Emo24.gifברוכה הבאה ובהצלחה../images/Emo70.gif רק טוב