היי, שלום לכולם

היי, שלום לכולם

שלום,
אני מרפרפת בפורום, ואני מבינה שאני לא מבינה.
אני אוהבת לכתוב, יש לי שירים במגירה, ויש לי שירים בראש. ואני אוהבת אותם.
אני גם קוראת ספרי שירה ומחלקם נהנית.
אבל כאשר אני קוראת פה בפורום אני רואה התייחסות דקדקנית מאוד לכל שיר ושיר.
וכאשני קוראת שירים של משוררים שהצליחו, אנילא רואה שם את הקנאות לכל אות ואות.
אז אחת משני הדברים, או שאני לא מבינה עד כמה השירים שאני קוראת הם מכוילים לדיוק ואסתטיקה מושלמים. או ש...?

דבר נוסף, אני לתומי חשבתי שכיום השירה היא יותר זורמת ולא מחויבת לכללים. וכל מה שנשמע באוזן טוב הוא טוב. וכל מה שנשמע באוזן מצוין הוא מצוין. גם אם אין חריזה נהדרת ואולי דוקא כי אין חריזה נהדרת. גם אם אין מבנה מאורגן. העיקר שזה יספר מה שרוצים לספר. אמם כאן נשאלת השאלה, אז איך באמת מילים אלו נכללות תחת שירה ולא תחת ברברת? לפעמים גם אני שואלת את זה...
אבל הנקודה היא אחת, שאיך שאני מתרשמת לפחות, שהשירה כיום היא הרבה פחות קנאית לכללים ולמבנים ומה שצריך זה המצלול, המנגינה, איך המילים יושבות על הנושא ועל האוזן.
 
את מעלה שאלות מצויינות - מהו שיר

בגדול אני גם מסכימה שהיום הכללים די נזרקים לפח או נבדקים מחדש
והיטבת לנסח - איך אפשר אז להבדיל בין שירה לברברת
מעניין מה יגידו כאן אחרות.ים
לדוד אבידן יש שיר:
"שיר הוא כל דבר
שאני מפרסם
כשיר
או כלא-שיר
אבל אני קובע שהוא שיר"

(ציטוט מהזיכרון, אולי לא לגמרי מדוייק)
 
ולעניות דעתי .בפורום זה מעלים הרבה פרוזה באיצטלה של

כאילו שירה .לשיר חייב להיות מקצב לפחות פנימי.
לשיר חייב להיות מאפיין כלשהו אחרת הוא פרוזה
גם אם פרוזה נפלאה עדין פרוזה.
וגם אם דוד אבידן יקרא ליצירה אלף פעמים שיר
גם אם אני מאד אוהב את כתיבתו. בכתיבתו בסוף
ימיו אני לא מוצא שום הגיון .(ואולי אני לא מבין)
ולכן לא כל מה שאמר זו תורה מסיני.
שיר חייב לגעת בקורא .לא תמיד מובן בקריאה
ראשונה.אבל הקורא חייב לחוש שיש כאן
דבר שכדאי לגלותו.

צ'י
 
אני עכשיו קוראת את פרננדו פסואה

"מה עשיתי מן החיים"
האמת, לא רואה שם שירה, אלא סיפור, העברת רעיון, עם מקצב שונה מאשר פרוזה.
גם בשימבורסקה אני לא רואה כללים אלא איזה מקצב או משהו כזה.
 
צי ונסיון היי

זה העניין, שבתקופתנו דברים רבים נהפכו על פיהם.
הגדרות ואפיונים של פעם השתנו או בתהליכי שינוי.
אני חושבת שהשיר של אבידן בא לשקף את המקום הזה של האי -ידיעה.
אין יותר "חייב" בשירה, כך אני סבורה.
שימבורסקב כותבת בשירה "אחדים אוהבים שירה": "ואני אינני יודעת [מהי שירה] ואינני יודעת ונאחזת בזה כבמעקה גואל"

נסיון, אטולי בא לך לצטט אעיזה שיר שאת אוהבת של פסואה ולהדגים באמצעותו?..
 
פרננדו פסואה

רוב הטקסטים שלו ארוכים מאוד מאוד.
אבל הנה אחד קצר יחסית לדוגמה:
אפילו השפה פשוטה מאוד מאוד

חלוף השעות:
דבר אינו מרתק אותי, איני נקשר לדבר, אינני שיך לכלום.
כל התחושות משתלטות עלי ואף אחת אינה נשארת.
אני מגון יותר מהמון אקראי,
אני רב פנים יותר מהיקום הספונטני,
כל התקופות שיכות לי לרגע,
כל הנפשות שכנו בי אי פעם.
נוזל לאינטואיציות, נהר השערות - אבל,
תמיד גלים רצופים,
תמיד הים- עתה מתנכר לעצמו
תמיד נפרד ממני, לעולם ועד.

אוי, רציף שאעלה בו על סיפון, אחת ולתמיד, בדרך לאמת,
אוי, ספינה עם רב חובל וימאים, נראית בסמלך,
אוי, מים שלוים, כמו מי נהר קים, בשעת דמדומים
שאני חולם בה שאני אפשרי-
איפה אתם שיהיה זה מקום, מתי אתם שתהיה זו שעה?
אני רוצה לצאת ולפגוש את עצמי,
אני רוצה לחזור כדי לדעת מאין,
כמי שחוזר לביתו, כמי ששוב חברותי,
כמי שעודו אהוב בכפרו העתיק,
כמי שמתחכך בילדות המתה בכל אבן חומה,
ורואה פתוחים לפניו את שדות העבר הנצחיים
ואת הגעגועים כמו שיר של אם הצף ומתנענע
בטרגדיה של היותו נחלת העבר,
אוי, פאתי הדרום, בנות אותה ארץ, מקומיות ושכנות!
אוי, קו האפקים, בלי נוע בעיני,
איזה שאון של רוח קרובה עודו רחוק בשבילי,
וכיצד אתה מתנדנד במראה עיני, מכאן!
חרא על החיים!
קיום מקצוע מכביד על הכתפיים כמו משא משולם
קיום מחויבות מנון,
קיום מוסר מכבה,
המורד במחויביות ובמוסר
חי ברחוב בלי בינה.
 
נראה לי שאת לא יודעת כמה את צודקת.

פעם, לפני יותר ממאה שנה בטהובן,שכבר נחשב מלחין די מפורסם באותה עת כתב תיבה:"לה לה לה לה לה ללה"...כולם חשבו שהוא השתגע.זה נשמע כמו זמר שילדים בגן מפזמים לעצמם...ברבות הימים תיבה זו הפכה להיות תיבת הנושא בסמפוניה התשיעית של לוודוויג ואן בטהובן,סימפוניה שעד היום נחשבת לפופולרית והמושמעת ביותר בעולם המוסיקה...עכשיו בחזרה לעיניין : אני חבר פה בפורום וכל מה שכתבת מהווה נר לרגליי מהיום הראשון שהצטרפתי ובכלל..אכן,גם אני סבור שהפורום לא אמור להראות כשיעור בדיקדוק ,לא מעניין אותי תחת איזה כללים למינהם "חייב" שיר להכתב" ומה הגבול בין שיר לפרוזה...מה שקובע זה אך ורק מבחן התוצאה : אהבנו,נהננו או לא...אני לא רק דוגל בדעה זו אלא חותר אלייה פה בפורום מזה זמן רב...כמובן שישן דעות אחרות,מנוגדות לכך במסגרת זו ולמדתי לכבד אותן גם שאין בי הסכמה . לכן,אין שום מניעה שתפרסמי פה את שירייך ללא חשש ,אפילו ההיפך: תוכלי רק לחזק כך אותנו, כל אלו שמחזיקים , מזדהים ומצדדים בדיעה זו...
מצפה לראות "שיריי מגירה " שלך...
אותנטי.
 
תודה

הבעיה היא שללא קשר לסגנון השירה, אני חוששת שהשירה שלי לא עומדת במבחן האיכות. היא פשוטה על נושאים פשוטים. אולי בהמשך נקבל יותר אומץ.
 

דייהטסו

New member
מה טוב ומה רע בשירה או בפרוזה?

אין תשובה אחת נכונה, ואפילו פרסום ופופולריות של שיר אינה ערובה לאיכות. גם להיפך, אני משוכנע שאלפי משוררים גאונים טמונים באדמה מבלי שזכו לפרסום כלשהו. כל כותב פה מגיב לפי טעמו - אחד מחפש שהשיר ירגש אותו, השני שונא רגשנות ואוהב חדשנות, שלישי מדקדק בהגיון הפנימי של הדימויים, רביעי אוהב שירה מוסיקלית. מי שמעלה שיר צריך לקחת את זה בחשבון, לקחת איתו את ההערות שמשכילות אותו, ולא להתרגז מהשאר. אם תצטרפי לפורום תגלי שלנסח תגובה לשיר זאת משימה לא פשוטה בפני עצמה, וגם ממנה אפשר להשכיל.
 

aiziq

New member
מה שדייהטסו אמר
ברוכה הבאה.

 
למעלה