היי נשים יקרות וחכמות 
אני פה חצי סמוייה כבר הרבה זמן, מדי פעם זורקת הערה...זקוקה לכן מאוד, כי לעצות שלכן אין תחליף.. הבחור שלי..או הבחור שלי...עשרה חודשים, היינו יחד עם המון עליות ומורדות...אחרי כל עלייה, הילד הסתגר בתוך עצמו, התרחק מאוד..והדבר פגע בי מאוד...(נבהל, אפשר לומר..) קצת אחרי החצי שנה הגיעה תקופת הפיצוצים, כל חודש וקצת אחד מאיתנו היה נשבר, נפרדים, ואחרי יום חוזרים, כי יודעים שכשאנחנו טוב...זה בשמיים...לאחר עשרה חודשים ושבוע, נשבר לי סופית. הוא שוב נהיה מרוחק, סבלנותי פקעה (והיא ענקית..) והחלטתי שאני עוזבת לתמיד..שאני לא שמיכה. אחרי חודש ששנינו אומללים,התחילו מגעי גישוש...האיש אומר שהוא הבין, שהוא הפנים, ואני מאמינה גדולה בסליחה לחוטאים..חזרנו בהסתייגות, הודעתי לו חד משמעית, שעוד סיבוב של ריחוק, ואני בחוץ, ששנינו זקוקים לזמן להחלים, אז בוא נעשה את זה יחד, ונפתח דף באמת חדש, ונצליח.. הוא הסכים.עבר שבוע וקצת, די מטורפים בשבילו, והחלטתי להשאר קצת בצללים..לתת לו לבוא אליי, ועבד יופי... אבל... אתמול ביקש שאבוא לישון איתו, אחרי שלא ישנו יחד חודשיים...בחשש מאוד גדול, הסכמתי.. ולצערי החשש התאמת...הערב עבר ברובו בשתיקות, חוץ מנקודת אור אחת, שהמחישה כמה עדיין יש לנו את זה... וכמה זה פשוט קבור תחת כל כך הרבה ערמות של פחד...ושתיקות..מסתכל ברמות שאתן לא מבינות... מה אני שואלת? איך יוצאים מזה? איך שוב מרגישים נוח אחד בחברת השני בלי הנוכחות המעיקה של הפיל הזה בינינו? הוא מאוד סגור, וגעגועיו נבעו מזה שאני היחידה שהצליחה לפתוח אותו..אבל יש גבול מה חיבוק יכול לעשות... אנחנו פוחדים, ולא רוצים להפרד שוב...ויודעים שאם המצב יימשך..אז לא תהיה לנו ברירה, כי שנינו יודעים שהשתיקות האלו, הם לא זוגיות.. הוא אומר שאם ניסע לצימר יחדיו, ונבלה זמן רק שנינו...זה יעזור לו להפתח, ושוב לדבר איתי אני אמרתי שזה לשים פלסטר, על פצע גדול..זה יעזור, השאלה אם זה יחזיק.... ..או לחזור לשלב הדייטינג..(קצת מצחיק אחרי עשרה חודשים...) סליחה על החפירה יקרות, אני נואשת.. מג. תשובותכן המהירות.....
אני פה חצי סמוייה כבר הרבה זמן, מדי פעם זורקת הערה...זקוקה לכן מאוד, כי לעצות שלכן אין תחליף.. הבחור שלי..או הבחור שלי...עשרה חודשים, היינו יחד עם המון עליות ומורדות...אחרי כל עלייה, הילד הסתגר בתוך עצמו, התרחק מאוד..והדבר פגע בי מאוד...(נבהל, אפשר לומר..) קצת אחרי החצי שנה הגיעה תקופת הפיצוצים, כל חודש וקצת אחד מאיתנו היה נשבר, נפרדים, ואחרי יום חוזרים, כי יודעים שכשאנחנו טוב...זה בשמיים...לאחר עשרה חודשים ושבוע, נשבר לי סופית. הוא שוב נהיה מרוחק, סבלנותי פקעה (והיא ענקית..) והחלטתי שאני עוזבת לתמיד..שאני לא שמיכה. אחרי חודש ששנינו אומללים,התחילו מגעי גישוש...האיש אומר שהוא הבין, שהוא הפנים, ואני מאמינה גדולה בסליחה לחוטאים..חזרנו בהסתייגות, הודעתי לו חד משמעית, שעוד סיבוב של ריחוק, ואני בחוץ, ששנינו זקוקים לזמן להחלים, אז בוא נעשה את זה יחד, ונפתח דף באמת חדש, ונצליח.. הוא הסכים.עבר שבוע וקצת, די מטורפים בשבילו, והחלטתי להשאר קצת בצללים..לתת לו לבוא אליי, ועבד יופי... אבל... אתמול ביקש שאבוא לישון איתו, אחרי שלא ישנו יחד חודשיים...בחשש מאוד גדול, הסכמתי.. ולצערי החשש התאמת...הערב עבר ברובו בשתיקות, חוץ מנקודת אור אחת, שהמחישה כמה עדיין יש לנו את זה... וכמה זה פשוט קבור תחת כל כך הרבה ערמות של פחד...ושתיקות..מסתכל ברמות שאתן לא מבינות... מה אני שואלת? איך יוצאים מזה? איך שוב מרגישים נוח אחד בחברת השני בלי הנוכחות המעיקה של הפיל הזה בינינו? הוא מאוד סגור, וגעגועיו נבעו מזה שאני היחידה שהצליחה לפתוח אותו..אבל יש גבול מה חיבוק יכול לעשות... אנחנו פוחדים, ולא רוצים להפרד שוב...ויודעים שאם המצב יימשך..אז לא תהיה לנו ברירה, כי שנינו יודעים שהשתיקות האלו, הם לא זוגיות.. הוא אומר שאם ניסע לצימר יחדיו, ונבלה זמן רק שנינו...זה יעזור לו להפתח, ושוב לדבר איתי אני אמרתי שזה לשים פלסטר, על פצע גדול..זה יעזור, השאלה אם זה יחזיק.... ..או לחזור לשלב הדייטינג..(קצת מצחיק אחרי עשרה חודשים...) סליחה על החפירה יקרות, אני נואשת.. מג. תשובותכן המהירות.....
