מראונת...
את עצמך ולבדך יאלצו להתמודד אחר כך עם הנזקים שיגרמו להם. לא כל ההורים והמטפלים והחברים שדואגים לך ומנסים להסביר ולהזכיר עד כמה זה מזיק ופוגע. אולי נידמה שהם רוצים שתעשי את המאמץ בשבילהם, אבל גם להם ברור שזה בעיקר אם לא רק למענך את. ואם הם לא נותנים לך את ההרגשה הזו, הסבירי זאת להם ואימרי להם איך אפשר לשנות זאת! ואולי בעצם הם כן נותנים אבל את לא רואה זאת כך? חישבי על זה... יקירתי, הגיע הזמן לנסות ולהציל את עוד אפשר. ככל שעובר הזמן הנזק גדל ואני לא צריכה להסביר לך את זה. ואם את לא עושה זאת בעצמך אז מה הפלא שהם לא מניחים לך? הרי עד שתחליטי את כבר עלול להיות מאוחר מידי! ההסבר הזה יכול לשכנע...אבל רק זמנית. וה``זמנית`` הזו חלפה ותמה כבר לפני שבועיים. הגיע הזמן למעשים, ילדה. כולנו כאן בשבילך ולמענך בכדי לתמוך ולהזכיר את מה שאת מזכירה לנו תמיד, אבל את התפקיד רק את יכולה לעשות ולא אף אחד אחר. כמו שרק את תחיי עם התוצאות של החלטתך ומעשייך. מחזיקה לך אצבעות ומחזקת בכל דרך שרק אוכל שולחת עוד הספקה של חיבוקים עם הטייסת (מיסכנים הנשרים האלו...בחום הזה..ויש להם עוד משפחה לפרנס) אוהבת ומחבקת חזק חזק אבל בזהירות, שלא למחוץ שלך תמיד אני.