Mr Blue Sky1
New member
היי לכולם 
מרגיש צורך לפרוק
היי, כתבתי כאן בעבר ולאור ההתפתחויות האחרונות אני
מרגיש צורך לכתוב כאן שוב.
אני בן 21, גיל שכידוע רוב האנשים כבר נוהגים בו.
אלא שישנן שתי בעיות-אני מאובחן עם תסמונת אספרגר
ועם OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).
יש לי קושי די גדול בהתמודדות עם מצבים משתנים בחיים,
וכידוע לכולם, נהגים בכביש נאלצים להתמודד עם מצבים משתנים
כל הזמן.מהסיבה הזו, ההורים שלי מאוד חששו כאשר
באתי אליהם ואמרתי להם שאני מעוניין ללמוד נהיגה.
אחרי מסע שכנועים קיבלתי אישור מהוריי לקחת חמישה
שיעורים.בסיומם הרגשתי שאני מעוניין להמשיך,
והוריי אישרו לי לקחת חמישה שיעורים נוספים
(יש לציין שלמדתי על גיר אוטומטי שנחשב להרבה יותר פשוט
מגיר ידני).
אחרי עשרה שיעורים בסך הכל, המורה קיים שיחה עם ההורים שלי
ואמר שלדעתו ייקח לי המון זמן לעבור טסט, ושהוא חושב שחבל על הכסף.
בעקבות ההמלצה שלו, הוריי ציוו עליי להפסיק ללמוד נהיגה ולא להתעסק בזה
במהלך השנים הקרובות (וזה עוד אחרי שעברתי תיאוריה, בקיצור, מבאס).
אם זה היה תלוי בי, הייתי ממשיך ללמוד כי אני מניח שבשיעור 20 למשל,
הייתי נוהג הרבה יותר טוב מאשר בשיעור עשירי.
באותם שיעורים הרגשתי שאני מתקשה בעיקר בשמירה על ימין הדרך
(לפעמים נסעתי יותר מדי בימין) וגם בסיבוב ההגה.
אבל הרגשתי שהחלום שלי להוציא רישיון נקטע ושנעשה לי עוול.
חלפו מספר שנים, ובהמלצת הוריי ניגשתי לבדיקת כשירות לנהיגה
בבית לוינשטיין ברעננה (יש לציין שאמנם אני מרכיב משקפיים, אבל אין לי
מגבלה פיזית כלשהי).
במהלך הבדיקה עשיתי מבחנים ממוחשבים שבהם הלך לי מצוין דווקא,
אבל כשעשיתי סימולטור נהיגה כבר היה לי הרבה יותר קשה, וגם בשיעור הנהיגה
שהיה חלק מהבדיקה.
למרבה הצער, לבוחנת לא הייתה תשובה חד משמעית אם אני כשיר לנהיגה או לא.
המלצתה הייתה לקחת 12 שיעורים עם מורה, ושבסיומם הוא יאמר את דעתו.
וכך עשיתי.לקחתי 12 שיעורים שהלך לי בהם לא רע בכלל, אולם הרגשתי שלא ממש
השתפרתי בהשוואה לשיעורים שלקחתי לפני כארבע שנים.
ובכן, המסקנות היו כלהלן:
המורה אמר שלהערכתו אני אוכל לעבור את הטסט, אבל הוא צופה שאתקל
בקשיים אחרי שאקבל את הרישיון ואנהג לבד.
הכוונה היא לא לקשיים בתפעול מערכות הרכב, אלא בנהיגה עצמה בכביש,
כלומר בהתמודדות עם המצבים המשתנים והלא צפויים.
אני מרגיש עכשיו פשוט הרגשה מחורבנת.
הרגשה שהיה לי חלום והוא נקטע.
לא יודע איך להמשיך מכאן הלאה.
כמובן שאפשר להסתדר גם עם תחבורה ציבורית.
אבל אני תוהה לעצמי "מה אעשה כשאהיה יותר מבוגר?"
"איך אסתדר בלי רישיון נהיגה?"
"האם תהיה לי בת זוג שתקבל אותי למרות שאין לי רישיון?"
וישנן עוד כל מיני שאלות מטרידות.
שוב, אני מזכיר שיש לי אספרגר, זה נכון, אבל יש לי חברים עם אספרגר שנוהגים
ואפילו נוהגים טוב מאוד, והקשיים שלהם לא פחות גדולים משלי!
ויש אנשים שרואים בעין אחת ונוהגים!
אני מרגיש נורא עם זה שהמורה פסל אותי מלנהוג.
הוא אמר שהוא לא מאמין שההתמודדות שלי עם מצבים לא צפויים בכביש תשתפר.
אני חושב שאם הוא היה נותן לי הזדמנות, הייתי יכול להפתיע את כולם ובענק!
אני מת לנסות להחליף מורה, אבל זה נראה לי רעיון מטופש לגמרי.
וכרגע אני בידיעה שככל הנראה לא יהיה לי רישיון אף פעם.
וזה קשה.קשה מאוד אפילו.
זהו.הייתי חייב לפרוק.מצטער שזה היה כ"כ ארוך.
נ.ב יש לי שאלה-האם רוב האנשים עם אספרגר נוהגים? סתם מעניין אותי לדעת.
תודה ושבוע טוב לכולנו
מרגיש צורך לפרוקהיי, כתבתי כאן בעבר ולאור ההתפתחויות האחרונות אני
מרגיש צורך לכתוב כאן שוב.
אני בן 21, גיל שכידוע רוב האנשים כבר נוהגים בו.
אלא שישנן שתי בעיות-אני מאובחן עם תסמונת אספרגר
ועם OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).
יש לי קושי די גדול בהתמודדות עם מצבים משתנים בחיים,
וכידוע לכולם, נהגים בכביש נאלצים להתמודד עם מצבים משתנים
כל הזמן.מהסיבה הזו, ההורים שלי מאוד חששו כאשר
באתי אליהם ואמרתי להם שאני מעוניין ללמוד נהיגה.
אחרי מסע שכנועים קיבלתי אישור מהוריי לקחת חמישה
שיעורים.בסיומם הרגשתי שאני מעוניין להמשיך,
והוריי אישרו לי לקחת חמישה שיעורים נוספים
(יש לציין שלמדתי על גיר אוטומטי שנחשב להרבה יותר פשוט
מגיר ידני).
אחרי עשרה שיעורים בסך הכל, המורה קיים שיחה עם ההורים שלי
ואמר שלדעתו ייקח לי המון זמן לעבור טסט, ושהוא חושב שחבל על הכסף.
בעקבות ההמלצה שלו, הוריי ציוו עליי להפסיק ללמוד נהיגה ולא להתעסק בזה
במהלך השנים הקרובות (וזה עוד אחרי שעברתי תיאוריה, בקיצור, מבאס).
אם זה היה תלוי בי, הייתי ממשיך ללמוד כי אני מניח שבשיעור 20 למשל,
הייתי נוהג הרבה יותר טוב מאשר בשיעור עשירי.
באותם שיעורים הרגשתי שאני מתקשה בעיקר בשמירה על ימין הדרך
(לפעמים נסעתי יותר מדי בימין) וגם בסיבוב ההגה.
אבל הרגשתי שהחלום שלי להוציא רישיון נקטע ושנעשה לי עוול.
חלפו מספר שנים, ובהמלצת הוריי ניגשתי לבדיקת כשירות לנהיגה
בבית לוינשטיין ברעננה (יש לציין שאמנם אני מרכיב משקפיים, אבל אין לי
מגבלה פיזית כלשהי).
במהלך הבדיקה עשיתי מבחנים ממוחשבים שבהם הלך לי מצוין דווקא,
אבל כשעשיתי סימולטור נהיגה כבר היה לי הרבה יותר קשה, וגם בשיעור הנהיגה
שהיה חלק מהבדיקה.
למרבה הצער, לבוחנת לא הייתה תשובה חד משמעית אם אני כשיר לנהיגה או לא.
המלצתה הייתה לקחת 12 שיעורים עם מורה, ושבסיומם הוא יאמר את דעתו.
וכך עשיתי.לקחתי 12 שיעורים שהלך לי בהם לא רע בכלל, אולם הרגשתי שלא ממש
השתפרתי בהשוואה לשיעורים שלקחתי לפני כארבע שנים.
ובכן, המסקנות היו כלהלן:
המורה אמר שלהערכתו אני אוכל לעבור את הטסט, אבל הוא צופה שאתקל
בקשיים אחרי שאקבל את הרישיון ואנהג לבד.
הכוונה היא לא לקשיים בתפעול מערכות הרכב, אלא בנהיגה עצמה בכביש,
כלומר בהתמודדות עם המצבים המשתנים והלא צפויים.
אני מרגיש עכשיו פשוט הרגשה מחורבנת.
הרגשה שהיה לי חלום והוא נקטע.
לא יודע איך להמשיך מכאן הלאה.
כמובן שאפשר להסתדר גם עם תחבורה ציבורית.
אבל אני תוהה לעצמי "מה אעשה כשאהיה יותר מבוגר?"
"איך אסתדר בלי רישיון נהיגה?"
"האם תהיה לי בת זוג שתקבל אותי למרות שאין לי רישיון?"
וישנן עוד כל מיני שאלות מטרידות.
שוב, אני מזכיר שיש לי אספרגר, זה נכון, אבל יש לי חברים עם אספרגר שנוהגים
ואפילו נוהגים טוב מאוד, והקשיים שלהם לא פחות גדולים משלי!
ויש אנשים שרואים בעין אחת ונוהגים!
אני מרגיש נורא עם זה שהמורה פסל אותי מלנהוג.
הוא אמר שהוא לא מאמין שההתמודדות שלי עם מצבים לא צפויים בכביש תשתפר.
אני חושב שאם הוא היה נותן לי הזדמנות, הייתי יכול להפתיע את כולם ובענק!
אני מת לנסות להחליף מורה, אבל זה נראה לי רעיון מטופש לגמרי.
וכרגע אני בידיעה שככל הנראה לא יהיה לי רישיון אף פעם.
וזה קשה.קשה מאוד אפילו.
זהו.הייתי חייב לפרוק.מצטער שזה היה כ"כ ארוך.
נ.ב יש לי שאלה-האם רוב האנשים עם אספרגר נוהגים? סתם מעניין אותי לדעת.
תודה ושבוע טוב לכולנו