היי.. חדשה פה.. סיפור אישי

[חתולת דבש]

היי.. חדשה פה.. סיפור אישי

כבר זמן מה שאני קוראת פה בפורם ופעם ראשונה שאני כותבת כאן ראשית אני רוצה להגיד שאני ממש תופסת מכל מי שכותב/ת כאן ואוהב/ת את עצמו ושמה ז....... על מה שהסביבה חושבת ואומרת. זה מאוד חשוב לאהוב את עצמך ולהיות בעל ביטחון וזה מאוד לא קל הבעולם בו אנחנו חיים בו כל הזמן שופטים אותנו במיוחד במראה החיצוני ואני ממש מקנא בכל אחד ואחת כאן שאוהב את עצמו איך שהוא ולא מנסה לשנות את עצמו כדי להתאים לסביבה. עכשיו לסיפור האישי.. אני בת 25 כרגע שוקלת 78 ק"ג על 1.58 כילדה תצמעד הייתי מלאה וככל שהתבגרתי ש/מנתי ותפחתי וככל שהסביבה העירקה לי ככה רק השמנתי עוד ועוד שיא המשקל היה 100 ק"ג!!! מיוטר לציין שלא היה לי כל אמא שלי ירדה עלי נון סטופ שארזה בבי"ס היו לועגעים לי ללא הפסקה שאני שמנה וכו' הייתי ילדה די מבודדת ולא היה לי ביטחון כלל ושון הערכה עצמית זה גם מה שתרם לי להדרדר בלימודים בשבילי ללכת לבי"ס היה גהנום בגיל 17 החלטתי שנמאס לי ועשיתי דיאטה קיצונית שבה הגעתי למשקל 48 ק"ג!! מיותר לציין שזאת לא היתה דיאטה בריאה היו (ועדיין יש) הפרעות אכילה בהן ימים לא הייתי אוכלת כלל או אוכלת ומקיאה ומידי פעם גם לקחתי משלשלים התגייסתי לצבא במשקל 50 ק"ג ואני שהייתי רגילה להיות הילדה הדחה שאו שמתעלמים ממנה או שמציקים לי על המראה פתאום כל הבנים התחילו אותי(הרגשה לא רעה) לאחר חודש וחצי עברתי הטרדה מינית בבסיס מבחור ששירת איתי באותה יחידה וכמה שבועות לאחר מכן כבר היה לי סיטגמה בתור }"השרלילה" של הבסיס דבר שעירער אותי כי בתור בחורה שרגילה להיות דחויה פתאום כל הבחורים מתחילים איתה כי חושבים שהיא איזה "נותנת" כדי לצאת מ"הסטיגמה" שוב התבודדתי ורציתי להרגיש כמה שפחות מושכת העלתי בשירות 20 ק"ג!! ואחרי השירות עליתי ירדתי.. ככה זה נע ונע כרגע היום אני במצב של רצון לרדת במשקל בשאיפה לרדת ל55 ק"ג(אני יודעת שזה פורם שמנות ויפות ולא פורם דיאטה) רציתי גם לומר שגםפ ששקלתי 48 ק"ג והייתי מידה 36 בראש תמיד המשכתי להרגיש שמנה ואני מניחה שתמיד ארגיש ככה לא משנה כמה רזה אהיה. וגם הייתי רוצה לנער את כל האנשים בחוץ והמשפחות שמעיזים להעיר לכל ילד/נער/אדם בוגר שהוא שמן .. אין להם מושג איזה נזק הם עושים גם יש דרכים להעיר בגללם יש כ"כ הרבה אנשים שהיו פעם בריאים והיום סובלים מהפרעות אכילה קשות וערך עצמי נמוך. מקווה שלא הכעסתי או פגעתי באף אחד במה שרשמנתי סה"כ אני באמת תופסת ומעריכה מאוד בכל מי שאוהב ומקבל את עצמו כמו שהוא ואל תשתנו לעולם מה שחשוב זה איך אתם רואים את עצמכם ותמשיכו לאהוב את עצמכם ושימו פס על אחרים זה מה שאני שואפת להשיג ואומרים לי כל הזמן שאני יפה אבל אחרי שנים של משקעים כאלה קשה באמת להאמין לזה מקווה שלא חפרתי לכם יותר מידי אשמח לתגובות שיהיה לכולכם לילה טוב

 

[רעות יפעת]

יקירתי ../images/Emo13.gif

ראשית כל הכבוד לך על האומץ שנית, אם באמת את רוצה לרדת אני יכולה לספר לך איך אני הצלחתי לעשות זאת

בחודשיים ירדתי 15 ק"ג

ואני רוצה עוד להמשיך בהצלחה רעות יפעת

 

[חתולת דבש]

היי רעות

תודה על התגובה ראשית יותר מהרצון שלי לרדת במשקל חשוב לי לקבל את עצמי כמו שאני זאת גם הסיבה למה התלהבתי מהפורם.. לא כי הוא עוסק ב"שמנות ויפות" אלא קבלה עצמית ללא תנאים אבל תודה על הרצון הטוב ובהצלחה לך

 

[רעות יפעת]

תודה ובהצלחה ../images/Emo13.gif

 

[חתולת דבש]

נ.ב...

סליחה על השגיאות שיצאו.. הקלדתי מהר

 

[אור12186]

../images/Emo7.gif אני מבינה אותך מותק...

את מראה לנו כמה אנחנו צריכים לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו אבל מאמי את צריכה לקבל את עצמך לפני הכל שמנה רזה גבוהה נמוכה זאת את ואם את לא תאהבי את עצמך אף אחד לא יאהב אותך... אל לא צריכה לתת לשום מצב לערער אותך עד כדי כך להגיע למצב של להרוס את הבריאות שלך בשביל להוריד כמה קילו... ובקשר לזה שהטריד אותך מינית אני אישית לא הייתי שותקת לו! בהצלחה נשמה שמרי על עצמך לפני הכל ו... ברוכה הבאה לפרום חחח...

 

[חתולת דבש]

תודה אור את מקסימה

מה שהיה עם ההוא זה כבר בעבר וכבר לא הנושא פהזה רק חלק ממה שגם גרם להדרדרות הסיבה גם שכתבתי מה שכתבתי היא כי נורא צרם לי לקרוא על כל אלו שרושמים פה על זרים או הורים שמעירים לאחרים על המשקל שתביני.. אמא שלי פעם ירדה עלי רצח שארזה וניסתה הכל כדי לגרום לי לעשות דיאטה וזה רק גרם לי לעשות דווקא ולהשמין ואחרי שרזיתי והגעתי כמעט לתת משקל והיא הבינה שכבר זה לא סתם דיאטה היא רצתה שאשמין מבינה תאבסורד היום כמובן היא לא מעירה לי אני גם לא שמנה כמו שהייתי אבל זה לא האישיו שכל אחד יתעסק בעינייניו ולא ידחוף תאף לאן שלא צריך

 

[אור12186]

מתוקה את ממש צודקת!

לי אף פעם לא הציקו "תרזי" או "תשמיני" שאמא שלי ראתה שהגעתי לגיל ההתבגרות היא אמרה לי לבד... אני את החיים שלי סיגננתי איך שרציתי... החיים שלך בידיים שלך. אם תרצי להיות רזה זאת החלטה שלך וכנ"ל לגבי שמנה... מאחורי כל החלטה שהחלטתי ההורים עמדו מאחורי... כולל להביא ילד בגיל 21 ולהיות חד הורית ולגדל אותו בבית שלהם!!! מבינה... אם את רוצה להיות רזה זה ביידים שלך אני יודעת שזה הכי קשה בעולם מניסיון שלי... (לא קמה דיאטה שלא ניסיתי...) אבל את לפני הכל צריכה לדעת שאת אותו בנאדם אם תיהי 30 קילו או 100 קילו... ומי שרוצה אותך יקבל אותך א-י-ך ש-א-ת!!! אז בהצלחה בכל דרך שתבחרי... יום מקסים!

 

[חתולת דבש]

אור את ממש בובה

היום לא יורדים עלי או מעירים לי על המשקל אני גם לא שמנה כמו שהייתי בתור נערה אבל כל הילדות ליוותה אותי בביקורות על כמה יפה אהיה עם רק ארזה וכשעשיתי זאת (כי אני רציתי לא כי אחרים אמרו לי) אפילו זה לא עזר מביקורת לרדת במשקל קיבלתי ביקורת על להפסיק עם הדיאטה הרצחנית מוכר ??? היום אני בהחלט מקבלת את עצמי אפילו שאני רוצה להרזות אני לא מתביישת במי שאני ואני בהחלט אוהבת את עצמי אבל כמובן שיש דברים שאני רוצה לשנות (ולא רק בתחום הקשור למשקל) סה"כ זה מאבק אינסופי ומה שרשמתי זה כי אני בטוחה שיש פה לא מעט שיכולים להזהות עם הסיפור כמו שאני הזדהתי עם הרבה הסיפורים פה. ואני שמחה מאוד בשבילך שיש לך משפחה תומכת ואני מאחלת לך שהילד שלך יגדל להיות מאושר וראיתי כמה תמונות שלו.. את היופי הוא בהחלט ירש מהאמא

 

[אור12186]

תודה נשמההה../images/Emo9.gif

הלוואיייייי הוא ממש כפיל של אבא שלו...

את לא יודעת מה עשית לי עכשיו חחחחחחח

סוף סוף מישהו רואה שהילד שלי כן דומה לי קצת... טוב טיפה...

אפילו טיפה טיפה זאת מחמאה בשבילי!!!

 

[שרידובדבנית]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה

 

[תמי השווה18]

אני לגמרי מבינה לליבך.....

גם אני כמוך בתור ילדה הייתי שמנה אפילו שמנה מאוד ובשיאי שקלתי 110 קילו על 1.65 ובאמת הייתה לי ילדות קשה ולא בהכרח בגלל שלא קיבלו אותי בחברה אלא בעיקר בגלל שמרוב החוסר בטחון שהיה לי הרחקתי את עצמי מאוד מהחברה,כי תכלס לא הייתי ילדה דחוייה או משהו כזה,כאילו כן כמובן שפה ושם הייתי מקבלת הערות על המשקל(מהורים,קצת מהמשפחה,קצת מחברים חסרי טאקט וקצת מילדים שירדו עלי כי כידוע ילדים זה עם רע ובעצם גם על כל הילדים יורדים פה ושם לא רק על שמנים )אבל בעיקר הרחקתי את כולם ממני מרוב החוסר בטחון הזה והאי אהבה אל עצמי,ובסוף הגעתי למצב שבכלל לא היו לי חברים......וגם אני כמוך עשיתי דיאטה ורזיתי לא מעט,אבל אני לא עשיתי דיאטה קיצונית ,בדיאטה שלי היה תפריט מכובד,אני לא הלכתי על דיאטה חזקה מאוד,אני יותר הלכתי בכיוון של אוכל בריא,פחמימות מורכבות,ארוחות מסודרות ,כושר....אני גם לא רזיתי בצורה כל כך קיצונית כאילו אני הרבה יותר רזה מפעם אבל בתכלס גם היום אני בכלל לא רזה וצנומה,וגם לא רוצה להיות אני מסופקת מכמות הקילוגרמים שירדתי ואוהבת את מה שאני רואהבמראה ונהינית לקנות בגדים,ומתחילים איתי המון אפילו שאני מעל מידה 38 ומעל מידה 40......יכול להיות שאם היית מרזה בצורה פחות קיצונית נגיד היית עוצרת כשהיית מגיעה ל60 קילו או ל55 קילו גם היה לך הרבה יותר קל לשמור על המשקל ולא להעלות אותו....

 

[חתולת דבש]

היי תמי

בתור ילדה ועד היום הייתי רגילה לקבל נון סטופ ביקורות היו לי פה ושם חברות אבל הערך העצמי הירוד גרם לי לבודד את עצמי ובגלל כל הביקורות שהיו מבחוץ ובמשפחה זה מה שגרם לי ללכת על הקיצוני ולעשות את "הדיאטת כסח" לכן כ"כ צורם לי לשמוע על אנשים זרים או קרובים שמקרים אחרים על משה שהוא לא עניינם כי ידוע לי אילו השלכות הרסניות זה עלול לגרום כמובן שאני לא אומרת שצריך להתעלם אבל יד שרך להגיד ואנשים זרים זה חוצפה שהם בכלל מעיזים בכלל לפתוח תפה היום אני לא שמנה אבל בטח ובטח שלא רזה ואני יכולה גם להגיד לך שגם כששקלתי 48 ק"ג זה לא ממש גרם לי להרגיש יותר טוב הייתי עצבנית והיו לי סחרחורות וחולשה וחששתי מכל דבר שהכנסתי לפה ובראשי תמיד המשכחתי להרגיש שמנה ואפילו שאמרו לי שזהו וזה מוגזם ולא יפה רזה מידי זה לא עצר אותי אני בטוחה שרבים פה מזדהים עם חלק מהדברים שרשמתי כמובן שאנחנו אחראים על גופנו ואי אפשר להאשים אחרים אבל גם כל דבר נובע ממשהו כך שלבה לפני שמעירים לאחרים מה לעשות רצוי קודם לשקול מילים

 

[תמי השווה18]

מסכימה איתך בכל מילה ומילה....

באיזה זכות האנשים האלה מבקרים אנשים אחרים?למה הם מבינים משהו בתזונה?ממש לא.....אין ספק שכשאתה מקבל כל כך הרבה ביקורת אפילו שהיא לא באה בהכרח מרוע לב אז אתה נוטה כל הזמן להרחיק אנשים מסביבך....

 

[חתולת דבש]

בתכלס מה שניסיתי להגיד..

שכל הערות שקיבלתי בחיים לא עזרו לי בכלל ולהפך. רק החמירו תמצב וידוע לי שיש כאלה שהכוונה שלהם היתה לעזור ויש כאלה שבאמת עושים זאת מרוע וחוסר טאקט ולא מבינים אילו השלכות הרסניות זה עלול לגרום גם כשהייתי ממש רזה וכולם החמיאו לי על איזו יופי אני נראית וכו' .. בראש תמיד יש עדיין את ההרגשה של "'שמנה ודחויה" ואף אחד לא יקבל אותך כמו שאת אהבה צריכה להיות ללא תנאים ולפחות כשהייתי שמנה זכור לי עדיין את השמחת חיים שהיתה לי שהיום כבר לא קיימת לפחות לא כמו פעם

 

[תמי השווה18]

זה בכלל לא משנה אם ההערות האלה באות מרוע לב

או מרצון לעזור או מחוסר טאקט שכידוע ילדים ביסודי הם הרבה פעמים חסרי טאקט בלי קשר לאיזשהו רוע לב,קיצר זה אל משנה לאף אחת אין זכות להעיר לאנשים ולתת ''ביקורת בונה'' או עצות,כל בנאדם צריך להיות אדון לעצמו....ודווקא אצלי זה לא היה עניין של לא קיבלו אותי ,זאת לא הייתה הבעיה הבעיה הייתה שאני לא קיבלתי את עצמי ושאני הרחקתי את עצמי מהחברה..............

 

[CanUGuessWhoIM]

לדעתי..

העניין הגדול ביותר הוא לקבל את עצמך קודם כל. אני עכשיו מסיימת י"א, ואני נמצאת במצב טוב מאוד מבחינה חברתית, אף פעם לא היו לי בעיות חברתיות, תמיד היו סביבי חברים וחברות. וכן כל החיים שלי הייתי במקום של הילדה השמנה וגם תמיד הייתי הכי גבוהה <1.78 היום> אבל וואלה תמיד ידעתי להעריך את הדברים הטובים שיש בי ולנצל אותם. ברור שביסודי לילדים אין טאקט והם מדברים הרבה שטויות..אבל זה לא מרוע לב. ומי שבאמת חזק, לא נותן לאנשים טיפשים לפגוע בו. כי מי שלא מתמודד עם עודף משקל ביום יום לא מבין באמת מה זה. את באמת נמצאת במצב שאם תרצי לרזות את תוכלי, זה עניין של החלטה וכוח רצון..ואת גם לא נמצאת במקום ההוא של ה-100 קילו, את נמצאת במקום אחר שממנו הדרך היא קצרה יותר, וזו הגישה שצריכה ללוות אותך לדעתי. אבל גם אם תרזי וגם אם לא, תמיד חשוב לאהוב את עצמך בזכות מי שאת ולדעת שכמה קילוגרמים למעלה או כמה למטה לא ישנו את האישיות שלך.

 

[חתולת דבש]

היום אני הרבה יותר מקבלת את עצמי

ואני לא סובלת מהחוסר ביטחון שהיה לי בתור ילדה ונערה מתבגרת עברתי המון מאז סיפרתי את הסיפור כי אפילו שזה היה בעבר והיום כמובן אני לא נמצאת במסגרת של תיכון בו יש תחרות פופולאריות שנמדדת בעיקר על מי הכי יפה.. והיום יש לי כמובן הרבה חברים ואני לא מרגישה שמקבלים אותי למרות איך שאני נראית כששקלתי 100 ק"ג ועוד הייתי נערה מתבגרת לא היה לי שום ביטחון וגם אחרי שהורדתי 50 ק"ג עדיין בראש הרגשתי שמנה ולא היה לי ביטחון מה שאני מנסה לומר שגם היום אומנם יש לי הרבה יותר ביטחון ממה שהיה לי פעם אבל כל השנים בהם אחרים העירו לי על המשקל או צחקו עלי זה דבר שלא שוכחים וזה נשאר איתך ומלווה אותך במשך הרבה שנים אחרי וגם כל החיים אני חושבת