היי אשמח לעזרה

[תותים5]

היי אשמח לעזרה

יש לי ילדה בת 6. אני ואביה התגרשנו שהיתה בת שנה. לאחרונה התגרשתי פעם שניה ויש לי תינוקת בת 11.5 חודשים מהאקס השני שלי. אני אוהבת מאד את בנותי ועושה הכל כדי שתהיה להן מלוא תשומת הלב. למרות ההשקעה בבתי הבכורה (עד כדי הזנחת "העצמי" שלי ) היא עושה הכל כדי למשוך תשומת לב "שלילית" היא אפילו טוענת שהיא רוצה להרגיז אותי. אני יכולה להבין את הקשיים והקנאה באחותה הקטנה אך עם זאת מאד רוצה להציב לה גבולות. האם יש דרך נעימה להצבת גבולות? (יש לציין שנסינו מדבקות טבלאות וכו') סליחה שזה ארוך ותודה

 

[ע ל ו מ ה]

מנסיוני האישי

הן כאמא שנפרדה במהלך הריון שני (כך שנותרתי עם בן 6 ובן 0 לפני 4 שנים), והן כילדה להורים שהתגרשו בגיל 5, למדתי עם הזמן (גם תוך קריאה בנושא ובמהלך טיפול פסיכולוגי) שהקושי הגדול ביותר שחווים ילדים להורים גרושים - אותו קושי שמותיר בהם צלקות עד לבגרותם לפי כל המחקרים - הוא ההתמודדות עם הורים בתקופת האבל על הפרידה. גם ההורה היוזם, אם יש כזה, עובר תקופת אבל. לא כל שכן ההורה הננטש. הקושי האישי הזה של הורה מותיר אותו נטול משאבים. אני הייתי ממליצה לך, במקביל ל"הזנחת העצמי" הכל-כך מוכרת לי, לא לוותר, וללכת בעצמך לטיפול פסיכולוגי. פעמיים עברת טראומה של פרידה, כשאת עם תינוקת כל-כך צעירה. זה מאד מאד קשה וראוי לעיבוד. עצם העובדה שיש לך כאן דפוס - שהפרידות קורות בגיל דומה של הילדות - גם היא ראויה לבחינה. מה גורם לפרידות? מה את מחפשת? לדעתי טיפול פסיכולוגי בעצמך יעזור לך להגיע לאיזון, ובו זמנית גם יאפשר לך לקבל יעוץ פרטני והדרכה בנושאי חינוך כמו גם בנושאים אחרים. אני אישית מוקירה את השעה השבועית שלי אצל הפסיכולוגית, ומפרגנת אותה לעצמי. הפרידה שלי היתה כאמור לפני 4 שנים ובעצם לפני שנתיים כבר השלמתי את הטיפול ונפרדתי מהפסיכולוגית. לאחרונה חזרתי אליה, ובדיוק בהקשר של יציאה שלי מאיזון וההשפעה על הילדים.

 

[תותים5]

תודה לך ../images/Emo140.gif

 

[פלגיה]

שלום לך

אני מניחה שבנוסף למשבר הפרידה שאת חווית עם גירושייך, גם הילדה חוותה פרידה מאדם, שאולי אינו אביה הביולוגי, אבל היא היתה עימו בקשר. הצבת גבולות זה דבר טוב וגם תקשורת טובה זה דבר טוב. השאלה היא מאוד כללית ואני ממליצה בתור התחלהלקחת אחד משני ספרים מומלצים ולקרוא אותם. הספר הראשון הוא "איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו" מאת אלן פייבר ואיילין מייזליש. ספר אחר, שהוא הרבה יותר מובנה הוא סיפרו של ד"ר גורדון תומס "הורות יעילה". מה שטוב ב"הורות יעילה" הוא שהו ממקד את הזווית על מה עושים ואיך מדברים, ומציג את העיצות בצורה תכליתית ומעשית.

 

[תותים5]

פרוט השאלה ותודה על ההמלצות

האמת שיש משהו שמאד דחוף לי לפתור וזה ענין הרחצה וזמן השינה. חזרנו לגור אצל הורי וכל ערב יש כאן קונצרט. שמתחיל מהבקשה שלי ללכת להתרחץ והתגובה של ילדתי "עוד עשר דקות" וכך זה נמשך וילדתי מתחילה לצרוח ואני צריכה "לסחוב" אותה לאמבטיה.וכך גם במהלך היום לגבי הכנת שעורים או כל בקשה שלי

 

[פלגיה]

אתן צריכות לבנות שיגרה חדשה

עברת אל ההורים שלך, ובכך השתנו סדרים רבים בבית. המקום השתנה, והרבה "חוקים" השתנו. צריך לתת זמן לחוקים חדשים להתגבש. ההתחלה היא - בשיחה איתה. שיחה שקטה, רגועה, בזמן טוב לשתיכן - ואם אפשר, בלי שהתינוקת ברקע, כדי שתשומת הלב תהיה מופנית רק אליה. מטרת השיחה לא לשכנע אותה שאת צודקת, אלא ניסיון לקבוע איתה ביחד כללי התנהגות שיהיו מקובלים על שתיכן. כדאי להתמקד רק בבעיה של שגרת הערב, ולא להכניס את הכנת השיעורים וכדומה. אחרי שתפתרו את עניין הרחצה ושעת השינה - תוכלו להתקדם הלאה, לבעיות אחרות שקיימות ביניכן. (השיחה היא לא רעיון שלי, ופירוט של הדרך הזאת ניתן למצוא בספר שהמלצתי עליו "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו") בזמן השיחה הזאת את מעלה את הנושא של שעות השינה שלה, את העובדה שהיא צריכה לישון הרבה בלילה, ואת העובדה שגם את צריכה זמן שקט עבור עצמך. בנקודה הזאת תשאלי אותה מה אפשר לעשות, ותכתבי על דף את כל הפיתרונות שהיא מעלה (הכתיבה נותנת המון חשיבות, גם אם היא לא יודעת לקרוא ברמה כזאת). תכתבי גם רעיונות שממש לא מקובלים עליך, בשלב הזה - בלי לתת "ציון" לרעיון. כלומר אם היא אומרת "הפיתרון הוא שאני אלך לישון בשעה שאת הולכת לישון" או "לדעתי אני לא צריכה להתרחץ כל יום", תכתבי את הרעיונות הללו. בשלב הזה גם את יכולה להציע כמה רעיונות, וגם אותם כותבים. השלב הבא הוא מחיקת הרעיונות שלא מקובלים עליך, או עליה, ומחשבה משותפת על רעיון שיתאים לשתיכן, ועל איך מיישמים אותו. רעיון שיכול לעזור, למשל, זה שלא תגידי לה "עכשיו להתרחץ" אלא "עוד עשר דקות צריך להתרחץ" וזה נותן לה זמן להתארגן בהתאם. רעיון ביישום יכול להיות - לוח עם מדבקות בכל פעם שהיא עמדה במשימה.

 

[תותים5]

תודה פלגיה

מאד קשה לי ליישם את הדברים האלה כי במקביל אני צריכה לטפל בקטנה . שרוב הזמן על הידיים. (התחילה עם גזים קשים שנמשכו 7 חודשים) ועכשיו היא לא מוכנה להרדם במיטה וכמעט לא ישנה במהלך היום. אני יודעת ש"כולה" יש לי שתי ילדות . אבל הבכורה שלי רגילה ליתר תשומת לב. (לפי דעתי יש דבר כזה) והיא ממש מפונקת. אבל אני אנסה את הדברים שאמרת וכבר רכשתי את איך לדבר.... תודה לך....

 

[פלגיה]

להיות לבד עם שתי ילדות זה באמת קשה

אבל נראה לי שבאופן חד פעמי, למצוא שעה פנויה במשך היום עם הגדולה לבד - זה דבר שאפשר לארגן. פשוט למצוא מישהו שישמור עליה כטובה, או בתשלום, רק לצורך השיחה. בשעת השכבת הערב - אפשר למצוא דרכים להסתדר גם כאשר הקטנה נמצאת. הן יכולות להתרחץ ביחד, לאכול ביחד, לשמוע סיפור ביחד...

 

[3בובות]

גם אני אנסה לעזור

1.באופן כללי למדתי, שאם אני מתכננת מראש מה אני רוצה, ויודעת לצפות מראש את הקשיים, יותר קל. הכוונה היא ממש לחשוב על זה בארבע, לדוגמא, כשחוזרים הביתה וכו'. וכן לחשוב על זה בצורה חיובית ולא -"אוי, שוב פעם זה הולך להיות קשה, היא בטח לא תרצה " וכו' וכו'. מעין הנבואה שמגשימה את עצמה-לחשוב טוב. 2.בקשר לקטנה-מנשא מאוד מועיל, ככה היא גם מרוצה וגם לא מפריעה, וככה גם לבת הגדולה יהיה את אמא לעצמה בתוספת בטן, שאצלי ראיתי שכל עוד ה"בטן" לא מזיקה וגונבת משחקים או את אמא (ע"י בכי) אז הכל בסדר. אגב, עם המנשא אני מכינה שיעורים עם הבנות, רוחצת אותם, ממש הכל. 3.אני מסכימה עם פלגיה לגבי לתכנן איתה מראש. וכמובן להשאיר המון זמן פנוי לחיבוקים וחיזוקים חיוביים. 4.לא לשכוח לתת לזמן לעשות את שלו. מקווה שהועלתי במעט

 

[תותים5]

תודה אבל....

אצלנו הקטנה קורעת את הדפים והחוברות. לא מוכנה לשבת בשקט. לא מוכנה להיות בלול....וחוץ מיזה כבר יש לי ממש גיבנת בגב העליון. אני יודעת שאני שוללת את כל מה שאתן אומרות כי כבר ניסיתי את הדברים האלו. ואני כל יום אומרת לה כמה אני אוהבת אותה ומחבקת ומנשקת וקונה מתנות ומשקיעה בכל מה שהיא צריכה ועדין היא אומרת לי את לא אוהבת אותי.... אני אנסה לתכנו ולצפות מראש. וכנראה שהזמן יעשה את שלו המון תודה על הכוונות הטובות.

 

[ע ל ו מ ה]

ומה בכל זאת עם זמן 1:1 עם הגדולה?

מה עם אבא של הקטנה? אין זמן בו הוא מבקר אותה או לוקח אותה? מה עם ההורים שלך אליהם עברת? הם לא יכולים לקחת ממך את הקטנה לזמן קצוב מדי פעם? האם הילדות נמצאות באיזו מסגרת? אם כן, אפשר מדי פעם להוציא את הגדולה לפני הזמן כדי שתזכה בזמן אמא. ואם כל הרעיונות האלה בלתי ניתנים ליישום, סדרי לך בייביסיטר שתפקידה להיות עם הקטנה בזמן שאת עם הגדולה. שתישאר עם הקטנה בבית כשאתן הולכות לטיול/קניות/ספריה, או שתקח את הקטנה לטיול בזמן שאתן יחד בבית. לא הייתי משאירה בייביסיטר בחדר אחד כשאתן בחדר השני, כי אז תהיי קשובה למה קורה עם הקטנה והגדולה תרגיש בזה. בקיצור, נראה מההודעה האחרונה שלך שאת שבויה לגמרי של הקטנה, ושאת לא רואה שום מוצא מהמצב. עובדת היותה של הקטנה כל הזמן בתמונה, ועוד כגורם מפריעה, היא ללא ספק חלק מהותי מהקשיים של הגדולה. אז את חייבת לצאת מהריבוע ולמצוא זמן 1:1 עם הגדולה.

 

[תותים5]

אני לא שבויה של הקטנה(תשובה לעלומה)

ואני כן חושבת שיש מוצא מהמצב. כל יום אני לומדת דברים חדשיםעל עצמי ועל הילדות . הרבה דברים שכתבו לי כאן כן עוזרים לי. אני ממש לא נמצאת בריבוע. אני מאד פתוחה לכל רעיון ומנסה כל דבר שנראה לי הגיוני. נראה שאת כותבת מתוך הזדהות .אבל עדין את לא ממש מקירה את הנפשות הפועלות. דרך אגב קראתי את תגובתך אתמול ודי לקחתי את זה קשה. בכל אופן תודה לך

 

[ע ל ו מ ה]

../images/Emo24.gif

כל תשובותינו כאן מבוססות על פיסות המידע שנכתבות בשילוב עם נסיוננו האישי והאינטואיציה שלנו. לפעמים הן עוזרות ולפעמים קשות. לפעמים בלי הקושי והניעור לא נוצר שינוי, אז לפעמים זה הדבר הנכון. שמחה שהרבה דברים שכותבים לך עוזרים. שיהיה בהצלחה. את בהחלט במצב לא קל ומודעות לקשיי הילדות ומחשבות על פתרונות שמים אותך בדרך הנכונה.

 

[תותים5]

../images/Emo140.gif אני יודעת שהכוונה טובה

 

[תותים5]

אופס הכוונה מכירה

 

[1אילת2]

גם אצלנו קשה בהתארגנות.

ואני הפכתי את הסדר. בשש בערב אני מזכירה לילדים (בני 6)שצריך להתארגן לשינה. בערך בשש וחצי הם נכנסים לשרותים, ואח"כ מקלחת. בשבע ורבע- שבע וחצי מתיישבים לאכול. יש להם מספיק זמן. בשמונה הם נשלחים לצחצח שיניים, לפעמים התינוקת הולכת לישון בשמונה ואז אני הולכת להניק אותה במיטה והילדים מצחצחים שיניים והולכים למיטה או שומעים דיסק עד שאני באה. אחרי כמה שבועות קשים עם בתי אני מנסה להיות יותר נחמדה. יותר חיבוקים, יותר מחמאות, יותר משחקים, פחות שאלות, בקשות ודרישות. במקום "מה היה בבית הספר" חיבוק ונשיקה. פעם בשבוע אנחנו אוכלים בפיצריה עוד לפני שש בערב (23 ש"ח למגש, מים מביאים מהבית) ואחרי מקלחת ופיג'מה אוכלים תפוח ולמיטה. אבל אצלנו לא היה מאורע כמו אצלכם. זה לא פשוט. אני לא יודעת למי קשה יותר, לך או לה. זה ייקח זמן, ואח"כ יסתדר.

 

[תותים5]

אין לי ספק שלילדתי מאד קשה.

אבל דווקא בגלל זה חשוב לי לתת לה תחושה של קביעות וגבולות.וגם אני מנסה להיות יותר נחמדה אליה....

 

[רוצקיפוצקי]

חשוב מאוד להציב גבול של זמן

אני יודעת שבגיל 5-6 קשה לילדים עם זמנים, אבל זה הזמן שהם צריכים ללמוד את זה. מסגרת קבועה ועמידה בלוח זמנים, גם מוסיפה לתחושת הביטחון. לגבי ה"נעימות" - ךא תמיד הכל נעים. אם היא רגילה למרוח זמן ופתאום תתחילי להקפיד איתה - בטוח שבטווח הקצר זה לא יהיה "נעים", והיא עלולה גם לכעוס יותר. אבל בטווח הארוך זה לטובתה, ולכן בעיני חשוב להתעקש למרות אי הנעימות.

 

[EFRATY10]

אני חד הורית מאז שבני בן 4 חודשים.

כיום הוא בן שלוש ומאוד קשה לו עם גבולות.הוא ישר פורץ בבכי קורע לב.

 

[gironit]

אמא מתוסכלת

שלום אני אמא לילדה בת כמעט 4. אני גרושה כשנה ומתגוררת עם חברי לחיים בדירתו. הילדה שלי אוהבת את בן זוגי חשבתי שטוב לציין זאת. הילדה מתנהגת פשוט קטסטרופה ואני אובדת עצות. כל הזמן צורחת צרחות נוראיות אם רק אומרים לה משהו, בוכה מכל דבר קטן. לא שומעת לי ולחברי גם כשמדברים איתה ביפה ורגוע ומנסים להסביר לא עוזר ואז נמר\אס להו ואנחנו מתחילים לצרוח ולצעוק ביחד איתה ונהיה גהנום. היא בוכה אנחנו מתוסכלים למשל היום בבוקר התעוררה נורא מוקדם כל הזמן אותו סיפור "אמא מתי קמים"? 20 פעם אחד אחרי השני בקול בכייני וצווחני אני אומרת לה את יכולה לקום אם את רוצה ואז היא מתחילה לצרוח "לא! אני לא אקום לבד!!! את גם תקומי עכשיו!!" כל יום אותו סיפור מה עושים עם זה? וזו רק דוגמה אחת איך משנים את ההתנהגות של הילדה היא נורא ביישנית ובגן היא לא משחקת עם אף ילדה , הגננת אומרת שגם כשתי ילדות למשל רבות וצועקות אחת על השנייה היא מיד נרתעת ומבוהלת מפחדת מצעקות. אבל מה עושים? אי אפשר לא לצעוק מרימה עלינו ידיים, בןעטת צורחת. שואלת 20 פעם ביום, אתם אוהבים אותי? כאילו לא בטוחה למרות שאני מחבקת אותה כל הזמן מנשקת אותה ואומרת לה אני אוהבת אותך וכו' אני ממש אובדת עצות ובן זוגי כבר מתריע שנמאס לו מה אני יכולה לעשות?! לפני הגרושין היא הייתה עדיין קטנה יחסית עדיין לא בת 3 אפילו. אין לה קשר עם האב מאז הגרושין הוא לא בא ולא מטלפן שכח שיש לו בת כנראה, אבל ידוע לי שהתחתן שוב ונולד לו ילד לפני כחודש. חבר שלי די קשוח איתה אבל באמת כשצריך, אחרי שמסביר לה ביפה ובטוב כולל חיבוקים ונרה לה אהבה וחום , והיא לא מבינה אז הוא מרים את הקול והיא לא אוהבת צעקות אז מתחילה לצרוח. ולהרים ידיים עלינו זתומרת באויר ולצרוח אל תרביצו לי ...ולא מרביצים חה אלא כשהיא ממש דורשת אז סטירה קטנה או מכה על היד אבל באמת שלא חזקה. איך משנים את זה מה אני יכולה לעשות? אני משערת שהיא לא אוהבת את אורח החיים בבית כשמנסים להציב גבולות היינו לפני זה גרים אצל הוריי. ושם נתנו לה לעשות ככל העולה על רוחה, למשל רציתי להרגיל אותה לישון במיטה שלה אז הייתה קטנה עדיין לא הייתה מוכנה ורק אם השמיעה קול ובכתה ישר הורי לקחו אותה לישון איתם במיטה שלהם במשך תקופה מאוד ארוכה, היא היתה מאוד שמחה אם היינו חוזרים לגור עם סבתא, היא יודעת שסתבא נותנת לה הכל. גם באוכל וממתקים תני לי שוקולד אני רוצה סוכריה אני רוצה פה ושם... בבית אני מנסה להרגיל אותה לממתקים לפעם בשבוע למשל בשבת. אם היא מבקשת ואני אומרת לא או שלקנות משהו אפילו כשאנחנו בחוץ בסופר ואני אומרת לא. היא משתוללת ומתחילה לבכות ולצעוק עלי "כן! את לא תגידי לא! את כן תקני לי!!!!" אבל ממש בכי לא סתם הצגה היום היא בכלל השתגעה לי. נסענו לבקר את אבי בבית חולים והייתה לי שקית ביד עם חטיף שוקולד בפנים, היא לא התנהגה יפה ואמרתי לה שהיא לא מקבלת, היא ניסתה לחטוף לי בכח את השקית פעם אחר פעם ובעטה בי כשאמרתי לה לא. וצעקה כן כן תתני לי מצטערת על ההודעה הארוכה העתקתי פשוט מכמה הודעות שלי בפורום להיות הורים אנא עזרתכם