את מפספסת נקודה חשובה מאוד:
מודעות לטיב המעשה הינה המודעות לכך שההתנהגות (אותה התנהגות שמופיעה היסוד העובדתי שבעבירה) גורמת או עלולה לגרום לעבירה. אם אין מודעות כזו ובכל זאת נעברה עבירה, אזי מדובר ביסוד נפשי אחר לגמרי - רשלנות (שלא קיים ולא מתאפשר בכל סעיף כמובן ובוודאי שלא בסעיף הנדון). שימי לב לצמד המילים "טיב המעשה" להבדיל מהמילה "מעשה" לבדה כפי שאת מפרשת אותה. מעשה=התנהגות. טיב=מה ההתנהגות שלי עלולה לגרום (בהתחשב בכל שאר הגורמים או בשפתינו אנו - נסיבות). וביחד: מודעות לכך שההתנהגות שאני עושה עלולה לגרום למשהו נוסף להתרחש, אותו משהו אשר בהתקיימן של נסיבות מסוימות הופך לעבירה. אם אני מתיישב ובכיסי יושב לו שטר חוקי, כדי שבית המשפט יוכל להרשיע אותי, (ומעבר להוכחת היסוד העובדתי) דרושה הוכחת היסוד הנפשי שכולל מודעות שלי לאפשרות שפעולת הישיבה תוביל להשחתת השטר שבכיסי. אם לא חשבתי (ולא ניכנס בכלל האם מדובר בבדיקה אוביקטיבית או סוביקטיבית) שמה שאני עושה יגרום לשטר להיקרע - לא עברתי עבירה (גם אם השטר נקרע). ולהפך, אם התיישבתי, ואני מודע לפעולה הישיבה שאני מבצע, בכיסי מצוי שטר וגם אליו אני מודע ובנוסף לכך אני מודע לכך שמעשיי עלולים לגרום לשטר להיקרע והשטר נקרע - נעברה עבירה. שימי לב לכך שאם השטר לא נקרע, אין זה אומר שמדובר בעבירה תוצאתית ומכיוון שהתוצאה לא התקיימה אין זו עבירה, אלא הדבר אומר שלא התקיימה ההתנהגות הדרושה כלל וכלל (לא קרעתי, לא קלקלתי, לא השחתי וכד').