גברת סהרורית
New member
היי אנשים!
זוכרים אותי? אולי חלקכם לא מכירים אותי בכלל כי לא כתבתי פה הרבה זמן אבל זה בגלל הבגרויות ובגלל שרק שלשום חזרתי משבועיים מהנים בגרמניה. הייתי שוב עם משלחת בגרמניה. היה ממש כיף! אני לא אשכח את הנסיעה הזאת בחיים שלי... למרות הכיף שעשיתי והחום שקיבלתי מהמשלחת ומהמשפחה הגרמנית שהתארחתי אצלה רציתי לחזור לארץ ולראות את המשפחה האמיתית ואת החבר וכל שאר החברים. ראיתי את החבר ואת כל החברים והם כל כך השקיעו בי וקנו לי ורדים וכל החדר שלי מלא בלונים וממתקים ועשו לי משחק מחשב! בקיצור... אתמול קיבלתי את הבום של החיים שלי... כל הזמן ידעתי שחבר שלי צריך לנסוע לחודש ואפילו פחות לצפון כדי לעבוד אצל אבא שלו בתחילת אוגוסט אבל אתמול פתאום הוא בא ואומר לי שאבא שלו כבר צריך אותו והוא נוסע מחר (כאילו היום) חטפתי את השוק של החיים שלי ולא ידעתי איך להגיב אז בכיתי... הוא ניסה להרגיע אותי וגם חברים שלי ניסו אבל אני עדיין דיי בדיכאון מזה... אוף! למה החיים האלה כאלה לא פיירים?!
זוכרים אותי? אולי חלקכם לא מכירים אותי בכלל כי לא כתבתי פה הרבה זמן אבל זה בגלל הבגרויות ובגלל שרק שלשום חזרתי משבועיים מהנים בגרמניה. הייתי שוב עם משלחת בגרמניה. היה ממש כיף! אני לא אשכח את הנסיעה הזאת בחיים שלי... למרות הכיף שעשיתי והחום שקיבלתי מהמשלחת ומהמשפחה הגרמנית שהתארחתי אצלה רציתי לחזור לארץ ולראות את המשפחה האמיתית ואת החבר וכל שאר החברים. ראיתי את החבר ואת כל החברים והם כל כך השקיעו בי וקנו לי ורדים וכל החדר שלי מלא בלונים וממתקים ועשו לי משחק מחשב! בקיצור... אתמול קיבלתי את הבום של החיים שלי... כל הזמן ידעתי שחבר שלי צריך לנסוע לחודש ואפילו פחות לצפון כדי לעבוד אצל אבא שלו בתחילת אוגוסט אבל אתמול פתאום הוא בא ואומר לי שאבא שלו כבר צריך אותו והוא נוסע מחר (כאילו היום) חטפתי את השוק של החיים שלי ולא ידעתי איך להגיב אז בכיתי... הוא ניסה להרגיע אותי וגם חברים שלי ניסו אבל אני עדיין דיי בדיכאון מזה... אוף! למה החיים האלה כאלה לא פיירים?!