התגובות שלנו מצחיקות, כי הדאגה שלך מצחיקה
זה שאחרי שבוע וחצי את דואגת זה מצחיק. ניתוח זה תהליך של כמה חודשים לפחות (שרוול, בטבעת זה אפילו תהליך יותר ארוך). אז מה יש לדאוג אחרי שבוע וחצי?
בנוסף מצחיק שאת משווה את עצמך לאנשים אחרים, ואז מתבאסת. איזה היגיון יש להשוות בין אנשים שונים לחלוטין עם נתונים שונים לחלוטין? כל אחד יש לו מחלה אחרת, בהתאם לנתונים האישיים שלו - גנטיקה, עבר של דיאטות, לכל אחד משקל התחלתי שונה לחלוטין, לכל אחד התנהגות אכילה שונה משל זולתו, גובה שונה, חילוף חומרים שונה, גיל ומין שונים, מצב פיזיולוגי כללי שונה. את לא יודעת בכלל את הנתונים האלה אצל כל אחד, אז איך את יכולה להשוות אלייך? איך את מתבססת על מה שהם כותבים, כשהם לא כותבים בעצם שום נתוני השוואה? אז זה מצחיק.
