הייתי צריכה לפרוק ולא ידעתי איפה(מוזמנים להתעלם)
היי, אני בת 17, ואני מרגישה כבר שנים רבות הרגשה שלאט לאט משגעת אותי.
אני אובדנית, לא אובחנתי ככזו אבל כבר קרוב לחמש שנים אני חושבת על זה. ואם לומר את האמת אין לי מושג מה עוצר אותי מלהתאבד... אבל הבעיה הכי גדולה שאני לא מרגישה בנוח\בטוחה מספיק בבית בשביל לדבר על זה עם ההורים\ אחים שלי, ובאותו הזמן סוג של גדלתי לבד מה שגרם לי להיות עצמאית בקטע לא טוב... אני לא מסוגלת לבקש עזרה והדרך היחידה שאני מצליחה "לבקש" עזרה זה מתי שאני כותבת באינטרנט בצורה אנונימית.
אין לי חברות בכלל ונשרתי מבצפר. התמודדתי עם דיכאון לא מאובחן שנמשך כחצי שנה ואחרי זה הוא לא בדיוק הלך לגמרי.. יש לי בעיה (לא מאובחנת) של מצבי רוח משתנים\קיצוניים של שמחה או דיכאון\עצב\תחושת ריקנות.
אני מנסה להילחם בזה ולהיראות לפחות שמחה אבל אני מרגישה שאני משתגעת ורע לי. ממש ממש רע לי.
אני לא יודעת מה לעשות. אני לא רואה טעם\שמחה בשום דבר אני לא מוצאת תחביבים אני לא מוצאת חברים ואני לא רואה את עצמי בעתיד. קיבלתי גם פטור מהצבא בגלל המחשבות האובדניות ושינויי המצב רוח שלי. ומצד אחד חשבתי ללכת לשירות לאומי אבל מצד שני אני מפחדת שזה יעשה לי רע כמו שהיה לי רע בזמן הבצפר...
אני לא יודעת מה הפואנטה בכל מה שכתבתי, אבל זה טוב לפרוק אז אני מניחה שזה גם טוב...
אם מישהו\י קרא את כל זה, תודה. זה ממש אבל ממש לא מובן מאליו ואני מקווה שכל מה שעובר או לא עובר אליך ישתפר. 3:
היי, אני בת 17, ואני מרגישה כבר שנים רבות הרגשה שלאט לאט משגעת אותי.
אני אובדנית, לא אובחנתי ככזו אבל כבר קרוב לחמש שנים אני חושבת על זה. ואם לומר את האמת אין לי מושג מה עוצר אותי מלהתאבד... אבל הבעיה הכי גדולה שאני לא מרגישה בנוח\בטוחה מספיק בבית בשביל לדבר על זה עם ההורים\ אחים שלי, ובאותו הזמן סוג של גדלתי לבד מה שגרם לי להיות עצמאית בקטע לא טוב... אני לא מסוגלת לבקש עזרה והדרך היחידה שאני מצליחה "לבקש" עזרה זה מתי שאני כותבת באינטרנט בצורה אנונימית.
אין לי חברות בכלל ונשרתי מבצפר. התמודדתי עם דיכאון לא מאובחן שנמשך כחצי שנה ואחרי זה הוא לא בדיוק הלך לגמרי.. יש לי בעיה (לא מאובחנת) של מצבי רוח משתנים\קיצוניים של שמחה או דיכאון\עצב\תחושת ריקנות.
אני מנסה להילחם בזה ולהיראות לפחות שמחה אבל אני מרגישה שאני משתגעת ורע לי. ממש ממש רע לי.
אני לא יודעת מה לעשות. אני לא רואה טעם\שמחה בשום דבר אני לא מוצאת תחביבים אני לא מוצאת חברים ואני לא רואה את עצמי בעתיד. קיבלתי גם פטור מהצבא בגלל המחשבות האובדניות ושינויי המצב רוח שלי. ומצד אחד חשבתי ללכת לשירות לאומי אבל מצד שני אני מפחדת שזה יעשה לי רע כמו שהיה לי רע בזמן הבצפר...
אני לא יודעת מה הפואנטה בכל מה שכתבתי, אבל זה טוב לפרוק אז אני מניחה שזה גם טוב...
אם מישהו\י קרא את כל זה, תודה. זה ממש אבל ממש לא מובן מאליו ואני מקווה שכל מה שעובר או לא עובר אליך ישתפר. 3:
