הייתי חייבת לפתוח שירשור בנושא
וסליחה...אבל חשבתי בנושא כל השבת..ואין לי מסקנות לכאן או לכאן. אני כבר שנתיים במירוץ אחרי הפריה שנכשלה. אני מוצאת עצמי במוד מאוד מאוד שלילי בכמה חודשים האחרונים,מחשבות שליליות מתגנבות לליבי ולמוחי..שלא יהיו לנו ילדים, שיקח לנו שנים, שמשהו דפוק אצלי וכו'...לפעמים אני "שמחה" ועליזה.. אבל בפנים מוצאת עצמי דואגת ומכרסמת אצבעות הרבה בעניין..חושבת על המצב המון..ומי שיאמר תרגעי אני ארגיע אותו בשיטות קרטה..
איך אפשר להיות רגועים הורמונים שאיבות החזרות חיכיון לבטא וכו' וכולן יבינו אותי אני בטוחה. אבל השאלה הגדולה היא האם צריך לטפל במצב הנפשי הזה ובלחץ הזה?? בעלי אומר לי הרבה פעמים מתוך האינטואיציה שלו כמובן שכשתפסיקי להיות לחוצה זה יקרה.. ולפעמים נדמה לי שאני רגועה למשל בהחזרת שני מחזורי המוקפאים האחרונה היית רגועה כך הרגשתי ..אבל כשנכשל בפעם האחרונה פשוט נפלתי לתהומות כאלה גדולים של יאוש שאתן לא מתארות לעצמכן פשוט =שחור ! שפשוט אמרתי לעצמי שכל הרגיעון הזה שחשבתי שהייתי בו היה פשוט שקר.. אז ראבק האם יש קשר למצב נפשי ולמתח לכניסה להריון אני חייבת לשמוע את דעתכן?
וסליחה...אבל חשבתי בנושא כל השבת..ואין לי מסקנות לכאן או לכאן. אני כבר שנתיים במירוץ אחרי הפריה שנכשלה. אני מוצאת עצמי במוד מאוד מאוד שלילי בכמה חודשים האחרונים,מחשבות שליליות מתגנבות לליבי ולמוחי..שלא יהיו לנו ילדים, שיקח לנו שנים, שמשהו דפוק אצלי וכו'...לפעמים אני "שמחה" ועליזה.. אבל בפנים מוצאת עצמי דואגת ומכרסמת אצבעות הרבה בעניין..חושבת על המצב המון..ומי שיאמר תרגעי אני ארגיע אותו בשיטות קרטה..