הייתי חייבת לפתוח שירשור בנושא

שמשית2

New member
הייתי חייבת לפתוח שירשור בנושא

וסליחה...אבל חשבתי בנושא כל השבת..ואין לי מסקנות לכאן או לכאן. אני כבר שנתיים במירוץ אחרי הפריה שנכשלה. אני מוצאת עצמי במוד מאוד מאוד שלילי בכמה חודשים האחרונים,מחשבות שליליות מתגנבות לליבי ולמוחי..שלא יהיו לנו ילדים, שיקח לנו שנים, שמשהו דפוק אצלי וכו'...לפעמים אני "שמחה" ועליזה.. אבל בפנים מוצאת עצמי דואגת ומכרסמת אצבעות הרבה בעניין..חושבת על המצב המון..ומי שיאמר תרגעי אני ארגיע אותו בשיטות קרטה..
איך אפשר להיות רגועים הורמונים שאיבות החזרות חיכיון לבטא וכו' וכולן יבינו אותי אני בטוחה. אבל השאלה הגדולה היא האם צריך לטפל במצב הנפשי הזה ובלחץ הזה?? בעלי אומר לי הרבה פעמים מתוך האינטואיציה שלו כמובן שכשתפסיקי להיות לחוצה זה יקרה.. ולפעמים נדמה לי שאני רגועה למשל בהחזרת שני מחזורי המוקפאים האחרונה היית רגועה כך הרגשתי ..אבל כשנכשל בפעם האחרונה פשוט נפלתי לתהומות כאלה גדולים של יאוש שאתן לא מתארות לעצמכן פשוט =שחור ! שפשוט אמרתי לעצמי שכל הרגיעון הזה שחשבתי שהייתי בו היה פשוט שקר.. אז ראבק האם יש קשר למצב נפשי ולמתח לכניסה להריון אני חייבת לשמוע את דעתכן?
 
לדעתי, קיים קשר, אך המצב הנפשי

לא עומד בפני עצמו... ישנם, על-פי-רוב, גורמים אובייקטיביים אחרים שמחבלים בתהליך
בכל אופן, להערכתי, רגיעה הינה חלק חשוב בהחלט... שיכול לסייע לתהליך. אחת השיטות שלי היא להתעסק בדברים שאני אוהבת לעשות, לקרוא
למשל, או לפרגן לעצמי עם כל מני
וכך להפחית את המחשבות, הלחץ והחרדה הקיימים. שיהיה
 
שמשית חמודה..קראתי על זה בכל מיני

מקומות על הקשר הישיר בין לחץ ומתח לבין כניסה להריון.. במיוחד במחלקת הלא מוסברים שאין שום סיבה רפואית "מפילים" את הסיבה לחץ. אבל גם אצלנו עם בעיות פוריות אפילו הקלות ביותר..הלחץ לא עוזר בכלל,והבעיה היא שאנחנו יותר לחוצות בגלל כל מה שעובר עלינו הן מבחינה נפשית והן פיזית..וכמה שנרצה להיות רגועות לא תמיד זה מתאפשר. אני הצלחתי פעמיים להרות אבל הפלתי בלי שום קשר לכל הטיפול מסביב וירידה במשקל שעזרו לי בפעמיים האלו ..הייתי רגועה במשך הטיפולים האלה.. אולי זה קשור לזה שהייתי קצת אופטימית אבל אמרתי לעצמי מה שיהיה יהיה ..אולי הייתי מאושרת כי ירדתי במשקל והתחילו להחמיא לי (זה עושה מצב רוח מאוד).משהו בגישה יכול להיות .. יש היום גם כל מיני דרכים ..אם זה פסיכולוג שאפשר לשפוך את הלב (הפורום הזה זה הפסיכולוג שלי ..). ויש עוד שיטות שהבנות פה יודעות יותר טוב ממני.. אז לפחות אצלי חוץ מהבעיה שלי (PCO) אני יודעת שאני "רגועה" וטוב לי ושקט לי ..זה פשוט הולך..זה נקלט !
 

y u l i 6 2

New member
אני חושבת שכן...

אני בד"כ מאלה שכל המדקרים ועושי הנפלאות ניראים להם כעושי כשפים, לא מתחברת. אבל... לפני שנה כשהייתי ככה קרוב מאוד למה שאת מתארת, הציעה לי חברה, ראציונלית חולנית כמוני, אולי כדאי בכל זאת לנסות דיקור, ואם כבר אז אצל הטוב ביותר... חקרתי בדקתי בררתי והגעתי למדקר שאחרי שלושה ביקורים אצלו לא שבתי, אבל... בביקור הראשון הוא אמר לי, הרחם שלך הוא כמו מיקדש צריך לשמור עליו, צריך שקט, שלווה, אמונה. אצלך הכל שם רועש ובוער, צריך להרגיע, אין שום בעיה אחרת. חייכתי בסקפטיות, אבל משהו התגנב לתוכי והחלטתי לתת לעצמי מנוחה, עברתי לחצי משרה בעבודה, לא נתתי להורמונים להיות תירוץ לגיטימי להתפרצויות על האיש היקר שלי, ולא לדיכאונות החביבים ומעוררי הרחמים..., בלי הרבה מאמץ, רק עם מינוס תופח בבנק, נירגעתי, לקחתי הפסקה קצרה מהטיפולים והחיים ניראו מעט יותר נינוחים. אחרי כארבעה חודשים חזרתי לטיפול, נכון החלפתי רופא, נכון החלפתי פרוטוקול, ובכל זאת מיד הטיפול הצליח והביא הריון... אז אפילו ראציונלית חולנית שכמותי יודעת מזמן אבל עכשיו מוכנה להודות בזה, יש קשר! תדאגי לעצמך יקירה ותני לשמש שבניק שלך להאיר לך. בהצלחה
 

תות בר

New member
לכי תנסי עכשיו לא לחשוב על פלפילון

ורדרד עם נקודת סגולות.... את יכולה? לא! אי אפשר! הטיפולים הם חלק בלתי נפרד מחייך, שמעסיק אותך כל רגע... הגיוני שתחשבי על זה כל הזמן. והמחשבות האלה אכן גורמות לשקיעה בתוך תהומות היאוש. היתה לי תקופה שהרגשתי, שלמרות כל הידע בפסיכולוגיה שיש לי, אני נשאבת כל כך עמוק לתוך התהום הזאת... כל כך עמוק ולא ידעתי איך לא לחשוב על הפילפילון הורוד עם הנקודות הסגולות. אני החלטתי להוריד לחץ ממה שעדיין היה לי שליטה עליו - בחרתי להוריד לחץ מהלימודים - לא עניין אותי בכלל - עצרתי את הכל בהנחה שזה "רק כסף". אחר כך נלחמתי בעצמי חזק חזק להתעודד. לא היה שום הגיון באיך שניסיתי לעודד את עצמי וגם לא שיטה. כן עודדו אותי הרבה מקרים שעליהם קראתי בפורום. בנות שרגע אחד הכל אצלן נראה שחור ופתאום אחרי טיפול שניים הן נכנסו להריון. הכנסתי לעצמי לראש שזה גלגל - ושיום אחד הגלגל יתהפך גם לטובתי למרות הכל. חוצמזה, לקחתי רסקיו רמדי שלדעתי לא דיגדג לי
שמשית יקרה - יום אחד הגלגל יסתובב גם אצלך. זכרי זאת... כשאת מרגישה כשאת נשאבת פנימה לתהום תשנני לך את המשפט הזה בראש. ובנתיים
תות
 

2אנה

New member
../images/Emo68.gifיקרה

גם אני חוזרת ומהרהרת בנושא הזה ומוצאת שהוא מאוד מורכב ואין לי תשובות חד משמעיות. שנים הסתובבתי עם חצוצרה אחת שיצאה מכלל שימוש ועם שנייה חסומה ומלאה בנוזל. בכלל לא ידעתי. חשבתי מיליון מחשבות חיוביות, תרגלתי יוגה ואפילו נסעתי להודו לחודשיים בגיל 30 כדי להרגע. במה עוזרים הרוגע והחשיבה החיובית אם מכנית הזרע לא יכול להפגש עם הביצית??? אחרי הניתוח לא הצלחתי להרגע. מצאתי שזה קשה מאוד להזריק הורמונים ולפתוח את רגלי (סליחה על התיאור) בפני כל רופא או טכנאית U.S וגם לחשוב חיובי. לא לחשוב על טיפולים בזמן שאת עוברת אותם זה בכלל בלתי אפשרי... ואז החלטתי לעשות מעשה. בדרך לטיפול IVF ראשון התחלתי טיפול בדימיון מודרך. החלטתי לקבל אל גופי את ההורמונים באהבה ולדמיין חומר נפלא שנכנס פנימה. הייתי חיובית ביותר. נכנסתי להריון ספונטני. נס. חשבתי כל כך חיובי כשידעתי שאני בהריון שמרוב חיוביות ורוגע לא עלה על דעתי בכלל שמשהו עלול להשתבש. זה עזר לי במשהו? לא. הדופק הפסיק. עברתי גרידה. והיום אם מישהו יעיז להגיד לי "הכל בראש", "תחשבי חיובי", "תנסי להרגע" - אני פשוט אחנוק אותו. סליחה על הבוטות. אז הנושא שהעלת עכשיו מאוד מורכב מבחינתי. ואין לי תשובה. כרגע אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, בלי קשר למחשבות שלנו, לפסימיות או אופטימיות. אבל אולי מחר אני אשנה את דעתי
 

2אנה

New member
בובי ../images/Emo99.gif

ריגשת אותי עד דמעות עם המילים שלך. לא יפה
 
מסכימה ב- 100% עם 2אנה....

אני מאמינה שבין אם אנחנו אופטימיות או פסימיות, מה שיקרה, יקרה. המשמעות של האופטימיות או הפסימיות היא רק, לדעתי האישית, האופן שבו אנחנו עוברות את כל התהליך הזה של הטיפולים. מה שאני מנסה לומר הוא שכדי שיהיה לנו קל יותר להתמודד עם הטיפולים, אני בהחלט בעד לשנות גישה, לעשות דברים שמסייעים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, להתנתק קצת אם צריך וכו', אבל אני לא מאמינה שזה מה שישנה את התוצאה הסופית. האם באמת כל מי שהלכה למדקר/הומאופט/מרפא ברפואה סינית וכו' והשיגה את ריון המיוחל אכן הצליחה כי היא "נרגעה"? בדיוק כמו שלי ולך אין תשובה לזה, גם לאותן הבנות שהצליחו אין תשובה, רק שחלקן בוחרות להאמין שזה מה שהביא לשינוי. כלומר, בסופו של דבר, זה הכל עניין של פרספקטיבה - יהיו כאלה שייחסו להצלחה מזל/הסתברות ויהיו כאלה שייחסו לזה שינוי גישה. אני באמת חושבת שזה לא הוגן להעמיס על עצמנו, בנוסף למעמסה האדירה של הטיפולים, גם את העול הזה ש"אולי אנחנו לא מספיק רגועות ולכן לא נקלט הריון". מהקריאה המרובה שלי בפורום, לא ראיתי איזו תופעה מובהקת לפיה ברגע שמישהי שינתה גישה/עבדה על המצב הנפשי ונרגעה לכאורה, זה הבטיח לה הצלחה - ישנן כאלה שכן וישנן כאלה שלא. אין כאן חוקיות "מדעית" ולכן, לדעתי האישית, אם את מרגישה שאת זקוקה לטפל בנפש כדי לשרוד טוב יותר את התקופה הזו (ואת עושה את זה בשביל עצמך), אז תזרמי עם זה, אבל אני חושבת שזה לא יועיל לעשות את זה, אם את חושבת שזה בהכרח מה שיביא להצלחה, כי לצערי, זה ממש לא מחייב. אני יודעת שיצאה לי תשובה קצת מבולבלת, אבל מכיוון שאני מהרהרת בעניין בדיוק כמוך, אלה הן התוצאות שאני הגעתי אליהן ואני מקווה שהצלחתי טיפה לעזור.
 
אנה../images/Emo24.gif

אפשר לשאול אצל מי עשית דימיון מודרך? אני מסכימה איתך שהפסימיות או האופטימיות לא קשורות להריון הטיפול. אבל - להיות רגועים בדרך לפחות עושה את הטיפול קצת פחות סיוטי. מאחלת לך הצלחה בקרוב מאוד
 
שמשונה../images/Emo140.gif

יקרה שלי! במקום שאת נמצאת עכשיו אני הייתי בטיפול האחרון... ישבתי עם בעלולי בסלון, הכנתי לנו קפה והתחלנו לשוחח מה יקרה אם... אני לא דתיה אבל טיפוס מאוד מאמין וידעתי בליבי שמה שצריך לקרות קורה מלמעלה ולכן כל שלילי שקיבלתי הפיל אותי לרצפה אבל מהר מאוד קמתי והמשכתי במירוץ כי ידעתי שאת ה"המנגינה" הזאת אי אפשר להפסיק.. אני רוצה גם להגיד לך שב-2 הטיפולים הראשונים הייתי הכי אופטימית בעולם, ידעתי שזה זה וחטפתי בומבה לפרצוף.. הכי מצחיק שבטיפול האחרון כבר הייתה לי הרגשה לא הכי טובה ואמרתי לעצמי: "אם 2 הטיפולי הקודמים לא הצליחו למה שעכשיו יצליח"? החשש גבר אצלי אחרי שבישרו לי שכל העוברים שנותרו לא היו ראויים להקפאה. לכן, בשיחתי עם בעלול אמרתי לו: "מה עושים הלאה אם הטיפול הזה לא מצליח? אין לי כוח להמשיך לטיפול הבא, אולי נירשם לאימוץ"? כל המחשבות הכי שליליות עברו לי במוח, היכן שלא הייתי זה ליווה אותי, במקלחת, בשירותים, בעבודה, בארוחות שבת ואיפה לא? אבל בתוך תוכי ידעתי שזה יגיע וזה רק עניין של זמן.. מי שאומר לך: "תהיי רגועה זה יצליח" לא יודע מה שהוא מוציא מפיו כי הרי אצלנו איך אפשר להיות רגועים? זה לא בא לנו בטבעיות ובטח ובטח לא בקלות אז כל מי שאומר לך ככה פשוט שיקפוץ עד הגג וחזרה... שמשונה יקרה, מה שבעצם רציתי לומר לך זה לא "תהיי רגועה" אלא "תהיי אופטימית", הרי זה המצב ו"זה מה יש" וצריך להתמודד עם זה, תהיי אופטימית כדי שיהיה לך יותר קל להתמודד עם הדברים, תצאי עם בעלול, לכי עם חברות לבית קפה, אל תתני לטיפולים להפיל אותך לאדמה כי את בקרוב מאוד תתרוממי גבוה גבוה למעלה עם בשורת בטא חיובית ביותר!! ואני אהיה כאן כדי להגיד לך: "אמרתי לך"... בהצלחה בלונדה מתוקה שלי!!
 

שמשית2

New member
תודה לכל העונות כל תגובה

רק מחזקת אותי יותר ..אני לא לבד במערה וזה מעודד. כמה כוחות צריך בכדי לעבור את כל זה.. תודה בנות
 

פּוֹנְג

New member
מעניין מאיפה נובעת הטעות הזו ../images/Emo8.gif

המערכה הזו היא למעשה מערה די מערתית.
אבל גם כאן, הקלישאה - שיש אור בקצה המערה - נכונה. (מנהרה/מערה, אל תתפסי אותנו בקטנות)
 

אור 37

New member
כשקוראים לי אני בסביבה

מי אמר שיש אור בקצה המנהרה ולא קיבל .... ???
 
למעלה