לא יודעת אם זו עזרה, אבל להרחיב קצת
כפי שאני רואה את זה החברה הדתית באופן כללי לא יודעת להתמודד היטב עם חריגים. זה משבש להם את הבסיס היציב שעליו בנויים חייהם. החברה הדתית-לאומית (סגנון בני עקיבא) שממנה אני באה, באופן טבעי חשופה ליותר "רוחות" לעומת החברה החרדית ולכן גם יותר גמישה (יצאה לי מטפאורה מעניינת...). לדוגמא אנשים לא יודעים כל-כך להתמודד עם גירושים, רווקות מאוחרת, חד-מיניות, אנשים חולים, ועוד. כמובן, זה לא אומר שמוקיעים את החריגים, אולי יש מין תחושת אי נוחות כשהם "באיזור". אני לא יכולה להגיד שנתקלתי בבחורה דתיה שבחרה לא להביא ילדים, אבל אני יכולה לנחש שזה לא בלתי אפשרי. בחורה שבוחרת לא להביא ילדים (ואפשר לדבר רבות אם זו בחירה או לא) וכן בוחרת לנהל אורח חיים דתי, היא בוודאי בחורה בעלת מודעות עצמית גבוהה ואני מעריכה שתוכל להתמודד עם החריגות שלה וההשלכות בחברה. מקווה שעזרתי. יחד עם זאת, אני בטוחה שבעשר השנים האחרונות התחוללו שינויים רבים גם בחרה הדתית, ואולי אני לא ערה להם כל-כך.