היום שבת קודש... ואני כותב פה

שינעלה

New member
היום שבת קודש... ואני כותב פה

קיבלתי אומץ, ואולי זו לי פעם ראשונה שאני עושה מעשה... שבת, אני לבד בבית של חבר אמנם דתי, אבל כל המשפחה איננה- ( טוב שיש לפעמים שמחות משפחתיות...) בדחילו ורחימו הדלקתי את המחשב ואני כותב פה עכשיו הודעה קצרה, האמת... עם דפיקות לב וחששות, אני יודע שהשמים לא יפלו עלי, אבל בכל זאת יש לי תחושה של חטא, ושעינו הפקוחה של היושב במרומים מסתכלת עלי, פשוט הרגשתי צורך לנסות והנה אני עושה את זה, וכמה משונה... עוד כמה שעות כשיחזרו כולם, ימצאוני מנמנם במיטה, ואחר כך לימוד בצוותא עם אבא של חבר שלי שהוא רב ואיש נפלא... ואני אשב שם איתו ועם כל מי שיגיע, ובליבי צפון סוד, שכרגע הוא נוראי בשבילי, אז תודה לכם ידידי שגם אם עדיין לא הגבתם- אני בטוח שאתם היחידים שיכולים להבין. שבוע טוב שיהיה לכם ולכל עם ישראל.
 

Le Fay

New member
עונג שבת אמיתי ../images/Emo9.gif

זה מוזר, אף פעם לא הבנתי: אם השבת נועדה למנוחה, למה אוסרים לעשות בה את רוב הדברים שנעימים לנו? תהנה - גם מהיום וגם מהמשך השבוע
 

עובבי

New member
גם אני קיבלתי אומץ.

הנה אני אומר את זה בקול רם אני לא מפחד: "גם אני אוהב דג מלוח עם קרקר". טפו. אגב, אני לא יודע כמה מכם שמו לב אבל, טבע יש לאשכנזים זקנים שתאוותם לדג מלוח מעבירה אותם על דעתם. מייד בסיום התפילה הם מתחילים לרחרח באוויר ולשאול האם יש "קידוש". ואם נתגלגלה זכות ויש "קידוש" מייד הם אצים-רצים ומתנפלים על הדג המלוח בעיניים בורקות ובפה פעור, ולא מתקררת דעתם עד שהם בולסים בכל כוחם ולא מותירים פירור אחד לרפואה. בכלל שמתי לב שהעיניים שלהם במשך השנים נהפכות למה שמכונה בפי אחי "עיני דג מלוח"- מין עיניים מימיות וכחולות ללא עומק. גם האף שלהם משתנה והופך למעין דג מלוח-עם ורידים כחולים ומראה שומני. אכן צדק מי שאמר ש"פרצופם של האנשים נהפך לדבר אותו הם מחבבים יותר מכל". אמרה זו נאמרה לי מפיו של אדם בעל פרצוף בולדוג. בלי כל קשר לעניין יש לי פרצוף של בחורה.
 

Le Fay

New member
פשששיו: יצא מהארון בקפיצה!

ככה, בלי קבוצת תמיכה או, לכל הפחות, בגיבוי מטריה?
 
זכורה לי הרגשה דומה

טןב, אני שיחקתי תופסת עם הקב"ה -גם בשבת, אבל מה... אז לא הייתי קרוב אפילו למחשב, הייתי בבית וכולם הלכו לבית הכנסת, איך שהוא אני הצלחתי לצלול מהמשימה, וכשאף אחד לא היה בבית, הדלקתי את הקומקום החשמלי ועשיתי קפה, הדלקתי רדיו, שמעתי גלגל"צ.... ואז נכנסה אחותי וכמעט חטפה דום לב.... אז היא היתה הראשונה שעלתה שאח שלה כבר לא... אבל מה... היא פחדה שאבא שלי יקרע אותי במכות ולא גילתה, היום כבר כולם יודעים ואבא שלי לא קורע אותי במכות, בשבילו אני פשוט לא קיים, ואחותי התחתנה במז"ט והיא שומרת מצוות צכדת וכדין אבל היא היחידה שיש לי דיבור איתה. אבל אז... בשבת ההיא, האמת ששיקשקתי..בינתיים אני חי.
 

שינעלה

New member
יצאה השבת, ואני עדיין חי

וצובט את עצמי ומסתכל בראי כדי לראות אם אני אותו אחד, כן רק עם יותר אומץ.
 
למעלה