היום "קינאתי"

redroz

New member
היום "קינאתי"

היום בבוקר לקחתי את ביתי יחידתי אשר אהבתי לבית הספר. כולה היתה התרגשות אחת גדולה, המון חיוכים, תוכניות עם חברות, צחוק, חדשה לגמרי, והביטחון שלה, החום שהפיצה הסביבה, האור שלה גרם לי למין תחושה של גאווה פולנית איומה בתופעה הזו ומצד שני מין "קינאה" שגם אני רוצה ככה בגילה להיות, עם התמימות הזו, הנכונות להכל, הפתיחות, החברות, כזה כייף לה. היא יצאה מהרכב, נעמדה מולי ואמרה לי "אמא את קולטת, אני ענקית, אני בכיתה ה´" טרקה את הדלת ורצה לחברות שלה והשאירה אותי עם המשפט הזה שהיא ענקית כבר, ואני "זקנה"????
 

boaz10

New member
אם את תקראי

לאמא של הילדה שלי זקנה, תסתבכי איתי...
 

deena

New member
ושלי אמרה

שאני ´לא כל כך זקנה´. ילדה מנומסת מאוד. אבל אוי. המשמעות של מה שהיא אמרה. אין פה אמוטיקון של אנחה??????
 

תאנה

New member
ואצלנו

בפעם הראשונה אני רואה מורה שמגיעה לכיתה עם ערכת "מקרופון" ומדברת אל הילדים עם הגברה.... לאן הגענו... (אגב ורד - יש לך ד"ש מהכסאות והשולחנות. רק את הלוח החליפו)
 

dganit31

New member
ואני...מאוהבת..

בגבר שלי..שעולה לחטיבה כל כך נבון הילד הזה..והוא שלי כל כך בטוח בעצמו ..והוא שלי כלכך מיתרגש...והוא שלי כל כך..הצליח ליצור לו אישיות ניפלאה ..והוא שלי.. רואה בו...הצלחה עתיד תקווה ..ואושר פילאי כל פעם מגלה כמה אני אוהבת אותו..מחדש היום ..שהכין לי את הנס בבוקר..הרגשתי זאת שוב.. שהיתלבש ושאל "אמא אך אני ניראה"..הרגשתי זאת שוב.. והחיוך שנתן לי..שאמרתי לו..שאני אוהבת אותו.. אז כך מרגישים שמאוהבים אוהבת את ההרגשה הזו.. מי יתן ותאיר לו הדרך כמו שהוא מאיר לי את עולמי..הוא ואחותו. דגנית על תקן אמא מאוהבת.
 

redroz

New member
אהבה מטורפת

מה שמרגישים כלפיהם וזה רק נעשה "גרוע" עם הזמן
 

החתולית

New member
אצלי לעומת זאת הכל היה אחרת

הבטחתי לאפיקי שאקח אותו היום לבית הספר, אלווה אותו לכיתה החדשה, אכיר את המורה החדשה, ואעשה לו בוקר של כיף. כמובן שזה לא ממש הלך חלק - אבא שלו ביקש שיישן אצלו אתמול, ואני (נשמה טובה שכמותי) הסכמתי, אבא שלו ביקש שיסע בהסעה כדי שילווה את הילדים של בת זוגו לבית הספר החדש שלהם (אין להם אמא ? למה היא לא מלווה אותם?), ולזה לא הסכמתי. הוא הלך לאבא שלו אתמול בערב עם ילקוט ובגדים יעני חגיגיים וחזר אלי הבוקר, עם שפה נפוחה מאיזו מכה שחטף שם ממשהו (לא, הם לא מרביצים לו). התלבשתי נחמד, הקפדתי להוריד את הלק הכחול כדי שלא יחשבו שיש לו אמא משוגעת (למרות שהילדים חושבים שאני משוגעת קולית), לקחנו שני חברים שלו יחד איתנו ונסענו. הוא כל כך היה שקט, לא שמח, ואני ניסיתי להצחיק, לעודד, למצוא את קרן האור בתלביש חיוך על שפתיו. נכנסנו לכיתה החדשה, הילדים נראו נרגשים להפגש אחרי חודשיים, אבל הוא מצא את מקומו, והיה עדיין שקט ומעט עצוב. חיבקתי, אמרתי שלום והלכתי בלב לא ממש קל. בצהריים הייתי צריכה 5 שיחות טלפון לאבא שלו עד שזכיתי לשמוע את קולו. איך היה, שאלתי. "בסדר" - זה כל מה שהצלחתי להוציא ממנו. נותר לי רק לקוות שהיה לו באמת בסדר, שיצליח למצוא את קרן האור שתעשה אותו שמח. דרך אגב - הוא לא חושב שאמא שלו זקנה. הוא חושב שאני קולית ! איזה כיף לי )))))
 
למעלה