היום נשברתי

[סנונית 1]

היום נשברתי ../images/Emo122.gif

היום בבוקר הלכתי לבדיקת הדם שהפכה לשיגרת חיי, האחות דקרה אותי והדקירה היתה כואבת מתמיד שאלתי למה? היא אמרה כבר אין איפה לדקור. אחרי שנה וחצי של דקירות כבר אין איפה לדקור. יצאתי מהאחות היד כואבת עמדתי בחוץ התחלתי לבכות ולהקיא. לא אין לי שפעת ולא אכלתי משהו מקולקל פשוט הקאתי את מה שאני עוברת, הוצאתי החוצה את הכאב, הפחד, את הנמאס והנשבר. עשיתי פרסה וחזרתי הביתה, כן לוזרית בטח תגידו, אבל אני כבר לא יכולה, רוצה להרים ידיים, להיות בבית שהשמיכה תחמם את הלב אולי הפצע של השנה וחצי האחרונות ירגע קצת ויכאיב פחות. ועכשיו אני יושבת פה מרגישה שאיכזבתי את כל העולם, שאולי ויתרתי כי אני רואה אתכן בטיפולים ממשיכות בשיגרת החיים ואני... אני לא יכולה עוד. דיייייייייייייייייייייייייייייי!!!

 

[galibos]

../images/Emo24.gif אוי ואבוי...

עשית הבוקר את מה שעבר לי בראש אבל לא עשיתי. גם לי יותר מידי סימנים כחולים בידיים, וסימנים אדומים בבטן והמצב רוח עמוק עמוק בין החריצים של הבלטות. אני מניחה שלכל אחת יש את הנקודות החלשות שלה, וזה הזמן לפינוק, רחמים עצמיים וצלילה קצרה למטה, כדי לאסוף מספיק כוח. אולי תמיכה נפשית/גופנית תעזור? גם אני מהרהרת בקול רם על תמיכה כזו, אולי רפלקסולוגיה, אולי פסיכולוגית, אולי משהו שיעזור לעבור את מסלול המכשולים הזה. תנוחי. העבודה עוד לא נגמרה אז צריך לאזור כוחות

מחר יום חדש

 

[kugi]

סנונית עשית לי צמרמורת../images/Emo24.gif

קראתי את מה שכתבת והרגשתי ממש את הכאב אותו את חווה. אני אדבר רק בשם עצמי למרות שאני די בטוחה שימים כאלה עוברים על כולנו כאן. יש ימים שבא לי לצעוק מספיק כבר, זה לא פייר. למה זה כל כך קשה לי ואחרות הולך להן כל כך בקלות. כמה לא פייר לשמוע סיפורים על כאלה שבכלל לא רוצים הריון והטבע נותן להם את המתנה הכי יקרה בעולם, תינוק בריא ומושלם, ומבחינתם זהו פנצ'ר ואנחנו שכל כך נלחמות על הבאת ילד לעולם ולא הולך, וגם כשכן הולך זה לא תמיד מושלם ומחזיק. יש הרבה ימים שאין לי חשק להיות בקרבת ילדים (כן כן אפילו האחיינים שלי) במיוחד זה קרה לי הרבה לאחרונה ופשוט החלטתי לא לבוא או לבוא, להיראות ולחזור הביתה. אין ספק שאנחנו נמצאים באיזה שהוא מן סרט אימה שקשה נורא לראות מתי הוא יגמר, אבל תמיד חייבים להישאר אופטימים. יש ימים קשים יותר ויש ימים טובים (במיוחד למי שנמצא בקלחת הזו כבר הרבה זמן). אני מאמינה שבסופו של דבר כולנו נצליח. רגעי המשבר האלה קיימים ומותר לנו להיות בהם (רק להשתדל לא להגזים איתם) ולדעת גם לצאת מהם. אז תדעי לך שאת לא היחידה שמרגישה לפעמים שנשבר כבר, ואת בכלל לא לוזרית. החיים האלה שאנחנו כרגע חיים עם הציפיות, האכזבות, הרגשות העזים שמלווים כל טיפול כולל כמויות ההורמונים הגדולות שאנחנו לוקחים עושים את שלהם, אבל אסור לנו להישבר ותמיד לראות את המטרה הנעלה שלשמה אנחנו עוברים את מה שאנחנו עוברים. שולחת לך |חיבוק גודל לעידוד.

 

[year of the cat]

../images/Emo24.gif סנונית היקרה

חמודה, את לא לוזרית! מה פתאום ? כמה אנושי להרים לפעמים ידיים ולהגיד די נמאס לי עד כאן אני לפעמים מנסה להסתכל על עצמי מבחוץ וחושבת איזה אדם נורמלי היה מסכים לעבור את כל זה ? גם לי קרה פעם ש-3 אחיות לא רצו לדקור אותי כי הידיים היו כבר כחולות לגמרי והם אמרו שהם לא יודעות לקחת דם מידיים כאלה .. נשמע כאילו הגיע הזמן להפסקה גם אני בהפסקה וכלכך טוב לי הגוף שלי משתולל לגמרי מאז ההפרייה, ואני מחכה כבר חודשיים שהוא יחזור לעצמו, החודש הזה אנחנו עושים רק מעקב בלי טיפול רק כדי לבדוק מה קורה במפגש שהיה עם ההיפנוזה דיברנו בינינו קצת על הפסקות זה לא מספיק חודש הפסקה ! אני רואה את הגוף שלי שכבר חודשיים לא חזר לעצמו ומה עם הנפש ? צריך לתת זמן לסימנים הכחולים להיעלם, למחזור להתייצב ולנפש המעורערת לחזור לעצמה. צריך לחזור לחיים ולהפסיק לחיות רק מטיפול לטיפול כי אם הכל רק טיפולים אז המשמעות של הכישלונות והכאב היא בלתי אפשרית ממש טוב מאוד שעשית פרסה ! תבכי כמה שאת צריכה, תנוחי, תעשי כל מיני דברים קטנים שאת אוהבת ועושים לך טוב ואולי הפסקה ???

תזכרי שאת בסדר גמור, את מגיבה כמו אדם אנושי ונורמלי ומותר לך להגיד עד כאן !!

 

[מונוגונית]

../images/Emo24.gifאי אפשר להיות חזקים כל הזמן

זה פשוט לא אנושי, אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש את הרגעים האלו שפשוט אי אפשר להמשיך יותר. אז תבכי הכל החוצה, מותר לך. הלוואי והייתי יכולה להבטיח שמחר יהייה יותר טוב, אולי כן ואולי לא, מה שכן את תהייה יום אחד אחרי המשבר הזה. שולחת לך חיבוק מחזק להמשך הדרך.

 

[בוליקי]

סנונית'וש ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

יקירתי, את מתארת תחושות כל כך מוכרות... אחרי מה שעברתי בטיפול האחרון, פשוט איבדתי את כל הכוחות שהיו לי. הסתגרתי בבית, הפסקתי לחפש עבודה (התפטרתי במהלך הטיפול בגלל הלחץ הלא בריא) והרשיתי לעצמי ללמוד מחדש איך קמים כל בוקר ליום חדש ומאכזב. רק דבר אחד היה ברור לי - אני ממשיכה במסע עד שיהיה לי ילד!!! אנחנו כרגע החלטנו במודע ששמים הכל בצד ומשקיעים את כל האנרגיה בתהליך המתיש הזה. זה נורא קשה (כלכלית, רגשית ופיסית), אבל זו האפשרות היחידה מבחינתנו. אני חושבת שכרגע מותר לך הכל - אם את רוצה הפסקה, או כמה ימי "מחלה" מהעבודה, סתם להיעלם בין השמיכות לכמה ימים, או לצאת ליום כייף מטורף שיזכיר לך איך החיים נראו קודם. העיקר, שיהיה לך טוב

 

[פּוֹנְג]

לוזרית? מה פתאום לוזרית?

את כולה בן אדם. כשדוקרים אותך זה לא יכאב? כשדוקרים אותך שוב ושוב ושוב ושוב זה לא ימאס? זה הרי לא כאב הדקירה ששבר אותך אני בטוחה שדקירות זה קטן עליך אלא זה הכאב של הכל. טוב מאד שידעת לפרגן לעצמך עוד קצת פוך וחום במקום יום עבודה והתמודדות נוספת. חייבת לומר לך בנוגע לעצמי שזה שאני ממשיכה בשיגרת החיים שלי לצידי הטיפולים - אני בטוחה שזה יתנקם בי יום אחד. במקום להרגיש כל הזמן, אני חוסמת את עצמי מלהרגיש ומלהתמודד. יום אחד, במקום הכי פחות צפוי או במקום הכי פחות מכאיב לכאורה - זה יתפוצץ. אז את כבר בתוך המשבר להיות בתוך המשבר זה הרבה יותר טוב מאשר להיות לפניו. להיות בתוך המשבר זה אומר שאת עוד מעט מאחוריו.

את לא לוזרית

 

[blessed]

../images/Emo24.gif

סנונית, לא אכזבת אף אחד ואת לא לוזרית! את אנושית, מה שאנחנו עוברות הוא בלתי נסבל, וכל אחת מתמודדת עם זה בדרכה שלה. אז אם הדרך שלך להתמודד היום היא להתכרבל מתחת לשמיכה אז תעשי את זה. תישארי במיטה ותבכי, ותבכי עוד ועוד, כמה שאת צריכה. תוציאי את כל הג'יפה והגועל. השמיכה אולי לא תרפא את הפצע אבל היא תעזור לך להתחבא מהעולם ליום אחד וגם זה משהו. וכשתצאי מהשמיכה תזכרי שיש המון אנשים שאוהבים אותך ועומדים מאחוריך ומוכנים לתמוך ולחבק ולעבור איתך את התקופה הקשה הזאת. יש בך את הכוחות להמשיך להילחם, אבל לא היום. היום תנוחי ומחר נגייס כוחות מחדש. טוב?

 

[שמיקה7]

עשית לי צמרמורת

את כל כך צודקת, רק בדבר אחד את טועה, את לא לוזרית, את ווינרית, ואל תשכחי את זה. לכל אחד מותר להשבר מדי פעם, והלוואי וגם אני הייתי יכולה להוציא את זה ככה, כמו שאת, ממש פיזית. אבל אל תשכחי שאנחנו ווינריות, שאנחנו עוברות את מה שנשים אחרות לא היו בחיים מצליחות להעלות על דעתן לעשות, בשביל דבר כל כך טריוויאלי בשבילהן. קבלי חיבוק גדול ומנחם

 

[מיקית]

את גיבורה ולא לוזרית!!!

 

[נטע לי25]

את מדהימה! ממש לא לוזרית!!!../images/Emo24.gif

 

[ר ו מ י ה]

Winner Winner

אין שום אפשרות להגדיר את עצמך כלוזרית את פשוט לא! יש לך, כמו לכל ציבור מטופלות הפריון, בעיה להרות. את לא מרימה ידיים, להפך את נלחמת בכל כוחך ובסוף תנצחי. נכון שהדרך לא פשוטה, נכון שיש הרבה בורות שלא תמיד קל לעקוף ואז אנחנו פשוט נופלות אבל בתקופה הארוכה בה אני נמצאת בפורום למדתי דבר אחד- גם אם אנחנו נופלות לבור אנחנו בסופו של דבר מצליחות לטפס ממנו וגם אם את מרגישה כרגע הכי למטה- זה בסדר את פשוט צריכה לאגור כוחות לקראת הטיפוס שעוד יגיע. הכי מובן, הכי נכון.

 

[michi31 האחת]

סנונית יקרה - גרמת לי עכשיו להוציא

החוצה קצת מהכאב שלי. אם את לוזרית, אז אני מלכת הלוזריות - אני רק בתחילת הדרך (מבחינת ההפריות) ואני כבר נשברת. כתבת שאת כבר שנה וחצי עוברת את הסיוט הזה, אז איך את מצפה לא להישבר מדי פעם? עצם העובדה שאת ממשיכה במירוץ מעידה על החוזק שלך. אולי, כמו שכבר כתבו לך, מה שאת זקוקה לו כרגע זה לפסק זמן, שגם אם לא ימחק לחלוטין את הכאב, יביא אולי לציפייה מחודשת ולתקווה מחודשת (אני מניחה שבזמן ההפסקה מהטיפולים, הרצון לחזור אליהם גובר וכך גם התקווה). אני מצטערת שרע לך ואני ממש מרגישה את הכאב שלך וחבל לי שאין לי שום דרך לעזור לך. לפחות תדעי שכולנו כאן כ"כ מזדהות, מבינות ותומכות בך

. אני מקווה שאחרי שתוציאי את כל הכאב החוצה, תבוא איזו שהיא רגיעה רגשית ותוכלי להתעורר מחר בבוקר עם פחות מועקה על בלב.

 

[שירלי34]

סנונית חמודה!!!

ההרגשות שלך כל כך במקום, וזה שנכנסת למיטה - פשוט מצויין. אולי תנסי ביומיים הקרובים לא ללכת לעבודה ולהיפגש עם מישהו/מישהי קרובים (משפחה או חברים) שתוכלי לבכות להם (שישבו איתך על המיטה). חוץ מזה - ואם יהיה לך כוח וחשק אולי תקני תכשיט יפה ומאיר. את ממש לא לוזרית. מאחלת לך לחבק את עצמך ולתת לעצמך את כל הזמן והפינוק שבעולם כדי להרגיש יותר טוב!!!

 

[כלילת החן]

אוי סנונית.

סנוניתוש, גרמת לי לבכות. מה אפשר להגיד אחרי כל כך הרבה סבל? מי יכול לשפוט אותך? למרות זאת סנונית יקרה, אל תישברי לנו. בעיניי את חזקה וגיבורה . ועצה: לפני בדיקת דם מרחי משחת אמלה שתרדים את העור במקום וכך לא תרגישי את הדקירה.

 

[נעמה122]

../images/Emo24.gif זה ממש מותר.

למרות תחושת חוסר השליטה, מה שעשית בעיניי זה לקחת קצת שליטה לעצמך על המצב ולהחליט - לא בא לי עכשיו. זה נשמע לי החלטה נכונה ובריאה שבסופו של דבר תתן לך קצת אויר שאת עכשיו צריכה.

 

[הכגג]

סנוניתוש../images/Emo24.gif

כולן כאן כתבו דברים כל כך חכמים ונכונים שלא נותר לי אלא להצטרף אליהם- מייד כשקראתי מה שכתבת עלתה בי זעקה: את לא לוזרית. את באמצע המסע- ומותר לעיתים באמצע לקחת פסק זמן, ליפול ולהישבר. ההיפך- חשוב להיות מודעות לעצמנו ולדעת איפה הגבול, מתי אין לי כוח, מתי העבודה וכל שאר החיים עוצרים לרגע כי אני עם עצמי, נופלת, מתרסקת וקמה אחר כך...אז אל תוסיפי להרגשה הרעה שיש ממילה גם ייסורי מצפון על דרך ההתמודדות- אני לא חושבת בכלל שאת חריגה בעניין- בכלל בכלל לא!- לכולנו יש את ההתרסקויות האלו... פרגני לעצמך להתרסק ואם זה מציף אותך מאד מאד לאורך זמן אולי כדאי לשתף מי שאפשר... ואם לא מתאים- אז לא... אחד מהיתרונות במסע הזה הוא שאני יותר סלחנית לעצמי בדברים שפעם לא הייתי...אנחנו חייבות את זה לעצמנו כדי להמשיך. שולחת לך חיבוק חם חם מאי שם...

 

[נועם@בת]

לא ממש הבנתי איפה כאן הלוזריות?

בגלל שכואב לך? בגלל שאת רוצה לנוח? בגלל שחזרת הביתה להתכרבל בשמיכה ולהעלם מפני המציאות המחורבנת סביב? את יודעת, לפעמים כשכואב יוצאים לנו משפטים דרמטיים, אבל אני חושבת שהמחשבות שכתבת כאן כואבות בך לא רק היום אלא משקפות איזה פנטזיה שנרקמה בך. נדמה לי שבאת באמת מאמינה שאת מאכזבת אל כל העולם בזה שקשה לך. נדמה לי שאת שאמת מאמינה שכולנו ממשיכות בשגרת החיים וממש נהנות להמשיך עוד ועוד ועוד. כנראה ששכנעת את עצמך שאת חייבת להיות חזקה כמו איזה דמויות וירטואליות שמופיעות בו על המסך, וכשאת לא עומדת בסטנדרטים הוירטואלים האלה את מרגישה לוזרית. ילדה, תתעוררי. אף אחת מאתינו לא ווינרית על פי הדגם שאת המצאת. כולנו בשר ודם, כולנו כואבות כשדוקרים אותנו וכשהבטא השלילית מתפוצצת לנו בפרצוף. כולנו רוצות לדחוף את האף מתחת לשמיכה כשרע לנו, ורק למעטות מאיתנו יש אומץ לעשות את זה. לכולנו קשה ולכל אחת מאיתנו החיים נפגעו ברמה זאת או אחרת. הכל תלוי במי אנחנו, מה עובר עלינו, וכמה זמן אנחנו עוברות טיפולים. אוסיף וידוי קטן. כבר חודשים ארוכים אני מנסה להיות קולו של היצר הרע שמפתה אותך לעצור, לעשות הפסקה אמיתית ארוכה. אבלך את נכנעת ליצר הטוב שרוצה לעמוד בסטנדרטים קצת לא אנושיים. את רוצה גם לעבור את מסכת הייסורים וגם לצאת חזקה, יפה ומאושרת ולצעוד יחד אל השקיעה גם אחרי שלילי הרסני. אם לא תציבי לך סטנדרטים אנושיים יותר, את תתרסקי, לא רק תשברי. אני מתנצלת אל שאני דוקרת בך, אבל קשה לי לראות אותך כל פעם מחדש מציבה לך יעד בשמיים. להשיג הריון זה יעד קשה למדי, לא צריך להוסיף לו גם להיות קדושה מושלמת מהאגדות. מחבקת חזק נועם

 

[ל א ו]

סנונית ../images/Emo124.gif

שולחת אלייך מסר!

 

[גילית44]

אוי, סנונית!!! תרגישי טוב!! ../images/Emo2.gif

אני אפילו לא יודעת מה לומר... כולנו בני אדם וכולם נשברים מדי פעם. צר לי לקרוא את מה שכתבת. קבלי

של עידוד. תאמיני, והכל יהיה בסדר.