דולי הכבשה לנצח
New member
היום היה לי יום קשה מאוד../images/Emo10.gif
אני משרתת בכיתה של ילדים צעירים מאוד, כיתה א', ורוב הילדים שם אמנם מקסימים, אבל יש שניים שאני לא מצליחה להשתלט עליהם (הם גם מקסימים, אבל הם קשים). מאוד קשה לי לכעוס ולהיות תקיפה, אבל אני נאלצת לעשות את זה די הרבה איתם, הם לא מקשיבים לי ולפעמים זה מגיע לרמות שאפילו קשה לי לשמור על ארשת חזקה, ואני מתאפקת שלא להישבר ולבכות. היום היה לי יום קשה במיוחד במחיצתם, המורה המחנכת חולה כבר כמה ימים ויש מורה מחליפה שלא כל כך מכירה אותם, ככה שהייתי צריכה לטפל בהרבה יותר דברים מהרגיל. שני הילדים ה"קשים" ממש שיגעו אותי היום, אחד מהם הוא ילד בן שבע עם תסמונת דאון ויש לו אופי כזה, שהוא אוהב לקבל כל תשומת לב שהיא - גם רעה; כלומר, הוא אוהב כשכועסים עליו כמו שהוא אוהב כשמתגמלים אותו. אני אפילו לא יודעת איך לנהוג עם ילד כזה, מה לעשות כדי שיקשיב. הוא סחט אותי כל כך שבסוף היום (בסביבות חמש) הייתי עייפה ועצבנית, ונכנסתי לתפקיד השני שלי - ליווי שני ילדים בהסעה במחשבה שהנה, עכשיו זה החלק הקל, ואני חוזרת הביתה לנוח. בדרך הביתה קרתה לנו תאונה קטנה. אני לא יודעת איך זה קרה, הנהג כנראה לא היה מרוכז, היה צומת בעייתי והתנגשנו ברכב פרטי. למזלי לא קרה כלום לא לילדים ולא לי, גם לא לגברת ברכב השני, אבל המונית "שבקה חיים". הייתי צריכה לחכות הרבה זמן למונית אחרת. באמצע הצומת הייתי צריכה להוביל את הילדים המבוהלים למונית האחרת, וכאן לא נגמרו הצרות. כל הדרך הביתה הילד שאני מלווה נגע בנהג, וזה נהג שלא מכיר אותם ולא עבד מימיו עם אוכלוסיה כזאת, בניגוד לנהגים הקבועים והמוכרים שביחד הם ואני מצליחים להשתלט על הילדים, והיה בהלם שהילד נוגע בו. הילד התחיל לשרוט את הנהג, ואני - לא יודעת איך, בסופו של דבר הצלחתי להשתלט עליו, אבל זה היה ארוך ומייגע. הגעתי הביתה רק בשבע, כשבדרך כלל אני מגיעה בין חמש וחצי לשש, סחוטה ומתה. כל הימים הם קשים, אבל זה היה יום קשה במיוחד
אני לא יודעת מה אני אעשה לגבי הילדים שלא מקשיבים לי, בד"כ זה לא מגיע לרמות מטורפות, אבל לפעמים כן ואז זה מאוד קשה. המורות אומרות שאני צריכה ללמוד להיות "אסרטיבית", אבל זה לא הולך לי עם שני הילדים הקשים שבכיתה (עם הילדים האחרים אין לי בעיה, הם מקשיבים כשמדברים אליהם יפה). כשאני מנסה להיות אסרטיבית עם השניים הנ"ל, אני רק מוציאה מעצמי את ה"מיץ" עם צעקות וכעסים. מה אני אמורה לעשות? בסך הכל טוב לי בשירות, ואני אוהבת את הילדים מאוד מאוד
, אבל אני חייבת לפתור את הבעיה עם השניים האלה, אחרת יהיה לי מאוד קשה לשמור על כוחות לכל אורך השירות
אשמח לעצותיכם!
אני משרתת בכיתה של ילדים צעירים מאוד, כיתה א', ורוב הילדים שם אמנם מקסימים, אבל יש שניים שאני לא מצליחה להשתלט עליהם (הם גם מקסימים, אבל הם קשים). מאוד קשה לי לכעוס ולהיות תקיפה, אבל אני נאלצת לעשות את זה די הרבה איתם, הם לא מקשיבים לי ולפעמים זה מגיע לרמות שאפילו קשה לי לשמור על ארשת חזקה, ואני מתאפקת שלא להישבר ולבכות. היום היה לי יום קשה במיוחד במחיצתם, המורה המחנכת חולה כבר כמה ימים ויש מורה מחליפה שלא כל כך מכירה אותם, ככה שהייתי צריכה לטפל בהרבה יותר דברים מהרגיל. שני הילדים ה"קשים" ממש שיגעו אותי היום, אחד מהם הוא ילד בן שבע עם תסמונת דאון ויש לו אופי כזה, שהוא אוהב לקבל כל תשומת לב שהיא - גם רעה; כלומר, הוא אוהב כשכועסים עליו כמו שהוא אוהב כשמתגמלים אותו. אני אפילו לא יודעת איך לנהוג עם ילד כזה, מה לעשות כדי שיקשיב. הוא סחט אותי כל כך שבסוף היום (בסביבות חמש) הייתי עייפה ועצבנית, ונכנסתי לתפקיד השני שלי - ליווי שני ילדים בהסעה במחשבה שהנה, עכשיו זה החלק הקל, ואני חוזרת הביתה לנוח. בדרך הביתה קרתה לנו תאונה קטנה. אני לא יודעת איך זה קרה, הנהג כנראה לא היה מרוכז, היה צומת בעייתי והתנגשנו ברכב פרטי. למזלי לא קרה כלום לא לילדים ולא לי, גם לא לגברת ברכב השני, אבל המונית "שבקה חיים". הייתי צריכה לחכות הרבה זמן למונית אחרת. באמצע הצומת הייתי צריכה להוביל את הילדים המבוהלים למונית האחרת, וכאן לא נגמרו הצרות. כל הדרך הביתה הילד שאני מלווה נגע בנהג, וזה נהג שלא מכיר אותם ולא עבד מימיו עם אוכלוסיה כזאת, בניגוד לנהגים הקבועים והמוכרים שביחד הם ואני מצליחים להשתלט על הילדים, והיה בהלם שהילד נוגע בו. הילד התחיל לשרוט את הנהג, ואני - לא יודעת איך, בסופו של דבר הצלחתי להשתלט עליו, אבל זה היה ארוך ומייגע. הגעתי הביתה רק בשבע, כשבדרך כלל אני מגיעה בין חמש וחצי לשש, סחוטה ומתה. כל הימים הם קשים, אבל זה היה יום קשה במיוחד
