החוויה האישית שלי מהבוקר
חיכיתי 15 דקות, במקום 6 דקות.
בהתחלה היה נעים ויחסית ריק, על אף שלא היה מקום לשבת (אגב, עד היום עם הקווים של אגד תמיד תמיד הייתי יושב, בגלל שהייתי עולה בין התחנות הראשונות).
ובכל אופן, לאחר כמה תחנות התחיל הדוחק.. נוסעים עומדים על הפתחים והנהג לא יכול לסגור את הדלתות, הוא מבקש ומבקש מהם לזוז, אז הם דוחסים את מי שלפניהם, ועד שסוף כל סוף הדלתות נסגרות, נוסעים דקה, ושוב אותו הסיפור.
הנסיעה הייתה ארוכה יותר ממה שאני מכיר, עמוסה יותר.
הכריזה לא עבדה, המסכים במקרה הטובה הראו תחנה לא קשורה ובמקרה הפחות טוב פשוט היו שחורים.
בגלל שהתחנות עכשיו במרכז הכביש - החום בשמש של הבוקר בלתי נסבל. אם פעם התחנות היו על המדרכות.. אז אפשר היה להתחבא מאחורי איזה עץ, או במקרים שהתחנה עומדת ממש מול השמש אפשר היה להתחבר מאחוריה, עכשיו מאחוריה יש כביש.. וכל מה שנותר הוא לעמוד בשמש ללא שום הגנה.
לרדת מהמטרונית זה סיוט עוד יותר גדול... מרכזית המפרץ.. עדיין לא שמעו על "קודם יורדים אח"כ עולים", אז הדוחק הופך להיות קשה יותר, הזיעה ניגרת בכל מקום והצחנה, אוי הצחנה.
אבל בסוף היה גם משהו מתוק.. גלידה, קרה ומתוקה - נחמד.
אז אני באופן אישי לא מסיק מסקנות, זו תקופת הרצה ואילו חבלי לידה - הדברים יתייצבו, כך אני מקווה, אך בינתיים.. אין מה לעשות בינתיים, לקחו לנו את הקווים המוכרים והידועים.. נשארנו עם הדוחק והזיעה, בינתיים.
