בשנת 1284 לערך עזבו את העיירה המלין שבגרמניה כ-130 מילדיה, כשבראשם גבר צעיר, מבלי שאיש ייעכב בעדם, והלכו לבלי שוב. האובדן הקשה והטראומטי הזה הוליד את המעשייה שכולנו מכירים כ"החלילן מהמלין".
סיבותיו של האירוע ההיסטורי אינן ברורות. ישנן כמה השערות לגבי הסיבה להעלמות הילדים, אך מקורו של האסון נותר בגדר תעלומה. ואולם כמה מאות שנים לאחר האירוע התגבשה סביבו מעשייה שהיא בעצם משל: על רמאות והולכת שולל משלמים בדם. המחיר ששילמו תושבי העיירה המלין על קמצנותם ורשעותם היה כבד מנשוא – הם איבדו את ילדיהם לאחר שסירבו לשלם לבעל מקצוע על עבודתו הטובה למען עירם.
וזו המעשייה הידועה כ"החלילן מהמלין": בעת מכת העכברושים שהשתוללה בעירם, הציע להם נווד צעיר את עזרתו – הוא ייפטר מהעכברושים והם ישלמו לו שכר נאה בתמורה. תושבי העיירה הסכימו לעיסקה והעלם הצעיר שלף חליל, ולמנגינתו נענו כל העכברושים שצבאו על העיר, והלכו אחריו ללא התנגדות עד לנהר, נפלו אליו בהמוניהם ומתו.
כשהגיע הנווד לדרוש את שכרו נדחה בבוז וגורש, וכנקמה שלף את חלילו בשנית. הפעם כישפה מנגינתו את ילדי העיירה, והעלימה את הילדים המהופנטים בקרביו של הר גדול, אליו נכנסו וממנו לא יצאו לעולם.
כדרכן של מעשיות עממיות, במשך השנים נכתבו ל"החלילן מהמלין" גרסאות מרוככות יותר, שבהן ילד נכה שלא נשבה בכישוף הצליח לחלץ את הילדים מההר כאשר ניגן את אותה המנגינה בחליל שמצא. גרסאות אחרות גרמו לתושבים להבין את טעותם רגע לפני האסון, ולשלם לחלילן המוכשר את שכרו. ל"דיסני" יש גרסה בה גם העכברושים ניצלו מטביעה בנהר ובכלל נעלמו בתוך גבינה צהובה וטעימה.
המשל ודרכי התפתחותו לאורך השנים בעצם מסמלים ביקורות חברתיות שונות – פעם החלילן הנווד הוא הנבל, ופעם בני העיירה שמלינים את שכרו, ובכל פעם שהסיפור שונה השתמשו בו כדי להנחיל ערכים אחרים שהיו חשובים באותה תקופה.
ויש גם גרסה ארץ- ישראלית, שפורסמה ב"מוסף לילדים" של העיתון "דבר" בשנת 1931 ומספרת על שייח' ערבי שהוזמן לטפל במכת עכברים במושבה "ירדניה". באמצעות כדורי מזון הוא פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. המחבר, אליעזר שמואלי, בכלל לא התעסק במשל המקורי של הסיפור ולא סיבך את אנשי המושבה עם דילמות של שכר ועונש אלא פסק "ולשיך ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה", בלי טריקים ובלי לסכן את ילדי המושבה.
היום מצויין "יום לוכדי העכברושים", שנקבע לציון האירוע בהמלין, בעקבות גרסתו של המשורר רוברט ברואנינג לאגדה, שקבע שזה היה תאריך התרחשותה.
***
בתמונה: גרסה ישראלית של "החלילן מהמלין", הוצאת א. זלקוביץ, מתחילת שנות ה-60.
הספרייה הלאומית
סיבותיו של האירוע ההיסטורי אינן ברורות. ישנן כמה השערות לגבי הסיבה להעלמות הילדים, אך מקורו של האסון נותר בגדר תעלומה. ואולם כמה מאות שנים לאחר האירוע התגבשה סביבו מעשייה שהיא בעצם משל: על רמאות והולכת שולל משלמים בדם. המחיר ששילמו תושבי העיירה המלין על קמצנותם ורשעותם היה כבד מנשוא – הם איבדו את ילדיהם לאחר שסירבו לשלם לבעל מקצוע על עבודתו הטובה למען עירם.
וזו המעשייה הידועה כ"החלילן מהמלין": בעת מכת העכברושים שהשתוללה בעירם, הציע להם נווד צעיר את עזרתו – הוא ייפטר מהעכברושים והם ישלמו לו שכר נאה בתמורה. תושבי העיירה הסכימו לעיסקה והעלם הצעיר שלף חליל, ולמנגינתו נענו כל העכברושים שצבאו על העיר, והלכו אחריו ללא התנגדות עד לנהר, נפלו אליו בהמוניהם ומתו.
כשהגיע הנווד לדרוש את שכרו נדחה בבוז וגורש, וכנקמה שלף את חלילו בשנית. הפעם כישפה מנגינתו את ילדי העיירה, והעלימה את הילדים המהופנטים בקרביו של הר גדול, אליו נכנסו וממנו לא יצאו לעולם.
כדרכן של מעשיות עממיות, במשך השנים נכתבו ל"החלילן מהמלין" גרסאות מרוככות יותר, שבהן ילד נכה שלא נשבה בכישוף הצליח לחלץ את הילדים מההר כאשר ניגן את אותה המנגינה בחליל שמצא. גרסאות אחרות גרמו לתושבים להבין את טעותם רגע לפני האסון, ולשלם לחלילן המוכשר את שכרו. ל"דיסני" יש גרסה בה גם העכברושים ניצלו מטביעה בנהר ובכלל נעלמו בתוך גבינה צהובה וטעימה.
המשל ודרכי התפתחותו לאורך השנים בעצם מסמלים ביקורות חברתיות שונות – פעם החלילן הנווד הוא הנבל, ופעם בני העיירה שמלינים את שכרו, ובכל פעם שהסיפור שונה השתמשו בו כדי להנחיל ערכים אחרים שהיו חשובים באותה תקופה.
ויש גם גרסה ארץ- ישראלית, שפורסמה ב"מוסף לילדים" של העיתון "דבר" בשנת 1931 ומספרת על שייח' ערבי שהוזמן לטפל במכת עכברים במושבה "ירדניה". באמצעות כדורי מזון הוא פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. המחבר, אליעזר שמואלי, בכלל לא התעסק במשל המקורי של הסיפור ולא סיבך את אנשי המושבה עם דילמות של שכר ועונש אלא פסק "ולשיך ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה", בלי טריקים ובלי לסכן את ילדי המושבה.
היום מצויין "יום לוכדי העכברושים", שנקבע לציון האירוע בהמלין, בעקבות גרסתו של המשורר רוברט ברואנינג לאגדה, שקבע שזה היה תאריך התרחשותה.
***
בתמונה: גרסה ישראלית של "החלילן מהמלין", הוצאת א. זלקוביץ, מתחילת שנות ה-60.
הספרייה הלאומית