אני עושה אבחנה
רק שאנחנו לא מסכימים גם בנוגע לאבחנות
. אתה משייך מצבים מסוימים ל"שני" (בדבריך) ואני לא מסכימה ורואה בהם כשייכים לראשון. גם בזה אנחנו חלוקים, כך שאין זה שאני לא יודעת לעשות אבחנה, כי מבחינתי זה אתה שלא עושה את האבחנה הנכונה. כלומר, אין כאן מישהו שיודע ומישהו שלא יודע להבחין כמו שאתה מנסה להציג את זה - אנחנו חלוקים באבחנות עצמן. גם באשר לשאר, ו"נתינת הלגיטימציה", זה נראה לי ענין אישי שלך, וגם כשאמרת לי את זה קודם לא הבנתי את זה. האמן לי שבפורום הזה אני לא מנהלת דיונים וויכוחים בפעם הראשונה. אני עושה את זה כבר שנים (אם כי בהתכתבות רק בעיקר בשנה האחרונה) , וכל מי שמכיר אותי מספיק זמן יודע שיש לי נטיה כזו, לפתח דיונים וגם נטיה וכחנית
, אבל לא בכיוון של ריב, אלא ויכוח לשם ביטוי דיעות. כמובן שיודעים את זה בעיקר כאלה שהם פרטנרים מתאימים לכך בעצמם. גם בהתכתבות ניהלתי דיונים בפורומים אחרים לפני שהגעתי לכאן, ואני לא זוכרת שאי פעם מישהו טען כלפיי את אותה טענה, גם לא בדיונים בע"פ. זה לא ש"זו הבעיה בדיונים איתי" אלא שזו הבעיה שלך בדיונים איתי
. יכול להיות שאתה רגיש לזה מידי? שבעצם זה שמישהו מבטא בהחלטיות ובנחישות דיעה שמנוגדת לשלך אתה מרגיש שהוא שולל ממך את הזכות להחזיק בדעתך? אתה קצת מבלבל בין זה שמישהו חושב שאתה טועה, לבין זה שהוא חושב שאין לך זכות לדיעה מנוגדת. הזכות הזו מובנת מאליה ורוב האנשים מבינים את זה מבלי שהצד השני יטרח לומר במפורש שיש להם זכות להתנגד. הדיון מתמקד בהצגת הדיעות הנגדיות. למה אתה חושב שהצד השני צריך לתת לך זכות להחזיק בדיעה משלך? יותר נכון, למה אתה מרגיש שהלגיטימציה הזו צריכה להנתן לך במפורש מהצד השני? האין זה טבעי שהוא יתמקד בטיעוניו ושזכות חופש הדיעה מובנת מאליה? גם למה בדיוק ציפית, שאני אומר בכל דיון "אני חושבת כך, אבל גם מה שאתה חושב זה אחלה
"? עד כה כשחשבתי שאתה טועה, לא חשבתי שלא צריכה להיות לך זכות לדיעה נגדית, או שאין לך זכות לנהוג לפי דעתך. אני לא אומרת את זה כי זה נראה לי מובן, ורק אם המצב שונה אז טורחים לומר זאת. האמן לי, אם היתי חושבת שלא צריכה להיות לך זכות לנהוג לפי מה שאתה חושב, אני בהחלט היתי מציינת את זה כחלק מדעתי. מצב כזה הוא גם אפשרי, למשל כשאני מתנגדת לחוק קים, ואני חושבת שצריך לשנות אותו. אם למשל אתה צורך פורנו (או כל זנות אחרת) והינו דנים על זה, היתי אומרת שלדעתי בחברה מתוקנת לא צריכה להיות לך זכות לצרוך את זה, וגם שלדעתי אינך צריך לממש את הזכות הזאת גם אם היא כרגע נתונה לך. אך למיטב זכרוני, בנושאים שדנו עליהם עד כה, אני כן חושבת שצריכה להיות לך זכות לנהוג כפי שאתה חושב, אפילו שאני חושבת שאתה טועה. בקשר למשפט שטעית בו - היה לי ברור שהתכוונת ל"חושב", סתם העתקתי אותו כמו שכתבת אותו מבלי לתקן. אם זה באמת היה "חשוב" המשפט לא היה נכון תחבירית, ועד כה הבנתי שלדבר עברית אתה יודע פחות או יותר
. באשר ללקיחת אחריות (נפתח כאן עוד נושא
), בכל מקרה בו אני רואה את האשמה לפגיעה בצד השני (ואני מבחינה בין מקרים שבהם אני יכולה להפגע אך הצד השני לא אשם, לבין מקרים בהם הוא אשם בפגיעה) זה כלל לא נראה לי מספיק להביע צער. אנחנו אנשים מבוגרים וזה כבר לא מספיק "לא להתכוון לפגוע". מצופה מאדם מבוגר ומוסרי שהוא גם ישתדל להתנהג בצורה שלא תפגע, ולא רק שלא יחזיק בכוונות זדון לפגוע. ביננו, זו לא חוכמה לא להתכוון לפגוע אבל מצד שני להתנהג איך שרוצים מבלי לחשוב אם מישהו יפגע או לא. ואם אני רואה אשמה בצד השני, סימן שאני מעריכה שהוא היה יכול לחשוב על זה, להתנהג אחרת ולמנוע את הפגיעה, והוא פשוט בחר לא לחשוב ולעשות מה שבא לו. זה אומנם יותר טוב ממצב בו הוא פעל מתוך כוונה מתוכננת ומטרה לפגוע, אך זה מספיק גרוע כשלעצמו. זו , אגב, סתם סטיה, זה לא קשור למה שאתה עשית (גם שם אפינתי חוסר מחשבה אבל לא על פגיעות כאלה אני מדברת כמובן). [ואגב, התכוונתי להשיב לך אתמול, אבל לא הצלחתי לכתוב הודעות, ורק באמצע הלילה כשניסיתי שוב נפל לי האסימון שהמקלדת שלי לא מחוברת
, אם כבר מדברים על לא לחשוב... . התעסקו לי עם המחשב ושכחו להחזיר...).