היברו וומן
New member
מקרים מאוד שונים זה מזה. לא בטוח שהייתי מחברת ביניהם בכלל
קודם כל - מסכימה שחשוב שהטאבו הזה יפרץ. חשוב גם שמי שעוד לא הרה ידע שיש גם תחשוות כאלה ויכיר את מגוון הרגשות שהורות יכולה להביא.
 
אבל ביחס לכתבה -
יש שם חרטה על הנסיבות המסויימות של הולדת ילד (השותף שבחרתי, הגיל בו הייתי, היכולת הכלכלית וכו'). אם היה לה שותף אמיתי ואיכותי, והייתה בוגרת ושלמה יותר, וחיה ברווחה - האם גם אז הייתה מתחרטת?
יש שם אב אחד שאומר - באופן כללי אני שונא את ההורות ומצטער שעשיתי זאת, בלי קשר לנסיבות. אגב, הוא מדבר על דכאון. האם היה חולה גם בלי קשר להולדת הילד?
 
יש שם אישה שלא אוהבת את הבת שנולדה לה, ומצטערת על הזמן שהשקיעה בה. אם הבת הייתה חמודה ומוצלחת (על פי אמת המידה של האם כמובן), ומוקירה טובה לאמה, האם גם אז הייתה מתחרטת?
 
אני חושבת שזה מאוד תלוי בציפיות ובידע של האדם לפני ההורות (מי שחשב שיהיה רק כיף, ולא טרח לחזות קשיים, לבחור בן זוג מתאים וכו' - יחווה מן הסתם אכזבה קשה).
 
יש דברים שאני מצטערת עליהם בבחירה שלי להיות אמא - אבל החרטה היא על המחיר שנדרשתי לשלם (עיכוב מקצועי, מחיר כלכלי, פחות זמן פנוי לעצמי), לא על ההורות עצמה.
גם כדי לחיות עם האיש שלי ויתרתי על הרבה דברים (מקום מגורים, קרבה למשפחה ועוד), אבל גם הרווחתי המון. אז יש דברים שאני מצטערת עליהם אבל אני ממש לא מתחרטת.
בגדול - כל בחירה שעשינו בחיים היה לה מחיר, אבל ההכרה במחיר הזה, וגם הצער עליו לא בהכרח אומרים שאנחנו מתחרטים.
 
קודם כל - מסכימה שחשוב שהטאבו הזה יפרץ. חשוב גם שמי שעוד לא הרה ידע שיש גם תחשוות כאלה ויכיר את מגוון הרגשות שהורות יכולה להביא.
 
אבל ביחס לכתבה -
יש שם חרטה על הנסיבות המסויימות של הולדת ילד (השותף שבחרתי, הגיל בו הייתי, היכולת הכלכלית וכו'). אם היה לה שותף אמיתי ואיכותי, והייתה בוגרת ושלמה יותר, וחיה ברווחה - האם גם אז הייתה מתחרטת?
יש שם אב אחד שאומר - באופן כללי אני שונא את ההורות ומצטער שעשיתי זאת, בלי קשר לנסיבות. אגב, הוא מדבר על דכאון. האם היה חולה גם בלי קשר להולדת הילד?
 
יש שם אישה שלא אוהבת את הבת שנולדה לה, ומצטערת על הזמן שהשקיעה בה. אם הבת הייתה חמודה ומוצלחת (על פי אמת המידה של האם כמובן), ומוקירה טובה לאמה, האם גם אז הייתה מתחרטת?
 
אני חושבת שזה מאוד תלוי בציפיות ובידע של האדם לפני ההורות (מי שחשב שיהיה רק כיף, ולא טרח לחזות קשיים, לבחור בן זוג מתאים וכו' - יחווה מן הסתם אכזבה קשה).
 
יש דברים שאני מצטערת עליהם בבחירה שלי להיות אמא - אבל החרטה היא על המחיר שנדרשתי לשלם (עיכוב מקצועי, מחיר כלכלי, פחות זמן פנוי לעצמי), לא על ההורות עצמה.
גם כדי לחיות עם האיש שלי ויתרתי על הרבה דברים (מקום מגורים, קרבה למשפחה ועוד), אבל גם הרווחתי המון. אז יש דברים שאני מצטערת עליהם אבל אני ממש לא מתחרטת.
בגדול - כל בחירה שעשינו בחיים היה לה מחיר, אבל ההכרה במחיר הזה, וגם הצער עליו לא בהכרח אומרים שאנחנו מתחרטים.