אם המעשה הוא לא רצוני
לא וולונטארי, מעשה מתוך כפייה או מרמה, אז החרטה לא חלה כאן כי לא הייתה אפשרות לנהוג אחרת מכפי שהאדם נהג בפועל. לכן, אין טעם להתחרט על משהו שלא הייתי יכול לעשות, הייתי חסר כושר או מסוגלות. למשל להתחרט שלא עפתי או שלא קפצתי לירח.
אבל אם אדם הופך את עצמו להורה לילדים באופן רצוני, וולונטארי שלא מתוך כפייה או מרמה או מקרה של הריון לא רצוני ולא מכוון, אז אם המעשה רצוני אז אפשר להתחרט עליו. זהו מעשה מתוך החלטה שהתקבלה.
אם המעשה הוא רצוני אז החרטה היא על המחשבה שהובילה לרצון או על ההחלטה לנהוג לפי הרצון. מעדשה רצוני הוא לא כפייתי כי אילו האדם היה רוצה לא להיות הורה הוא היה יכול לא להיות הורה. האופציה הזאת הייתה קיימת, הוא רק לא חשב עליה, לא העלה אותה בדעתו לכן הוא אומר "חבל שלא מימשתי את האופציה שהייתה"
אבל לא הגיוני לומר "חבל שלא ממשתי את האופציה שלא הייתה" כי אם היא לא הייתה איך אפשר היה לממש אותה?
