הטאבו נשבר מצטער/ת שהפכתי להורה

כתבה חשובה. גם אני מכיר הורה מתחרט

הורה שיש לו ילדים בוגרים, פסיכולוג קליני במקצועו גם אשתו מתחרטת.
 

isola bella

New member
וואו כמה עצוב

זה ממש מרגיש לי LIFE PRISON
שמת לב לעובדה מדהימה מסויימת (לפחות בעיני)?
צויין בכתבה שהיו כרבע מיליון עוקבים .?.אבל רק 17 (!) אזרו אומץ לרשום את התייחסותם האישית...
&nbsp
איזולה בלה
&nbsp
 
יכול להיות שרוב ההורים לא מתחרטים

גם מתוך אלה שמתחרטים יש קושי להודות בחרטה כי הנושא הזה הוא טאבו. סביר שמספר המתחרטים גדול ממספר המודים בחרטה. ההודאה בחרטה יכולה להיות משהו מאיים פסיכולוגית כי יש הורים שקשה להם ליישב בין חרטה לבין היותם אוהבים את ילדיהם.

על מנת להפריד בין חרטה לבין אהבת הילדים צריך לחשוב באופן פילוסופי וייתכן שיש המתקשים "לעשות פילוסופיה". אגב, זו דוגמא למי ששואלת איזו תועלת מעשית/חברתית יכולה להיות לפילוסופיה.

ייתכן שיש החוששים להודות על כך בפומבי ברשת האינטרנט, במרחב הוירטואלי הדיגיטלי.
 

isola bella

New member
נ.ב. לגבי 'אני רק מניחה את זה כאן'

הקישור שצירפתי לפני יומיים לכתבה על מישהי שעשתה רק ילד 1 ולא הפסיקו להיכנס לה לרחם (...) אני מאמינה שחרטה יכולה להיות גם בגין הבאת מס' גדול מדי של ילדים
בדיעבד
&nbsp
איזולה בלה
 

isola bella

New member
כוונתי להורים שעשו יותר ילדים ממה שהם יכולים לעמוד בזה

+
שבסהכ ה'רע' מחוויית ההורות עולה על סה"כ ה'טוב' שבחוויית ההורות שלהם
&nbsp
יש מישהי מסויימת שאני די חוששת שבעתיד תהיה עשויה להתחרט על הבאת מס' גדול מדי של ילדים
...
...
...
איזולה בלה
 
כתבתי רשומה בבלוג שלי על הורות לילד/ה יחיד/ה

לדעתי זה לגיטימי שבני אדם יהיו הורים מרצון לילד/ה יחיד/ה והביקורת שאותם הורים פוגעים בטובת הילד/ה אינה מוצדקת. אין חובה מוסרית לגרום לילד/ה שיהיו לו אחאים.

לגבי הטפות ו- "כניסה לרחם" גם לזה התייחסתי ולדעתי במישור הזכות והזכויות יש חופש ביטוי לטעון ולשכנע שהורות לילדים יחידים היא רעה אבל בגבולות של חופש הביטוי עצמו למשל איסור הטרדה

במישור הצידוק יש גבולות להצדקה מבחינת הסגנון בו נאמרים הדברים. אין הצדקה וגם אין יעילות מבחינת השכנוע לסגנון מתלהם, גס רוח, מאשים, תוקפני [אגרסיבי]

הרשומה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=6794644
 

isola bella

New member
נ.ב. נוסף-נוסף:)

מ פסיכולוג קליני הייתי מצפה ליותר מודעות ליותר יכולת עמידה בלחצים חברתיים
ליותר יכולת להקדיש מחשבה רבה לפני עשיית צעד כה הרה גורל ובלתי הפיך כמו הבאת ילד/ה
&nbsp
איזולה בלה
 
לא יודע אם היו לחצים חברתיים

הייתה נורמה חברתית ונורמות חברתיות גורמות לכך שבני אדם לא מעלים על דעתם את האופציה לפעול בניגוד לנורמה או שהם לא ביקורתיים כלפי הנורמה ולא רואים בהפרת הנורמה דבר לגיטימי.

פסיכולוגיים קלינים הם לא סופרמנים ביכולות הפסיכולוגיות שלהם. הם בני אדם בעצמם. האם פסיכולוגים קליניים הם אנשים מושלמים מבחינה פסיכולוגית ואין להם חסרונות? האם אין להם רגשות? היבט אמוציונאלי? האם הם לא עושים טעויות?

מה שכן אם יש מעט הורים מתחרטים בכלל וכן מעט הורים שמודים בחרטה אז כן יש אדם שגם מתחרט וגם מודה בחרטה וזה כבר דבר שמראה על הקדשת מחשבה באופן חריג.
 
נ.ב יכול להיות שיש החווששים להודות בחרטה

מפני שחוששים מתגובות כגון, היית צריך לחשוב על זה קודם. כדי לחסוך את עוגמת הנפש.
 
הוא אמר לי

שזה לא שהוא לא לא רצה להיות הורה אבל הוא לא עמד בלחצים

מה שקרה הוא שבאותה תקופה לפני עשרות שנים, לא להיות הורה, זו בכלל לא הייתה אופציה שמונחת על השולחן. זה לא משהו שעמד לשיקול.

לא מדובר בהיעדר כושר עמידה בפני מצבי לחץ אלא מדובר בקיבעון [fixedness]. וזה מה שהרבה פעמים מצליחות לעשות נורמות חברתיות. הנורמות החברתיות מקבעות בני אדם לנהוג לפי הנורמה.

כדי להיחלץ מהקיבעון צריך אדם לחשוב בדרך לא שגרתית. הוא צריך להיות ביקורתי כלפי מה שנחשב מובן מאליו.

בדרך כלל אנשים מערערים וביקורתיים כאשר מתעוררת בעיה. אם הם לא מרגישים בבעיה אז מיוזמתן הם לא נוטות לערער ולבקר את המובן מאליו. בני אדם דבקים בשגרת מחשבותיהם כל עוד השגרה הזאת לא מייצרת להם בעיות. כל עוד אין להם טריגר לנסות לאתגר את השיגרה.

לפני שאדם מחליט להיות הורה הוא עדיין לא מרגיש את בעיות ההורות

על מנת שאדם מיוזמתו יאתגר מחשבות שנחשבות מובנות מאליהן הוא צריך להיות בעל טמפרמנט של פילוסוף. כמה אנשים יש להם טמפרמנט של פילוסוף? הנה עוד טעם למה פילוסופיה יכולה להיות מועילה בהנחה שחושבים שלאתגר נורמות חברתיות ולאתגר את המובן מאליו זו תופעה שצריך לעודד ושהיא חיובית.

אגב, יש עוד משהו שהוא עשה באופן חריג [חוץ מאשר להתחרט על ההורות וגם להודות בזה] הוא גם החליט לעסוק ב- CBT ובאותה תקופה בישראל זה היה נחשב חריג. המקובל אז היה לעסוק בטיפול פסיכודינמי.
 
שאלה - אם עשיתי משהו שלא רציתי, בדיעבד אני מתחרטת?

הרי לא רציתי.
בעיני להתחרט פירושו, לעשות משהו מתוך רצון וכוונה. ובדיעבד לגלות שזו הייתה טעות ואני מצטערת שעשיתי זאת.
אם הוכרחתי לעשות ואני בדיעבד סובלת - זה ההפך מחרטה, זה מה שחששתי שיהיה והתברר כנכון.
לא?
 

evanescent

New member
זו יכולה להיות חרטה על זה שבחרת

לעשות את זה למרות שלא רצית. בהנחה שלא כיוונו לך אקדח לראש אז באופן עקרוני היתה לך אפשרות להתיחס לאי הרצון בכך שתבחרי לא לעשות את זה במקום לא לעשות את זה...לכן יש על מה להתחרט.
 
נכון. מעניין בעיני כמה מהמתחרטים הם אנשים שרצו להיות הורים

ובדיעבד מתחרטים, וכמה הם כאלה שבעצם מלכתחילה לא רצו והרו בגלל לחצים או סיבות אחרות.
לא מאוד מפתיע שמי שמראש לא נמשך לזה מתחרט בהמשך.
 
לדעתי זו שאלה חשובה למחקר

מפני שלפעמים אלה המנסים לשכנע אלהוריים "לראות את האור" ו- "להמיר את דתם" להורות, שהחשש מחרטה על הורות הוא זניח כי מספר המתחרטים מועט ביותר כך שמוצדק להתעלם מחשש כזה.

אבל יש הבדל בין טענה שמספר המתחרטים מועט מבין כלל ההורים לבין טענה שמספר המתחרטים מועט מבין ההורים שמלכתחילה לא רצו ילדים ונכנעו ללחץ חברתי. ייתכן שבקבוצה השנייה המספר משמעותית פחות מועט.
 
אם המעשה הוא לא רצוני

לא וולונטארי, מעשה מתוך כפייה או מרמה, אז החרטה לא חלה כאן כי לא הייתה אפשרות לנהוג אחרת מכפי שהאדם נהג בפועל. לכן, אין טעם להתחרט על משהו שלא הייתי יכול לעשות, הייתי חסר כושר או מסוגלות. למשל להתחרט שלא עפתי או שלא קפצתי לירח.

אבל אם אדם הופך את עצמו להורה לילדים באופן רצוני, וולונטארי שלא מתוך כפייה או מרמה או מקרה של הריון לא רצוני ולא מכוון, אז אם המעשה רצוני אז אפשר להתחרט עליו. זהו מעשה מתוך החלטה שהתקבלה.

אם המעשה הוא רצוני אז החרטה היא על המחשבה שהובילה לרצון או על ההחלטה לנהוג לפי הרצון. מעדשה רצוני הוא לא כפייתי כי אילו האדם היה רוצה לא להיות הורה הוא היה יכול לא להיות הורה. האופציה הזאת הייתה קיימת, הוא רק לא חשב עליה, לא העלה אותה בדעתו לכן הוא אומר "חבל שלא מימשתי את האופציה שהייתה"

אבל לא הגיוני לומר "חבל שלא ממשתי את האופציה שלא הייתה" כי אם היא לא הייתה איך אפשר היה לממש אותה?
 

evanescent

New member
שמתי לב שבשניים

מתוך שלושת הוידויים שיש שם החרטה מקושרת מאוד לחרטה על הבן זוג הספציפי שאיתו הביאו את הילד. אמנם הוספו גם משפטי חרטה כלליים על הורות אבל מכיוון שהן תארו את הנסיבות הספציפיות עם בן הזוג במסגרת ההסבר על החרטה אז לא ברור עד כמה זה נפרד ועד כמה סביר שהיתה להן חרטה באותה עוצמה גם עם אבא אחר לילדיהן.
 
למעלה