החסיד והמתנגד (מהאתר של חב"ד)

[lightflake]

החסיד והמתנגד (מהאתר של חב"ד)

סיפור חסידי מספר בבדיחות על חסיד ו'מתנגד' (יהודי שהשתייך לזרם המתנגד לחסידות) ששוחחו ביניהם. וכך התנהלה השיחה:

"לו רצה הקדוש ברוך הוא לכלות את עולמו מבלי להשאיר שריד ופליט, מה היה עליו לעשות?" שאל החסיד.

"יביא מבול של מים, כמו בימי נח" השיב המתנגד.

"המבול היה אומנם מחריב את העולם, אך הוא היה מוסיף להתקיים?" הקשה החסיד.

"אם כן, יביא הבורא מבול של אש וישרוף אותו."

"אבל עדיין יישאר אפר?" המשיך החסיד בשאלותיו.

לבסוף, כשהמתנגד נותר ללא אומר ודברים, אמר החסיד בפשטות: "אם הקדוש ברוך הוא רוצה שהעולם יפסיק להתקיים, עליו פשוט להפסיק לקיים אותו"

 

[ינוקא1]

אכן. הסיפור הזה מבוסס על קטע

בספר התניא - הספר הבסיסי של חסידות חב"ד.

(שער היחוד והאמונה פרק ב').

בגדול הרב בעל התניא מביא שם את מאמר הבעל שם טוב על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים" -
כי קיימות בכל דבר אותיות המקיימות אותו מאז בריאת העולם.
והם עומדות וממשיכות את שפע הקיום לעולם מההויה עצמה.
ואם יתבטלו האותיות הללו , יחזור כל העולם לתוהו ובוהו ברגע אחד.

וממילא על כל דבר בעולם יש "השגחה פרטית" - כלומר הבורא (ההויה) נמצא בתוכו.
כי אין דומה מעשה הבורא שהוא יש מאין , ומקיים את ה"יש" הזה בכל רגע ורגע מתוך האין , למעשי בני אדם שהם יש מיש.

כי כאשר אדם עושה חפץ , הוא רק משנה את צורתו , וממילא החפץ אינו צריך את האדם לאחר סיומו.
אך מכיוון שהבריאה היא יש מאין , בכל רגע ה"יש" צריך את המשכת שפעו מהאין כדי להתקיים , וממילא הבורא נמצא בכל דבר.

עד כאן דבריו בקיצור.

http://www.chasidut.tv/contents.asp?aid=81191

 

[lightflake]

לא יודע לגבי אותיות נשמע לי מיסטי מדי

אבל מה שכתבת בסוף בקיצור העולם הוא לא קיים בפני עצמו אלא "מקויים" כל הזמן (אני אוהב את ההקבלה להקרנה של סרט) היש נובע מהאין וזה השפע העצום שניתן כל רגע ורגע, כל מה שאנחנו חווים (העולם) זאת חוויה, בלי החווה אין לחוויה כל משמעות, אין מי שידע על קיומה לכן היא אינה קיימת כלל...

 

[ינוקא1]

רק לגבי אותיות - אינך חייב להתייחס אליהן כאל "אותיות" שלנו אלא כאבני בניין מהם החוויה והתודעה בנויה.

וההקבלה להקרנה של סרט

.

זה בדיוק הרעיון במטריקס (וגם שם הם שמו אותיות . . .)

 

[lightflake]

השאלה העיקרית היא לא "האם זה נכון"

אלא "האם זה יעיל"
אני מדבר על המיסטיקה (אותיות, ספירות, פרצופים...)
יכול להיות שמי שנכנס לעומק של הלימוד הזה מבין איך להשתמש בו באופן פרקטי כדי להשתחרר מהאשליה (?) אני לא יודע כי אף פעם לא למדתי את זה לעומק אבל נגיד שבאמת העולם נברא מאותיות... מה זה כבר משנה באמת?
דיברתי פעם עם חב"דניק שדווקא עשה רושם של אדם באמת חכם והוא סיפר לי שאם לא מלמדים ילד שום שפה (כל ילד בעולם), הוא ידע אוטומטית לדבר בעברית! הופתעתי שהוא ממש מאמין למעשייה הזויה שכזו, וכמובן שההסבר שלו היה שעברית זו השפה הבסיסית של העולם... אני חשבתי אם כבר אנחנו מדברים על בריאת העולם באמצעות האותיות אז אולי הכוונה היא שהאשלייה בנויה מהמחשבות שקשורות לשפה שלנו אבל אז אם אתה סיני הרי שעולמך נברא מהאותיות הסיניות ולא מעברית...

 

[ינוקא1]

אוקיי .. .

אם נגיד שהאותיות הם בעצם "הגשר" בין העולם לבין ההויה , אז זה בעצם הדבר שהכי משנה.

כי כאשר אתה נמצא על הגשר אתה יכול ללכת לכאן או לכאן לפי בחירתך (או להיות גם כאן וגם כאן).

אך כאשר אין לך את הגשר , אז או שאתה בהוויה ואין לך קשר לעולם , או שאתה בעולם ואין לך קשר להויה . . .

לגבי לימוד של אותיות ספירות ופרצופים - יש בלימוד הזה ערך , אבל אינני חושב שהוא הלימוד החשוב ביותר.
אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא פשוט "תרגול". בדומה למדיטצית ההברות שהבאתי כאן בעבר.

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=228&messageid=166825172 .


לגבי חבדניקים - מחזיק מכמה מהספרים שלהם (כמו ספר התניא) , לא מחזיק מהם.
יש שם הרבה עומק , אבל משהו שם לא הרמוני בעיני , התפיסה הבסיסית מאוד מזכירה את האקוסמיזם שלך ושל שובטמה.
ואני ממש לא אוהב אקוסמיזם (כידוע אני בעד פנאנטאיזם).

תמיד יש שם דגש על "צמצום לא כפשוטו" - כלומר שהכל אלוהות , ובעצם אין עולם , וה"תחזוקה" של הדיעה הזו מובילה אותם לחוסר איזון ולפנאטיות.
כאשר מכירים אותם מקרוב רואים שהם אומנם כל הזמן מדברים על "ביטול" , אבל מבחינתם רק הרבי שלהם נחשב , ויש משהו מאוד דורסני בהתנהלות שלהם.
הם לא באמת מכבדים משהו או מישהו מחוץ לחב"ד. מבחינתם כולם טועים חוץ מהם ויש רק אמת אחת.

(ועם זאת יש להם הרבה צדדים חיוביים וטובים. אפשר להגיד שלמרות הכל הם הכי נורמליים מכל החרדים . . . וכמובן הם אנשים טובים מאוד כבני אדם פרטיים)

אני גם לא מחזיק יותר מידי מאגדות מהסוג שהזכרת (למרות ששמעתי אותה ).
למרות זאת יש לה רעיון אמיתי ואנסה להסביר אותו :

ההגיון הבסיסי הוא שהעברית היא השפה של עם ישראל , ועם ישראל מחובר אל ההויה , ולא ניתן להפריד זה מזה מזה.
ההויה , ועם ישראל , והעברית מחוברים זה לזה.
ממילא כמו שההויה היא בבסיס הכל ושאר הדברים מתקיימים ממנה , גם העברית עומדת בבסיס הכל.
השפה והאותיות הם בעצם הצינורות דרכם עובר שפע לעולם מההויה.
(האותיות זה הצינורות בין "אין" ל"יש").

שאר העמים הם עובדי עבודה זרה - כלומר יש כאלו שעובדים לאלוהי הכלכלה , ויש כאלו לאלוהי היופי , ויש כאלו לאלוהי ה"רוחניות" , ויש כאלו לאלהי הכח הצבאי ועוד ועוד.
כלומר שאר העמים עובדים לכל מיני כוחות הנמצאים בעולם ולא להויה עצמה.
כל כח כזה הוא בעצם מלאך. מלאך שיוצר מההויה ומעביר שפע לעולם , ולכל מלאך יש עם משלו הקשור לתכונה זו וארץ הקשורה לתכונה זו , ויש "שפה" משלו.
והאותיות של כל שפה הם בעצם הצינורות הרוחניים בהם הוא מעביר את השפעתו אל העולם.

כך שהעברית כשפה היא אכן פנימית יותר משאר השפות.

(אך אני מסכים שאצל סיני , המבנה הבסיסי שלו הוא סיני - הוא מחובר אל המלאך שלו . . . )