החמה שחייבת לדעת הכל
שלום רב, אני חדשה בפורום וסוף סוף אזרתי אומץ לספר את הסיפור הבא: אני נשואה כשנה לחצי לבחור מקסים שבא ממשפחה מרוקאית פרימטיבית מאד. ניסינו להיכנס להריון מאז שהתחתנו וזה לא כ"כ הלך. צר הדף מלהכיל את כל היציאות הנחמדות שספגתי במשך הזמן הזה מחמתי ומבנותיה, אתן רק דוגמאות ספורות: "יש משהו חדש? (כל שבוע)", "הלכת לרופא?", "אולי תבדקי מה קורה איתך?", "אמא שלך ואחותך נקלטו מהר?" וכו' וכו'. את היציאות ספגתי בשקט, עניתי בנימוס ולא הרחבתי בפרטים. כשהעניינים כבר נמאסו עלי העברתי מסר דרך אחת הבנות שלה שאצלי הכל בסדר ועכשיו בעלי (הבן האהוב שלה) צריך להיבדק ואז סוף סוף זכיתי לקצת שקט בנושא (חס וחלילה שמשהו אצל הבן שלה לא יהיה בסדר). בסופו של דבר, רצה האל ונקלטתי ברוך השם. נודע לי על הריוני בשבוע 5.5 ועדיין לא נשמע דופק. המתנתי עד שבוע 6+ בשביל לשמוע דופק ואז החלטנו ללכת לספר להם סוף סוף את מה שהם חיכו לשמוע הרבה זמן. אתם פשוט לא תאמינו מה היה: במקום לשמוע מזל טוב וברכות מהסוג הזה, היא החלה לצעוק עלי (פעם ראשונה שהיא הרימה עלי את קולה)למה הסתרתי ממנה את העובדה שיש לי איחור במחזור, למה היא יודעת מיזה רק עכשיו (כולה שבוע 6???????), אפילו הבנות שלה אומאות לה על יום איחור ואיך אני מעיזה להסתיר את ממנה? כמה שהיא מברכת אותי ומתפללת בשבילי ואני אפילו לא אומרת לה שיש לי איחור????? הייתם מאמינים??? והגרוע מכל: בעלי ואביו יושבים ושומעים את הכל ובעלי עונה לה והיא שאגה עליו והשתיקה גם אותו וכך במשך 20 דקות היא יורדת עלי ואני בוכה ושניהם מסתכלים.... מאז אני פשוט לא מסוגלת להסתכל על האישה הזאת... מה דעתכן?
שלום רב, אני חדשה בפורום וסוף סוף אזרתי אומץ לספר את הסיפור הבא: אני נשואה כשנה לחצי לבחור מקסים שבא ממשפחה מרוקאית פרימטיבית מאד. ניסינו להיכנס להריון מאז שהתחתנו וזה לא כ"כ הלך. צר הדף מלהכיל את כל היציאות הנחמדות שספגתי במשך הזמן הזה מחמתי ומבנותיה, אתן רק דוגמאות ספורות: "יש משהו חדש? (כל שבוע)", "הלכת לרופא?", "אולי תבדקי מה קורה איתך?", "אמא שלך ואחותך נקלטו מהר?" וכו' וכו'. את היציאות ספגתי בשקט, עניתי בנימוס ולא הרחבתי בפרטים. כשהעניינים כבר נמאסו עלי העברתי מסר דרך אחת הבנות שלה שאצלי הכל בסדר ועכשיו בעלי (הבן האהוב שלה) צריך להיבדק ואז סוף סוף זכיתי לקצת שקט בנושא (חס וחלילה שמשהו אצל הבן שלה לא יהיה בסדר). בסופו של דבר, רצה האל ונקלטתי ברוך השם. נודע לי על הריוני בשבוע 5.5 ועדיין לא נשמע דופק. המתנתי עד שבוע 6+ בשביל לשמוע דופק ואז החלטנו ללכת לספר להם סוף סוף את מה שהם חיכו לשמוע הרבה זמן. אתם פשוט לא תאמינו מה היה: במקום לשמוע מזל טוב וברכות מהסוג הזה, היא החלה לצעוק עלי (פעם ראשונה שהיא הרימה עלי את קולה)למה הסתרתי ממנה את העובדה שיש לי איחור במחזור, למה היא יודעת מיזה רק עכשיו (כולה שבוע 6???????), אפילו הבנות שלה אומאות לה על יום איחור ואיך אני מעיזה להסתיר את ממנה? כמה שהיא מברכת אותי ומתפללת בשבילי ואני אפילו לא אומרת לה שיש לי איחור????? הייתם מאמינים??? והגרוע מכל: בעלי ואביו יושבים ושומעים את הכל ובעלי עונה לה והיא שאגה עליו והשתיקה גם אותו וכך במשך 20 דקות היא יורדת עלי ואני בוכה ושניהם מסתכלים.... מאז אני פשוט לא מסוגלת להסתכל על האישה הזאת... מה דעתכן?
