מסכים אתך, בשל כך פתחתי הודעה בפורום תל אביב.
בTFL אתה יכול לקבל החזר מינוס עמלה של £2
הייתי עושה את זה עם כרטיסים שבועיים - למשל אם האופניים היו בתיקון וקניתי שבועי, אבל התיקון היה קורה תוך 2-3 ימים (לחנות האופניים שהשתמשתי בה היה מחזור 7 ימים לתיקון בגלל הזמן שלקח להזמין חלקי חילוף). אינני בטוח אם העמלה האדמיניסטרטיבית היתה זהה בכל סוג של כרטיס. למבקרים בעיר לא הייתי מציע לנסות את הטריק הזה כי זה משאיר אותם ללא אמצעי תחבורה, ועם כל הכבוד לאופני ההשכרה של בוריס - קשה להמליץ למי שרגיל לנהוג בצד ימין לרכב בצד שמאל ועוד בעיר שבה המסלולים הרציפים מעטים ביותר (ואם יורם יגיד שיש LCN אגיד לו מנסיון לעשות משהו שמתחרז...)
בישראל יש הזדמנות מקומית ליצירת תימחור אחיד כי המערכת פועלת כולה על אותו כרטיס רב-קו. לגבי "כרטיס בינלאומי" - זה לא יקרה אם אין התאמה בסיסית בין סוגי השבב השונים ומערכות הקוד השונות שמשמשות את מערכות התחבורה ברחבי העולם. לפי הוויקיפדיה רב-קו בנוי לפי סטנדרט צרפתי שנקרא "קליפסו" (ערך באנגלית:
http://en.wikipedia.org/wiki/Calypso_(electronic_ticketing_system) ) ששונה למשל מהאוייסטר הלונדוני כי בקליפסו יש מעבד בעוד באויסטר יש זיכרון בלבד, כך שהתאמה בין המערכות השונות ברחבי העולם זה קצת בעייתי, וממילא אם ה GSM הוא מודל לכך - לא תרצה להשתמש בכרטיס זר במערכת בחו"ל כי המחירים יהיו גבוהים משימוש בשבב מקומי.
הבעיה עם הרב-קו היא שהטכנולוגיה אחידה, אך החוזים שונים. לו הכסף היה הולך ישירות לחברה שמפעילה את רב-קו, ורק אחר-כך ממנה למפעילות השונות היה קל יותר ליצור תשלום אחיד (למשל - להגדיר נסיעה בתוך כל מטרופולין כ"נסיעה מטרופולינית" ללא קשר למטרופולין הספציפי כאשר כרטיסיות או כרטיסים תקופתיים יתחשבנו דרך רב-קו) כאשר החוזים הם נפרדים ומול כל חברה בנפרד (או לעיתים - מול מספר חברות במקביל באזור מסויים) קשה לנוסע להתעסק עם כל חברה בנפרד.
מסכים אתך, בשל כך פתחתי הודעה בפורום תל אביב.
על הצורך בשדרוג הכרטיס שיוכל להכיל חוזים גם של מוניות שרות, תל אופן, מיזם השכרת הרכב של עריית תל אביב ותשלום בארנק אלקטרוני לכל מפעיל תחבורה ציבורית ממשלתית או פרטית.
בכל אופן חלוקת ישראל לארבעה מטרופולין תקל על יצירת חוזי נסיעה במטרופולין.
חשוב גם לזכור שאנו בתקופה שהפלטורמות של תחבורה ציבורית . התל אופן, מיזם השכרת הרכב, BRT.
חוצמזה שאנו שוכחים שיש עוד נושאים שלא עולים לדיון ומשפיעים על היקף ומי משתמש בתחבורה ציבורית, דוגמאות:
סידור פנימי יכול להשפיע משמעותית על יכולת קיבולת, דוגמה שנתתי בעבר היא סידור פנימי של עירוני, הרחבת שטח עגלת הנכים בכיסא קדימה (מאפשר עלית אופניים מהדלת האחורית ותיקוף מאחור על בסיס מקום פנוי, מאפשר עליית שתי עגלות נכים, או שתי עגלות ילדים, או אחת ואחת), תוספת ארבע עיסאות ברווח הגלגל הקידמי ושתי כיסרות עם גב לחלון לפני, כל אלה מאפשרים הגדלה משמעותית של נסיעה בעמידה בשעות העומס, במפרקי שמונת המקומות אחרי המפרק יהפו לשלוש בכל צד עם משענת לחלון.
אוטובוס עירוני/מפרקי מושקע שבו הנסיעה אך ורק בישיבה למעט מקום לעגלת נכים, יקרוץ לבעלי רכבים או שמי שלא מוכן לעלות בעמידה.
אוטובוס מפרקי תיגבור לקווים מטרופוליהיים מבוקשים ותדירים וBRTעם כסאות אך ורק מעל הגלגלים ובכל השאר בעמידה בלבד עם בתעריף של 50 אחוז נסיעה יחידה או חוזית (יומי, חודשי) לא כולל רכבת, כמובן שאוטובוס כזה יצטרך להבנות על מרכב שמאפשר משטח ישר בכל האוטובוס למעט הגלגלים.
מינבוסים חינם ללמלאים בהזמנה, שירות שעריית גבעתיים מקיימת.
אגרת גודש לרכב (למעט תושבי העיר), יצמצם את כניסת הרכב, חברות שיממנו את האגרה לעובדיהם ירוויחו זמן עמידה בפקקים וזמן זה כסף.
רחובות משולבים (פריס מקיימת כמה רחובות כאלה כפיילוט שהוכיח את עצמו, משום שרחובות אלה דומיננטים בהולכי רגל ורוכבי אופניים) שבוא לכולם מותר להכנס, הרחוב מעוצב כמדרחוב, הולכי רגל, רוכבי אופניים, מכוניות, אוטובוסין, רכבת קלה, כולם מורשים להכנס אליו, המחיר הוא נסיעה/רכיבה איטית מאוד עד לרמת הליכה, איסור שימוש בצופר או עצירה (למעט פריקת סחורה בזמן מותר ועצירה לאיסוף נוסעים)
העיר משתנה וגדלת ורכבים או אף תחבורה ציבורית כרכבת כבדה, קלה, תחתית אינם מהווים פתרון יעיל.
חייבת להיות חשיבה מחוץ לקופסה