החלטתי לצאת מהארון
ארוך

בוציקה

New member
החלטתי לצאת מהארון../images/Emo7.gif../images/Emo18.gif ארוך

אחרי מספר אירועים ופניות אישיות אלי במסגרת הפורום הזה, החלטתי לצאת מהארון. לא כדי לפרוק, אלא יותר כדי לעזור לנשים אחרות שלא מוצאות פתרון. החלטתי להקים מסגרת תמיכה. באינטרנט אין מידע כלל בנושא וזו הסיבה העיקרית למעשה שלי. אני מספרת כאן על רגל אחת את הסיפור שלי וכל מי שיש לה שאלה מוזמנת לפנות אלי באופן חשאי. אני סובלת מדיכאון אחרי לידה. אם לדייק - יותר נכון להגיד שסבלתי מדיכאון עמוק מאוד מאז החודש השמיני. אני נמצאת בטיפול כבר מאז ולכן אחרי הלידה זה הרבה יותר קל אבל עדיין קשה. אני לא מאחלת לאף אחד בעולם את העונש הזה. גהנום, סיוט. ועכשיו הסבר - לא יודעת מאיפה להתחיל אני בת 29, יש לי בעל מקסים, משפחה מדהימה ואוהבת ופרנסה ראויה. אדם רגיל לחלוטין. אחרי שנים של כמיהה לילד, נכנסתי להריון ב"מכה ראשונה". לא נהניתי בהריון אבל החודש השמיני הפך בלתי אפשרי. נכנסנו לעשות הזמנת לידה ותקף אותי פחד אימים. הרגשתי פתאום שאני ממש לא מוכנה, לא רוצה. המצב התדרדר מאוד מהר. בכי מטורף, בושה, חוסר תפקוד מוחלט עד כדי הפסקת עבודה (בתפקיד בכיר מאוד). לא הייתי מסוגלת לדבר, לאכול, לשתות ולא הבנתי מה קורה לי. המשפחה הייתה בהלם. בעלי, שגם הוא בתפקיד בכיר מאוד, לקח שבועות של חופשה ואני החלטתי שאני לא יכולה לעמוד בלידה רגילה, בטח לא בטיפול של תינוק. הופנתי לפסיכיאטר אשר רשם לי מיד כדורים שדירדרו את מצבי עוד יותר. לאחר מספר שבועות פתאום חלה הקלה מסויימת, כך עובד הכדור. אחרי הכנות לניתוח קיסרי בשל המצב הנפשי הגעתי לבית החולים וילדתי תוך 50 דקות בלידה רגילה את ביתי המדהימה. היום בת 4 חודשים. השבועיים הראשונים היו קשים מנשוא, אחר כך התאוששתי אבל הדיכאון עדיין מקנן בי. בגלל שסבלתי כ"כ אני מעניקה לביתי מעל ומעבר ליכולתי כי אני פוחדת תמיד שאני עושה משהו לא טוב.אפשר להגיד שאני בדרך החוצה מהמצב. ועכשיו אני פונה אליכן בנות - חשבתי רבות לפני שנחשפתי בניק האמיתי שלי. יש כאן נשים שמכירות אותי באופן אישי ולא יודעות על כך. הדיכאון הוא רחוק מלהיות אותו בייבי בלוז שאתן מכירות. מוכנה לקבל 1000 בייבי בלוז ולא את העונש הזה שקבלתי. יש בושה וקשר של שתיקה בקרב הנשים שחוות את הדיכאון הזה ואני החלטתי להפר אותו. זה הורס משפחות, מוחק כל חלקה טובה באישיות וגורם לסטיגמה נוראית בעיני הסביבה. בעת הדיכאון, נשבעתי לעצמי לעזור לכל מי שחווה את זה. ויהי מה. כל מי שמכירה יולדת או הריונית שעוברת דבר דומה והסביבה לא יודעת לקרוא את המצב - מתבקשת להפנות אותה אלי. בנוסף, אני מעוניינת להקים איזשהי מסגרת ואתן מוזמנות להציע הצעות בנושא. תודה לכל מי שהגיעה עד כאן. שיהיה לכולכן רק טוב והרבה ממנו.
 

nubi

New member
לי מאוד עוזר

טיפול הומיאופטי. אני לא מתביישת להגיד שגם אני סובלת מאיזשהו סוג של "דאון". לאו דווקא בהקשר של הלידה, כי יש הרבה דברים אחרים שתורמים לזה. בשבועיים האחרונים הפסקתי לתפקד והבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם זה. פניתי לטיפול הומיאופטי שמאוד מאוד עוזר. ממליצה בחום.
 

lulyK

New member
../images/Emo24.gif

ראיתי שהציעו לך לנסות להקים פורום, זה נשמע רעיון טוב. את יכולה לנסות לברר גם דרך מרפאות לבריאות האשה, אולי שם יוכלו לעזור לך לארגן קבוצת תמיכה (נראה לי שלהפגש פנים מול פנים עם נשים באותו מצב, שגם גרות באותו איזור, יכול להועיל מאד)
 

מעיןבר

New member
כל הכבוד לך ../images/Emo24.gif

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן - לשים את הדברים על השולחן. להראות שאחרי הלידה החיים לא נהיים פתאום ורודים ולקקי של תינוק אין ריח של שושנים. השינוי בחיים שלנו כ"כ מהותי
פלא שזה מפחיד אותנו
פלא שזה משתק
מפתיע אותי מאוד כל פעם שאני שומעת על כך שנשים מתביישות ברגשות שלהן, אבל אני יודעת טוב מאוד מאיפה זה בא. את מוזמנת להיות עימנו כאן כל העת ולמסות לקדם את הפעילות שלך כאן. לפני שאת פותחת פורום תוכלי לנסות להיעזר בקומונות (כלי חופשי יותר) ואם תתני קישור אני אדאג להפנות מכאן. אני גם אברר לגבי הפיכתך לאדומה בפורום לנושא זה. יותר מנשמח לשתף עימך פעולה
 

nurilu

New member
../images/Emo24.gifתודה ששיתפת

אני יושבת מול המסך ומנגבת את הדמעות. מאז הלידה פתאום התחלתי להבין כמה קל להגיע למצב של דכאון אחרי לידה, הגבול הופך פתאום לכל כך דק. כולם אומרים שזה משנה לך את החיים, הופך אותם לגמרי ושזה לא קל ושאי אפשר להבין את זה עד שלא עוברים את זה. וכמה שהם צודקים. מאז הלידה מלווה אותי תחושת מחנק, מועקה בלתי פוסקת, אפילו תחושת נרדפות, מין קוצר נשימה פסיכולוגי. כל הזמן צריך להספיק לעשות דברים, שקשורים לילדה ומדי פעם, אם מצליח, גם דברים שקשורים אלי. וחוץ מזה להתמודד עם העייפות הקשה והורמונים משתוללים, שרק מחמירים את המצב.
 

Joy107

New member
../images/Emo24.gif מאוד עצוב מה שכתבת...

ואת צודקת בקשר לקשר השתיקה, לא יודעת בעצם למה נשים חשות בושה. בכל אופן רוצה לחזק את ידייך, יפה שלקחת לך למטרה לעזור לבנות במצב דומה!
 

g a n i

New member
../images/Emo24.gifעשית דבר נפלא!

למענך ולמען הרבה נשים אחרות. לא יודעת למה זה כ"כ קשה - אבל זה קשה מאוד. קשה להודות שאנחנו (וילדנו וכל מה שקשור אלינו) פחות ממושלמים וקשה במיוחד כשכל הסובבים אותנו מצפים מאיתנו להיות מאושרות עד הגג. את יודעת שאני הרגשתי לא נעים לספר שלקטן שמעו איוושה בלב כשהיה חולה? אל תשאלי אותי למה. זה אידיוטי לחלוטין! הרופא אפילו לא שלח אותנו לבירור כי זה כ"כ נפוץ כשלתינוק יש חום. אבל לא מייד סיפרתי (אח"כ התגברתי על טיפשותי
) מספיק לראות כמה נשים נדהמות מכמה קשה ומפחיד להיות אמא לתינוק/ת קטן/ה גם כשהכל "הולך רגיל" - כי אנחנו לא מדברות על זה. לא אומרות את האמת כששואלים. לא מספרות אפילו לחברות הכי טובות (ואם כן - הן לא מבינות
) על אחת כמה וכמה שלא מדברים על קושי כפי שאת מתארת
בזכותך ובזכות נשים נוספות כמוך יבוא יום שבו הסטיגמה המיותרת תעלם.
 

g a n i

New member
מצאתי משהו שאולי יעניין אותך../images/Emo140.gif

תציצי פה יש אינפו על פעילות
 
בעלי ואני מחפשים חומר שמסביר יותר

על דיכאון לאחר לידה. אם יש למישהו אשמח אם תצרפו
 

בוציקה

New member
רצ"ב

http://www.aish.com/hspirituality/odysseys/Postpartums_Gaping_Black_Hole.asp http://www.levinsky.macam98.ac.il/psycho/lesson4_3.asp
 

odeia

New member
מעריצה אותך על החשיפה

ומאחלת לך ולמשפחתך ימים טובים, בריאים ומאושרים.
 
את נפלאה!

רק לאדם עם הרבה כוחות נפש יש רצון לעזור לאחרים כשהוא עצמו במצוקה. מאחלת לך ימים טובים יותר ובהחלט אפנה אליך אם אשמע, או אם אצטרך בעצמי.
 

ו שתי

New member
כל הכבוד על הכוח לדבר

ועל הכוח שגייסת לקבל עזרה. בטוחה שהחשיפה שלך תעזור לאחרות שמתמודדות עם אותם קשיים.
 

אדר שלי

New member
כל הכבוד על האומץ!../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מה שכתבת מאוד חשוב ואני מקווה שדרך העזרה לאחרות תוכלי לרפא גם את עצמך. מאחלת לך המשך קל יותר!
 
למעלה