החלטות של מבוגרים

Novelty smile

New member
החלטות של מבוגרים

שלום לכולם. או, לכל מי שקורא לפחות....

אני בן 28, חברתי (כבר 7 חודשים) באותו הגיל. יש בינינו הרמוניה יוצאת דופן, והזוגיות טובה.
לפני זמן מה צץ נושא העתיד הרחוק של הקשר. אינני מפחד ממחוייבות בכלל, ולא מחתונה. להפך. הבעיה היא ילדים.
אני עדיין סטודנט, אסיים בעוד שנה בדיוק. אני לא רואה את עצמי מביא צאצא לעולם בחמש שנים הקרובות, דבר שאינו מקובל
בשום אופן על חברתי, בהנחה והקשר ימשך (דבר ששנינו רוצים). אנחנו מתעסקים בזה לא מעט, ולמרות שזה נשמע מוקדם מדי,
בהחלט לא הייתי רוצה להביא אותה למצב בו היא נאלצת לסיים את הקשר בכעס, כששנינו מבוגרים יותר, בגלל חוסר המוכנות שלי לאבהות.
עוד יותר נוראה עבורה תהיה רווקות בגיל מאוחר, כי היא מאוד מאוד רוצה משפחה, יותר מכל דבר אחר. מבחינתה, בגיל 30-31, אם היא לא תהיה בדרך
ברורה להביא ילד - דהיינו הריון - העולם יחרב.

מדובר בעניין מהותי מאוד שלא עוזב אותנו כבר מספר שבועות, ונשאלת השאלה - האם לגיטימי לסיים קשר מאוד מוצלח מכל בחינה
רק בגלל עניין הילדים? אני אוהב אותה והיא אותי, והחיבור הנפשי בינינו הוא באמת יוצא דופן, כפי שלא היה לאף אחד מאיתנו מעולם.
אנו עובדי עצות...

תודה למי שקרא, ובעיקר למי שיגיב
 
תראה, תשמע,

לא תהיו הראשונים ולא האחרונים לסיים קשר בגלל דבר כזה.
האם זה נכון לעשות?
תלוי.
לדעתי, לפני שמתקדמים ומקבלים החלטות, שווה לבדוק איך זה שאף אחד מכם לא מוכן להתפשר. איך אפשר לנהל זוגיות כשכל אחד דואג רק לתחת של עצמו?
 

אייבורי

New member
יאללה תפרד ממנה יפה

אמנם נחמד לך איתה

אבל זה לא זה!, כי אם זה היה האישה של חייך

היית משריץ איתה חמישה עכשיו.
 

Jake Speed

New member
אל תמהר להיפרד

אבל את האמת תגיד.

"כרגע, אני לא רואה ילד בעתיד שלי"

ההחלטה שלה מה לעשות עם זה.

עד כאן עצה,
מפה סיפור אישי, אז אם לא מעניין, סגור את ההודעה.

כשהכרתי את אשתי השניה,
הייתי בעיצומו של מאבק גירושין מלוכלך.
כסף, ילדים, סתם משקעים, כל החרא הזה.
לא רציתי עוד נישואין. בחיי.
אמרתי לה.
משיקוליה היא נשארה.
נו, אשתי השניה, כבר אמרתי?

אגב, תיקון קטן, גרושתי השניה דהיום...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לגיטימי לגמרי

אבל לא בטוח שזה גם נבון.

ברור שאי התאמה עמוקה ובסיסית בנושא ילדים היא עילה רצינית ביותר לפרידה. למשל, אדם שברור לו ממקום עמוק שהוא לא ירצה ילדים לעולם לא יוכל לחיות באושר עם אישה שזו משמעות חייה, וכנ"ל בהיפוך המינים (וזה קיים בשני הכיוונים).

בין שאר עוונותיי, יש לי נטיה להפנות אנשים לטיפול/ייעוץ/אימון/ווטאבר (להלן: טיא"וו), ואני נראה לי שאני הולך לעשות זאת שוב.... אופס.... הנה זה יוצא לי...

שמע: המחשבות על הבאת ילדים לעולם הן עניין מורכב שקשור הרבה פעמים (סליחה: תמיד) בחלקים הלא מודעים, הרחוקים, המודחקים, ובקשר בין אלה לחיים היומיומיים שלנו. רב שם הנסתר על הגלוי, ואם הקשר הזה חשוב לך, לכו שניכם לייעוץ. אני לא בא לומר שהבעיה היא דווקא אצלך [אבל אם זה מה שהבנת, אולי יש בזה משהו], כי העניין הזה הוא מעבר לתקשורת זוגית. אני לא חושב שזו בעיה של תקשורת, אלא שאלה מאוד קיומית שדורשת בסופו של דבר עבודה פרטנית של אחד מכם.
 

chenby

New member
בוא נגיד

שגם אתה וגם היא, לא ממש אחראים על הזמן.
אתה חושב שיש לך שליטה מתי תתחתן ומתי תביא ילד? טעות בידך.
ואני מבטיחה לך שאם היא האישה שלך, אז זה לא יהיה באמת משהו אם הילד יבוא לפני סיום התואר או אחרי. להסתדר אתם תסתדרו, את התואר תסיים, את החיים תתחיל, העניין הוא עכשיו.
עכשיו שניכם לא מתכננים להביא ילדים, שניכם רואים את זה בעתיד... לא עכשיו.. משהו שאתם בונים להמשך... אז תפסיק לחפור לעצמך לחפש סיבות כי זה לא עניין מהותי. זה שטות שהיא דמיון בלבד, כי כרגע לא רק שאין ילד, אתם עוד לא נשואים והיא לא בהריון או בדרך להיות. אז המהות היחידה בעניין הזה היא, למה אתה חופר לעצמך ומחבל בקשר שאתם אומר שהוא יוצא דופן בצורה מדהימה? תחזרו לחיות ומה שיהיה יהיה, אתם תדעו להתמודד, כי אם זה קשר יוצא דופן, ויש ביניכם חיבור כזה כמושלא היה לכם מעולם, אז אתם תדעו ביחד להתמודד עם מה שיבוא.
מה שחשוב זה שתישאר בצד שלה ואל תשים אותה מולך או נגדך - כי זה רק הדמיונות האלו יוצרים את ה"מלחמה" הזו. עתיד שלא קיים. במקום לחיות בהווה שלא נשאר... ואם היא תהיה בהריון נשמה, העולם לא ייחרב, הוא יבנה. אתה תלמד לבנות אותו. תסמוך על עצמך. אתה לא ילד? מעולה. אז תסמוך על עצמך.
 

seeyou

New member
"יש בינינו הרמוניה יוצאת דופן"
?

ובהמשך אתה מציין:"אנחנו מתעסקים בזה(ילדים) לא מעט"

קשה לך להבין שהיא צודקת מבחינה?

נכון שגם אתה צודק מבחינך

לכן

לדעתי,הכי טוב לפרק את החבילה וכול טחד ילך לדרכו להגשים את חלומו .


יוסי
 
תשב עם עצמך ותבדוק

למה אתה כל כך מבוצר בעמדה של "5 שנים" והאם ההתבצרות הזאת נובעת ממניעים "הגיוניים" (התבססות כלכלית, רצון "לבלות" עוד קצת) או ממניעים רגשיים (מפחד ממחוייבות, מרגיש "ילד" בעצמך, סתם לא אוהב ילדים קטנים...) והאם כל ה"תופעות" הללו יעלמו כבמטה קסם בעוד 5 שנים. ואולי אפשר להעלים אותן בתוך 3 שנים ואז חברתך תהי מרוצה

אגב, מניסיוני אני יכולה להגיד שמצד אחד אף פעם לא הזמן המושלם להביא ילדים (תמיד אנחנו באמצע משהו...) ומצד שני איכשהו, כאשר רוצים את זה, גם מחר בבוקר זה זמן מתאים וגם עם ילד אפשר להמשיך את החיים (בקצב אחר, בדרכים עוקפות, אבל לא עוצרים ואפילו יש לזה ערך מוסף).
 

czar

New member
עבור קשר הרמוני כמו שאתה מתאר לא יזיק

לעשות פשרות.
למצוא בת זוג שתוכל לתאר כך יוכל לחלוף דור (או שבוע אגב) אבל אין שום וודאות.

תחפש תמיד את דרך המלך, משהו באמצע - תזכור שכמו שלך יש חלומות שאתה מתעקש עבורם, לה יש חלומות והתפקיד של שניכם זה לנסות ברמת סבירות נאותה לעשות את המירב להגשים את אותם חלומות.

הבעיות האמיתיות עוד יבואו, תתעסקו בלפתור ולא בלריב.
לא אחלק לך לוח פשרות בחודשים ושנים, אתה כנראה תוכל לעשות זאת לבד.
 
לגיטימי

לסיים קשר מאד מוצלח "רק" בגלל עניין הילדים.

כשם שלגיטימי בשביל קשר מאד מוצלח להתפשר "רק" על עניין הילדים.

איזה מהשניים נשמע לך ריאלי/מתאים לך יותר ?
 

Amazona

New member


Theme Song


בגילך, רצוי שתדע כבר דבר אחד או שניים בנושא נשים;
אנחנו מניפולטריות מדופלמות ו"קומפרסריות" בלתי נלאות!

אז נכון, לפעמים אישה יכולה לגרום לך לעשות משהו שטותי שאח"כ אתה תופס את הראש ואומר:
"איזה אידיוט אני..."

אבל תינוק זה לא משחק שמשחקים בו ואז מניחים בצד, זה לא חוזה שאתה חותם ואז יכול לחזור בך, זה לא מוצר שאפשר להחזיר ולהזדכות, זה גם לא גור שאפשר להחזיר לכלבייה.

תינוק זה חיים, חיים שאתה יוצר רק כשאתה מוכן ובשל לתת לו את הכי טוב. ולא בגלל שזו הגחמה החדשה של חברה שלך שאיתה אתה סה"כ 7 חודשים.
אני מצטערת, אבל זה לא בערך הזמן שלוקח לבשל חומוס?

תסביר לחברה שלך שאתה עדיין לא מוכן, תסביר לה שמה שאתה מרגיש כלפייה הוא מאוד חזק, שאתה מוכן לעשות איתה צניחה חופשית, ולסוע איתה לסיני בשיא ההתראות ולקחת את הסוויטה הכי יקרה במלון הכי פלצני ולהזדיין כל הלילה ויום למחרת ללכת לראיון חשוב.
אבל החלטה של להביא תינוק, צריכה להיות החלטה בוגרת ושקולה של שני הצדדים, כשזה נוח ומתאים לשניכם...

אני מקווה שהיא תבין את זה ולא תיזום פרידה, שהרי מה הטעם, זה יזרוק אותה שוב לקו ההתחלה, לחיי הרווקות, ומי יודע מתי ואת מי היא תתפוס בחכה... והאם הוא יעמוד בדד ליינים שלה.
הזמן זורם רק לכיוון אחד...

ואם היא תחליט להשאר, תשים לב שהיא לא מוסיפה לך מרור לחיים על תקן יומיומי - בגלל שלא "נכנעת" לה.
שזה יוכל ללמד אותך על המשך הקשר ועל טיבו.
 
היא צודקת

אם תחקו עם זה יותר מידי עלולים להופיע קשיים והיא בדיוק בשלב שזה צריך להגיע, אז לפי דעתי אתה צריך להסכים איתה ולהביא צאצאים.
 
הצעה חשובה

שלום לך,

אתן לך תשובה בכמה מובנים:

1. אפשר להבין למה היא רוצה ילדים בגיל כזה.
2. היתה לי חברה בגיל 21 שאמרה לי שהיא רוצה ילדים תוך 2-3 שנים אחרת אין על מה לדבר... נפרדמו (בגלל סיבות אחרות) והפלא ופלא - פגשתי אותה בגיל 30 כשהיא בקשר 3 שנים, לא נשואה והחבר שלה לא רצה להתחתן בתקופה הקרובה, לציין שכמובן שהיא לא היתה עז עם ילדים (זה היה לפני 6 שנים)... מה שאני רוצה להגיד פה, זה שהחיים חקים מאיתנו, ואי אפשר לתכנן את זה
3. מאיפה אתה יודע שתרצה ילדים רק עוד 5 שנים? אולי תרצה שנה אחרי הנשואין, שנתיים, אולי 7. ומאיפה היא יודעת שתמצע מישהו ב 5 שנים הקרובות שהיא תרצה להוליד לו ילדים בכלל...

קיצר, אם טוב לכם, שניכם צריכים להבין שזה יקח בין שנה לחמש... גם בגיל 33 לא יקרה לה כלום.. וגם אם תעשה בעוד 3-4 שנים ילדים אם טוב לכם, גם לך לא יקרה כלום....
תתמקדו באם טוב לכם... הרצון בילדים יבוא משם.... :)

בהצלחה.
 
למעלה