עופר בן אברהם
Member
החלטותיו התמוהות של השופט דן גבאי
בעקבות ביקורתו של עו"ד שמחה ניר על שופטים שונים, שאלתיו (בפורום זה) מה דעתו על השופט דן גבאי. בשאלתי הפניתי אותו לסדרת הודעות, שפרסמתי על השופט גבאי לפני כחצי שנה באתר Interlaw. לצערי, לא הצלחתי (וכנראה אין אפשרות) לקשר לכל הודעה בנפרד באותו אתר, אלא לדפים שבהם מופיעות ההודעות בלבד. הצרה היא, שמיקום ההודעות משתנה עם הוספת הודעות ותגובות חדשות, כך שהקישור תקף רק לרגע כתיבתו ומעט לאחר מכן. נוכח הקושי הטכני האמור ולאור חשיבות הדברים (לדעתי), מצאתי לנכון לקבץ כאן את הודעותיי הנ"ל. אשמח לקרוא את חווֹת דעתכם (מר ניר כבר טרח והגיב על שתיים מהודעותיי באתר Interlaw). תודה מראש וחג סוכות שמח. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין. לוגיקה משפטית 5/04/2002 המבקש, יהודה עמנואל (תמצית בקשה): "ברצוני לבקש ביטול פסק הדין ולקבוע מועד חדש מכיוון שבשעת הדיון שנקבע לבוקר ה- 16/9/98 שעה 8:30 הייתי במצב רפואי קשה, כאבי בטן ושלשולים (כנראה קלקול קיבה)..." (ת"א [שלום, ת"א] 72977/97, בש"א 139793/98). הבקשה נתמכה בתצהיר, וצורפה לה תעודת מחלה שצוין בה, כי היא אינה תקפה עבור מוסדות משפטיים. המשיב, גיל עופר (תמצית התגובה): כשעה ורבע לאחר הדיון פגשתי את המבקש ברחבת הכניסה לעיריית חולון (מקום עבודתו) כשהוא משוחח עם אישה אחת. מסרתי לו את צילום פסק הדין וביקשתיו לאשר קבלה בחתימה על צילום נוסף. הוא נעץ בי עיניים, קרא את הפסק והפטיר: "מה פתאום, הדיון הזה נקבע לשנת 99´..." אחר כך שלף את יומנו ועיין בו, בהה בי נדהם, הביט שוב ביומנו והתריס: "זה קדם-משפט, זה לא משפט..." חזרתי וביקשתי, שיאשר את קבלת הפסק. הוא השיב: "אני עכשיו שובת, שים את זה בתיבת הדואר שלי..." (באותו יום הייתה שביתה ברשויות המקומיות, אך כמה מהעובדים עבדו בכל זאת). המבקש (בתגובה על התגובה): "כב´ השופט גם כשישבתי שבעה על אימי עבדתי מטעמי אחריות וגם כשאנוכי חולה אני הולך למקום עבודתי הסמוך לביתי ואין זה אומר שהייתי בכושר עבודה אך לנסוע במכונית כשאנוכי סובל משלשולים לא הייתי מסוגל..." המבקש (בעדותו ובסיכומו): "ביום מתן פסק הדין הייתי בעבודה משעה 7:30 כל היום, עד הערב כמעט. הלכתי ברגל לעבודה. זמן ההליכה למקום עבודתי מביתי הוא 5 עד 10 דקות... הלכתי לרופא בשעות הבוקר, קפצתי לעבודה ואמרתי להם שאני הולך לרופא... באותו יום של המשפט לא הייתי מסוגל לזוז, כמעט התמוטטתי. הוטב לי ואמרתי לרעייתי, שיש היום שביתה ואני נשאר בבית, אבל אני לא יכול, כי אני צריך לתת הנחיות, למרות השביתה קבלנים חיצוניים עובדים". השופט דן גבאי: "אני נכון לקבל את עדותו של המבקש..." מסקנות: (א) ב- 16/9/98 היה המבקש במצב רפואי קשה. על כן, במקום לנסוע לבית המשפט, הלך ברגל לעבודתו ועבד עד הערב. (ב) מר דן גבאי רכש את השכלתו המשפטית ביושר, ובדין מונה לשופט. (ג) שתי המסקנות, (א) ו-(ב), נכונות באותה מידה. השופט התרשל או טעה? 13/4/2002 לשופט הוגשה בקשה שכותרתה: "בקשה לבטל החלטה שהושגה במרמה לאור ראיות חדשות". וכך כתב השופט בהחלטתו: "החלטתי ניתנה ביום 23/12/98, המבקש ידע על ההחלטה ובישיבת בית המשפט מיום 24/3/99 לא טען כי יש בדעתו להגיש בר"ע על ההחלטה. בהתאם לת´ 201 לסד"א בקשה לביטול החלטה, יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלתה או להגיש בר"ע על ההחלטה דבר שלא נעשה על ידי המבקש. הבקשה הוגשה ביום 10/12/00 לאחר שנסתיימו הליכי קדם המשפט ונשמעו הוכחות ביום 20/3/00 והדיון נקבע להמשך הוכחות ליום 8/1/01..." (השופט דן גבאי, ת"א [שלום, ת"א] 72977/97, בש"א 134744/00). עכשיו צא ולמד כמה טעויות מהותיות טעה השופט - לא בתיק אחד, לא בהחלטה אחת - אלא רק בשתי הפיסקאות הקצרות המצוטטות לעיל: 1. השופט בחן את הבקשה לאור תקנה 201 לתסד"א. אולם תקנה 201 אינה רלוונטית כלל. תקנה 201 עוסקת בבקשה לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד, ואילו ההחלטה, שאת ביטולה ביקש המבקש, ניתנה לאחר דיון במעמד שני הצדדים. הביטול התבקש, כאמור בכותרת הבקשה, לאור ראיות חדשות לכך שההחלטה הושגה במרמה. לעניות דעתי, אין צורך להיות לא שופט, לא עורך דין ואף לא סטודנט למשפטים כדי להגיע למסקנה ההגיונית, שכל החלטה שיפוטית שהושגה במרמה (בעדויות שקר או בראיות כוזבות) דינה להתבטל; וכשמתגלות ראיות חדשות למרמה, אפשר לבקש לבטל את ההחלטה אפילו זמן רב לאחר סגירת התיק; על אחת כמה וכמה כשהתיק עדיין פתוח. על כן עצם החיפוש אחר תקנה, שעשויה להתלות בקשה כזו במועד מתן ההחלטה, מצביע על דרך חשיבה שגויה מיסודה. 2. כאמור, כל התעסקותו של השופט ב-בר"ע, שלדבריו לא הוגשה, אינה רלוונטית, אך גם כאן, ברמה העובדתית, טעה השופט ובגדול: המבקש הגיש בר"ע במועד, אך זו נדחתה; המבקש הודיע לבית המשפט בכתב על הגשת ה-בר"ע בצירוף עותק ממנה ומההחלטה בעניינה מיד לאחר שניתנה; בזמן הדיון שנערך ב- 24/3/99 (ראה לעיל) כבר היו בתיק בית המשפט שני עותקים של ה-בר"ע ש"לא הוגשה" ושל ההחלטה בעניינה; ושעה שכתב השופט את ההחלטה המצוטטת לעיל, הייתה מונחת על שולחנו גם תגובה של המשיב, שהתבססה על ההחלטה לדחות את ה-בר"ע, וגם אליה צורף עותק מה-בר"ע ומההחלטה בעניינה. האם אפשר לפטור בסלחנות טעויות מובהקות וחמורות כל כך באמירות כגון: "גם שופט הוא אדם", "טעות לעולם חוזרת" וכדומה, או שמא מותר וצריך לומר, שהשופט התרשל במילוי תפקידו, על כל המשתמע מכך? כב´ נשיא בית המשפט העליון, כב´ שר המשפטים, מוריי ורבותיי עורכי הדין - נדמה לי שמישהו פה נרדם בשמירה. מלה של שופט 11/05/02 השופט דן גבאי בקדם משפט (ת"א [שלום, ת"א] 72977/97): "התובע יגיש תצהירי העדים בחקירה ראשית תוך 90 ימים... הנתבע יגיש תצהירים של העדים בחקירה ראשית תוך 90 ימים מיום קבלת תצהירי התובע..." התובע (בהודעה בכתב שנשלחה למחרת הקדם-משפט): "אני מודיע בזה לכב´ השופט ולנתבע, כי איני רואה צורך להעיד במשפט זה, לא בעצמי ולא עדים מטעמי. על כן לא אגיש תצהירי עדות ראשית". הנתבע (בבקשה בכתב לדחות את התביעה כעבור חודשיים ומחצה): "קיבלתי הודעת התובע לפיה אין בדעתו להגיש תצהירי עדות ראשית... לאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט לדחות את התביעה ולתבוע הוצאות משפט מהתובע". השופט (בהחלטתו בבקשה, בש"א 121576/99): "בהתאם לתקנה 168 ב´ לסד"א אין חובה על בעל דין להגיש תצהיר בעדות ראשית, אולם לא יוכל להשמיע את עדותו או עדים אחרים מטעמו. התובע הודיע שאין בכוונתו להביא עדים ולהעיד בעצמו, והנתבע אם ירצה בכך יגיש תצהיר מטעמו ומטעם עדיו או יימנע מלעשות כן וביהמ"ש יפסוק בהתאם לחומר שיש בתיק, מבלי שיהיה צורך בהשמעת עדים. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית". כעבור שמונה חודשים נוספים, כשאיש מהצדדים לא הגיש תצהירי עדות: הנתבע (בבקשה בכתב לזמן עדים): "ברצוני לבקש מכבוד השופט לזמן מספר עדים שלא דרך תצהירים" (הבקשה לא נומקה). השופט (בכתב ידו על דף הבקשה): "יש להגיש בקשה לזמן עדים באקדם [השגיאה במקור, עב"א] האפשרי ואין צורך בתצהיר".
בעקבות ביקורתו של עו"ד שמחה ניר על שופטים שונים, שאלתיו (בפורום זה) מה דעתו על השופט דן גבאי. בשאלתי הפניתי אותו לסדרת הודעות, שפרסמתי על השופט גבאי לפני כחצי שנה באתר Interlaw. לצערי, לא הצלחתי (וכנראה אין אפשרות) לקשר לכל הודעה בנפרד באותו אתר, אלא לדפים שבהם מופיעות ההודעות בלבד. הצרה היא, שמיקום ההודעות משתנה עם הוספת הודעות ותגובות חדשות, כך שהקישור תקף רק לרגע כתיבתו ומעט לאחר מכן. נוכח הקושי הטכני האמור ולאור חשיבות הדברים (לדעתי), מצאתי לנכון לקבץ כאן את הודעותיי הנ"ל. אשמח לקרוא את חווֹת דעתכם (מר ניר כבר טרח והגיב על שתיים מהודעותיי באתר Interlaw). תודה מראש וחג סוכות שמח. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין. לוגיקה משפטית 5/04/2002 המבקש, יהודה עמנואל (תמצית בקשה): "ברצוני לבקש ביטול פסק הדין ולקבוע מועד חדש מכיוון שבשעת הדיון שנקבע לבוקר ה- 16/9/98 שעה 8:30 הייתי במצב רפואי קשה, כאבי בטן ושלשולים (כנראה קלקול קיבה)..." (ת"א [שלום, ת"א] 72977/97, בש"א 139793/98). הבקשה נתמכה בתצהיר, וצורפה לה תעודת מחלה שצוין בה, כי היא אינה תקפה עבור מוסדות משפטיים. המשיב, גיל עופר (תמצית התגובה): כשעה ורבע לאחר הדיון פגשתי את המבקש ברחבת הכניסה לעיריית חולון (מקום עבודתו) כשהוא משוחח עם אישה אחת. מסרתי לו את צילום פסק הדין וביקשתיו לאשר קבלה בחתימה על צילום נוסף. הוא נעץ בי עיניים, קרא את הפסק והפטיר: "מה פתאום, הדיון הזה נקבע לשנת 99´..." אחר כך שלף את יומנו ועיין בו, בהה בי נדהם, הביט שוב ביומנו והתריס: "זה קדם-משפט, זה לא משפט..." חזרתי וביקשתי, שיאשר את קבלת הפסק. הוא השיב: "אני עכשיו שובת, שים את זה בתיבת הדואר שלי..." (באותו יום הייתה שביתה ברשויות המקומיות, אך כמה מהעובדים עבדו בכל זאת). המבקש (בתגובה על התגובה): "כב´ השופט גם כשישבתי שבעה על אימי עבדתי מטעמי אחריות וגם כשאנוכי חולה אני הולך למקום עבודתי הסמוך לביתי ואין זה אומר שהייתי בכושר עבודה אך לנסוע במכונית כשאנוכי סובל משלשולים לא הייתי מסוגל..." המבקש (בעדותו ובסיכומו): "ביום מתן פסק הדין הייתי בעבודה משעה 7:30 כל היום, עד הערב כמעט. הלכתי ברגל לעבודה. זמן ההליכה למקום עבודתי מביתי הוא 5 עד 10 דקות... הלכתי לרופא בשעות הבוקר, קפצתי לעבודה ואמרתי להם שאני הולך לרופא... באותו יום של המשפט לא הייתי מסוגל לזוז, כמעט התמוטטתי. הוטב לי ואמרתי לרעייתי, שיש היום שביתה ואני נשאר בבית, אבל אני לא יכול, כי אני צריך לתת הנחיות, למרות השביתה קבלנים חיצוניים עובדים". השופט דן גבאי: "אני נכון לקבל את עדותו של המבקש..." מסקנות: (א) ב- 16/9/98 היה המבקש במצב רפואי קשה. על כן, במקום לנסוע לבית המשפט, הלך ברגל לעבודתו ועבד עד הערב. (ב) מר דן גבאי רכש את השכלתו המשפטית ביושר, ובדין מונה לשופט. (ג) שתי המסקנות, (א) ו-(ב), נכונות באותה מידה. השופט התרשל או טעה? 13/4/2002 לשופט הוגשה בקשה שכותרתה: "בקשה לבטל החלטה שהושגה במרמה לאור ראיות חדשות". וכך כתב השופט בהחלטתו: "החלטתי ניתנה ביום 23/12/98, המבקש ידע על ההחלטה ובישיבת בית המשפט מיום 24/3/99 לא טען כי יש בדעתו להגיש בר"ע על ההחלטה. בהתאם לת´ 201 לסד"א בקשה לביטול החלטה, יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלתה או להגיש בר"ע על ההחלטה דבר שלא נעשה על ידי המבקש. הבקשה הוגשה ביום 10/12/00 לאחר שנסתיימו הליכי קדם המשפט ונשמעו הוכחות ביום 20/3/00 והדיון נקבע להמשך הוכחות ליום 8/1/01..." (השופט דן גבאי, ת"א [שלום, ת"א] 72977/97, בש"א 134744/00). עכשיו צא ולמד כמה טעויות מהותיות טעה השופט - לא בתיק אחד, לא בהחלטה אחת - אלא רק בשתי הפיסקאות הקצרות המצוטטות לעיל: 1. השופט בחן את הבקשה לאור תקנה 201 לתסד"א. אולם תקנה 201 אינה רלוונטית כלל. תקנה 201 עוסקת בבקשה לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד, ואילו ההחלטה, שאת ביטולה ביקש המבקש, ניתנה לאחר דיון במעמד שני הצדדים. הביטול התבקש, כאמור בכותרת הבקשה, לאור ראיות חדשות לכך שההחלטה הושגה במרמה. לעניות דעתי, אין צורך להיות לא שופט, לא עורך דין ואף לא סטודנט למשפטים כדי להגיע למסקנה ההגיונית, שכל החלטה שיפוטית שהושגה במרמה (בעדויות שקר או בראיות כוזבות) דינה להתבטל; וכשמתגלות ראיות חדשות למרמה, אפשר לבקש לבטל את ההחלטה אפילו זמן רב לאחר סגירת התיק; על אחת כמה וכמה כשהתיק עדיין פתוח. על כן עצם החיפוש אחר תקנה, שעשויה להתלות בקשה כזו במועד מתן ההחלטה, מצביע על דרך חשיבה שגויה מיסודה. 2. כאמור, כל התעסקותו של השופט ב-בר"ע, שלדבריו לא הוגשה, אינה רלוונטית, אך גם כאן, ברמה העובדתית, טעה השופט ובגדול: המבקש הגיש בר"ע במועד, אך זו נדחתה; המבקש הודיע לבית המשפט בכתב על הגשת ה-בר"ע בצירוף עותק ממנה ומההחלטה בעניינה מיד לאחר שניתנה; בזמן הדיון שנערך ב- 24/3/99 (ראה לעיל) כבר היו בתיק בית המשפט שני עותקים של ה-בר"ע ש"לא הוגשה" ושל ההחלטה בעניינה; ושעה שכתב השופט את ההחלטה המצוטטת לעיל, הייתה מונחת על שולחנו גם תגובה של המשיב, שהתבססה על ההחלטה לדחות את ה-בר"ע, וגם אליה צורף עותק מה-בר"ע ומההחלטה בעניינה. האם אפשר לפטור בסלחנות טעויות מובהקות וחמורות כל כך באמירות כגון: "גם שופט הוא אדם", "טעות לעולם חוזרת" וכדומה, או שמא מותר וצריך לומר, שהשופט התרשל במילוי תפקידו, על כל המשתמע מכך? כב´ נשיא בית המשפט העליון, כב´ שר המשפטים, מוריי ורבותיי עורכי הדין - נדמה לי שמישהו פה נרדם בשמירה. מלה של שופט 11/05/02 השופט דן גבאי בקדם משפט (ת"א [שלום, ת"א] 72977/97): "התובע יגיש תצהירי העדים בחקירה ראשית תוך 90 ימים... הנתבע יגיש תצהירים של העדים בחקירה ראשית תוך 90 ימים מיום קבלת תצהירי התובע..." התובע (בהודעה בכתב שנשלחה למחרת הקדם-משפט): "אני מודיע בזה לכב´ השופט ולנתבע, כי איני רואה צורך להעיד במשפט זה, לא בעצמי ולא עדים מטעמי. על כן לא אגיש תצהירי עדות ראשית". הנתבע (בבקשה בכתב לדחות את התביעה כעבור חודשיים ומחצה): "קיבלתי הודעת התובע לפיה אין בדעתו להגיש תצהירי עדות ראשית... לאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט לדחות את התביעה ולתבוע הוצאות משפט מהתובע". השופט (בהחלטתו בבקשה, בש"א 121576/99): "בהתאם לתקנה 168 ב´ לסד"א אין חובה על בעל דין להגיש תצהיר בעדות ראשית, אולם לא יוכל להשמיע את עדותו או עדים אחרים מטעמו. התובע הודיע שאין בכוונתו להביא עדים ולהעיד בעצמו, והנתבע אם ירצה בכך יגיש תצהיר מטעמו ומטעם עדיו או יימנע מלעשות כן וביהמ"ש יפסוק בהתאם לחומר שיש בתיק, מבלי שיהיה צורך בהשמעת עדים. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית". כעבור שמונה חודשים נוספים, כשאיש מהצדדים לא הגיש תצהירי עדות: הנתבע (בבקשה בכתב לזמן עדים): "ברצוני לבקש מכבוד השופט לזמן מספר עדים שלא דרך תצהירים" (הבקשה לא נומקה). השופט (בכתב ידו על דף הבקשה): "יש להגיש בקשה לזמן עדים באקדם [השגיאה במקור, עב"א] האפשרי ואין צורך בתצהיר".