החלטה קשה

[עצובה27]

החלטה קשה

שלום לכולן
אני בהריון בשבוע 20 נמצאת בפעם השניה בהריון בצומת דרכים ולא יודעת כבר מה לעשות מתפוצץ לי הראש
שקיפות עורפית הייתה מוגברת ביצעתי סיסי שליה והבדיקות חזרו תקינות , בסקירה ראשונה נמצא ממצא של רטרוגנתיה ועצמות ארוכות קצרות שבוע-שבועיים . לאור הממצאים האלו החלטנו ללכת לבצע הפסקת הריון .. בועדה עשו לי סקירה מכוונת ושם סתרו את כל הממצאים טענו שאין רטרוגנתיה ושהעצמות הן עדיין בטווח הנורמה . הייתי דקה לפני כניסה לועדה ולא יכולתי להיכנס לשם אחרי ששללו את הממצאים . אז החלטנו לחכות לסקירה נוספת שביצעתי אתמול .... ושוב נמצאה רטרוגנתיה אמנם קלה אך עצם האף פחוס והעצמות עדיין קצרות . אין שום החלטה חד משמעית שיש בעיה עם העובר הכל סטטיסטיקות הכל אולי ואם ואחוזים זה משגע בטירוף .
כל הממצאים האלו כאשר הייתה שקיפות מוגברת רק מעלות את הסיכון למום אפשרי וכעת שוב אני נאלצת לעמוד בפני החלטה כל כך קשה אם להמשיך או לא ... לא מסוגלת לעצור את הדמעות בפעם הקודמת הייתי כל כך נחושה בהחלטתי ושינו לי אותה בשניה האחרונה וכעת בשבוע 20 שאני כבר מרגישה את התנועות לא יודעת איך לקחת את עצמי לועדה הארורה הזו שוב ... ואני יודעת שאני לא יצליח לעמוד נפשית להמשיך את ההריון מהחשש הגדול שעלול להתגלות משהו בהמשך

תודה למי שקראה

 

[שושה147]

ואווו בהחלט החלטה קשה...

הרופאים לא רוצים להחליט בשבילך ואת צריכה לבד... מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר.

 

[מיציפיצי1]

האם יש לרופים חשד לתסמונת מסויימת?

אני אשאל שאלה קצת "משונה" - האם לכם יש תווי פנים דומים לזה?
אני מכירה מישהי נורמאלית לגמרי שגם לה וגם לילדיה גשר אף נמוך מאוד ועיניים מרוחקות מאוד (וככל שהם קטנים יותר זה בולט יותר) בכל א.ס. הרופאים מציינים את זה בקשר לעובר (בקול חשדני) ואז היא אומרת לרופא שיסתכל עליה...

 

[מקוםבלב]

היי עצובה,

איזו דילמה קשה ומורכבת.
לאיזה רופא הלכתם לבצע את האולטראסאונד הנוסף?
במידה ולא הלכתם לאחד מהמובילים בתחום ,כדאי לשקול את זה. או לחכות לעוד סקירה ואז להחליט סופית.
מחבקת . תעדכני מה קורה.

 

[עצובה27]

כן היינו אצל רופא בכיר

החלטנו הפעם כן ללכת לרופא פרטי דר ערן כסיף ... היינו גם לפני הועדה אצל שוחט שנתן אחוזים של 7-9% לסיכון וההשערה שלי היא שזה יעלה עכשיו בגלל גשר האף .. לגבי הדימיון בינינו אז כשאמר שיש רטרוגנתיה קלה הסתכל עלי ועל בעלי ואמר שאצלי זה די דומה אבל לגבי העיניים והאף ממש לא אין לנו משהו כזה ... תודה למי שענתה

 

[עצובה27]

היי שוב

אז כנראה שאלך היום לועדה רציתי לדעת אם יש כאן מישהי שהייתה צריכה להתמודד עם החלטה כזו ושלא אמרו או מצאו משהו מסויים שגרם לה לעשות את זה ואיך התמודדתן עם ההחלטה כי הדבר שהכי הכי קשה לי ושאני לא מפסיקה לבכות בגללו הוא שאני הולכת להרוג את התינוק שלי וזה מרסק אותי ... וגם למה עליי לצפות בשבוע 20 בתהליך של הפסקת הריון

 

[מקוםבלב]

היי עצובה,

אני מתארת לעצמי שאת כבר אחרי הוועדה.
אני מכירה כמה נשים שהיו בדילמה דומה והחליטו לא להמשיך את ההריון.
החלטה להפסיק הריון קשה בכל מצב ובטח במצב כמו שתארת.
הדבר היחידי שיכול לנחם הוא הידיעה שאת עושה את זה בכדי למנוע סבל מיותר.זה נורמלי ובסדר גמור שתבכי ותרגישי עצובה.
קשה מאוד להיפרד מהריון כל כך אהוב ורצוי.
איפה את נתכוונת לעבור את הפסקת ההריון?
בשבוע כזה עדיין ניתן לעבור גרידה במקום תהליך של לידה.
שולחת חיבוק גדול ואוהב.

 

[kaparu]

הייתי שם...

גם אני נאלצתי לקבל החלטה (כואבת מאוד!) כשהממצאים לא היו חד משמעיים.
כל רופא אמר לנו משהו אחר. ראו שיש בעיה, אבל לא הצליחו למצוא את המקור שלה (מי שפיר וצ'יפ גנטי היו תקינים וכך גם בדיקות נוספות שבדקנו). אמרו לנו שיש 30-40 אחוזים סיכוי לפגיעה אבל זה לגמרי לא בטוח.
בהחלטה שלנו נכנס גם שיקול נוסף, מעבר לשיקולים הנוספים והוא שידענו שאם אנחנו מחליטים להשאיר את העוברית, נצטרך לבצע יילוד בשלב מוקדם (דיברו איתנו על שבוע 28 במקרה הטוב), מה שהיה משפיע (לרעה ואין לדעת את הנזקים) גם על אחותה התאומה, שתיבדל לחיים ארוכים

. אני חושבת שבסופו של דבר זה היה השיקול הכי משמעותי.
אחרי שהרופא המטפל שלנו אמר לנו שכרופא הוא חייב לתת לנו נתונים לכאן ולכאן, אבל אם היינו בני משפחה שלו הוא היה אומר לבצע את ההפחתה וכך גם עוד רופא אבהי ומיוחד שהלכנו אליו באופן פרטי, החלטנו לגשת לועדה בתל השומר, שאמרו לנו שהיא מהמחמירות יותר (כלומר - עושים בעיות ולא מאשרים) והלכנו בראש של: אם יאשרו - סימן שזה אמור להיות ואם לא יאשרו - נקבל זאת כסימן משמיים.
הועדה אישרה תוך דקה וחצי. אפילו לא היה דיון בנושא. ואני הייתי בטוחה שהם יקבלו החלטה שלא מאשרים...


ליבי איתך. לגמרי. זאת החלטה ממש קשה. אין ספק שאם היו אומרים משהו חד משמעי אז היה קל יותר.
קחי בחשבון שההחלטה הזאת תעיק עליך כל חייך. מצד שני - גם ללדת ילד פגוע חו"ח ישפיע על חייך באופן בלתי הפיך. ויותר משישפיע על חייך - ישפיע על חייו של הילד שלך. והשאלה עם מה יהיה לך יותר קשה לחיות.

שולחת לך המון המון חיבוקים.
אני לא יודעת לענות לך לגבי ההליך בשבוע 20 (אצלנו זה היה בשבוע 32), אבל ממליצה לך מאוד מאוד שאם מדובר בלידה - לראות, לחבק, לצלם. אני מאוד מצטערת שלא עשיתי את זה וזה משהו שאני לא יכולה להחזיר אחורה.
בסופו של דבר עם ההחלטה אני שלמה והדבר שקורע את ליבי זה שלא ראיתי אותה ואין לי תמונה שלה. ולא חיבקתי אותה ולא קברתי אותה בעצמי.

 

[עצובה27]

הייתי בועדה

היום ״ביליתי״ יום שלם באסף הרופא מבצעים שם גרידה עד שבוע 22 אישרו לי את ההפלה וקבעו לחמישי הבא לא מאמינה שאני צריכה להיסחב עם ההחלטה הזו עוד יותר משבוע במיוחד שאני מרגישה תנועות ובעיטות שרק מזכירות לי שוב ושוב מה יש לי בבטן .. אם יהיה ביטול יקדימו את התור .. הדבר המסתכל ביותר הוא שבגלל שאהיה ממש קרובה לשבוע 22 אצטרך לקבל זריקה להפסקת דופק דבר שלא הייתי עוברת אם התור היה בימים הקרובים ... יום מלא בבכי עצוב לי רע לי וקשה לי תודה רבה על התמיכה והשיתוף שלכן

 

[תמידבלב]

היי יקרה

את מחזירה אותי שנה אחורה לסחרחרת הבדיקות שהיינו בא בתקווה להגיע להחלטה נכונה עבורנו- אני יודעת שעוברים עלייך ימים קשים מאוד ולפנייך עוד ימים לא פשוטים...
גם אנחנו סיימנו הריון כמשמעות המום לא הייתה וודאית ואחת המחשבות שחיזקו אותי הייתה שאני מעדיפה שאני אעבור את הקושי שבאובדן ולא להביא את הילדה שלי לחיים של חולי וסבל יומיומי.
לגבי הפסקת ההריון עצמה- אני ניצלתי את השבוע הזה להיפרד מהקטנה שלי ולנסות לשלוח אותה לדרכה באהבה, ברור לי שזה לא תמיד מתאים אבל אולי להיפרד דווקא יחזק אותך קצת.
הרגע של הזריקה הוא רגע מאוד קשה (לי זה היה הרגע הכי קשה, יותר קשה מהלידה עצמה) אבל אותי ניחמה המחשבה שעבורה הכל הסתיים והיא לא סובלת מהתהליך...
מקווה שהמחשבות המוזרות שלי לא מכאיבות יותר מאשר מקלות
אם תרצי לשאול או לשתף עוד את מוזמנת לפנות אליי בפרטי
חיבוק גדול

 

[מקוםבלב]

היי יקרה,

ליבי איתך
אני מקווה שאכן יהיה תור קרוב יותר בכדי שלפחות תוכלי להימנע מהזריקה.
תנסי להתקשר כל יום ולראות האם התפנה מקום.
שולחת חיבוק אוהב וגדול.

 

[עצובה27]

תודה יקרות

על התמיכה ועל כך שאתן כאן שומעות מקשיבות מייעצות קל יותר לעבור את זה כשיש מי שיודע ומבין מה שאני עוברת

תמיד בלב.. הסיפור שלך ממש מזכיר את הסיפור שלי תודה ששיתפת זה עזר לי מאוד

 

[מקוםבלב]