החכה החדשה של אלמוגי (דו"ח נזקים)
אתמול אחרי הצהריים עברתי באחת מרשתות העאלק האלה, שהס מלהזכיר את שמה, וראיתי חכת בוס DAM קרבון 3 מ' עם תג מחיר של 26 ש"ח. מייד עלתה דמותו של הילד במוחי. לא, יוביוב, לא מקלף גמברי - מהיכרות איתו סביר יותר שינסה להאכיל בהם בחביבות סרטנים, את עצמו, את אחותו התינוקת, ויעיף את השאר - אלא סוחב חכה בגאון ומוציא דגיג זה או אחר, ואחר כך לא מפסיק לדבר על זה שבוע בקול רם מאוד. מחזה של ילד קטן ומאושר עם אביו הגאה , המאושר ובעל אטמי האזניים. בכל אופן, מאז שלקחתי אותו לחנות דייג היו כמה דיונים תרבותיים, רובם בתחום העל - קולי, לגבי השימוש בחכות של אבא לירידה לגן השעשועים, תפיסת כלבים, ועוד שימושים יצירתיים: וגם כמה סצנות כשיצאתי לדייג. אז אם הילד רוצה - למה לא? הסתכלתי לכאן ולשם, ובאיזה שם, לייד המחלקה של הפתיונות המלאכותיים, מצאתי ילד שנראה מתאים לניסוי - בן שלוש +, בלונדיני, בן של דייג, ועוסק במרץ בסידור מחדש של כ - ל החבילות והשקיות הקטנות, ותוכנן, על פני הרצפה. (ואפילו העניק לחנות שירות רב ערך כשמצא גם את אלה שעמוק בקופסאות מאחורה, נעלמו לפני שש ספירות מלאי, והשנה החליטו להכריז עליהן כזיכוי במס). אביו עמד נינוח, צפה בילד בחיוך מאושר וניסה רשתות הרמה בצד. מה שמכיח, שילדי דייגים ניחנים בכמה תכונות תורשתיות רבות עצמה כגון קסם אישי, חוש אסתטי מפותח, ונטייה לעצבן כל מוכר בחנות דייג תוך 2 דקות. בכל אופן, היות והזוועטוט לא גילה התנגדות ניכרת מידי אם הרימו אותו מצויידים בביגוד מגן סביר וכפפות אזבסט, נתתי לו את החכה ופקדתי עליו לנסות אותה. ואכן הילד הסתדר יופי עם המשקל. הורדתי אותו בעדינות, שפשפתי את סימני הנשיכה שהותיר בקרסולי, והחזרתי אותו למקום בו מצאתי אותו מלכתחילה, שם חזר לעסוק בבילגון במרץ רב. מה שמוכיח שילדים של דייגים, חוץ מהתכונות הנהדרות הר"מ, יורשים גם את הדבקות במטרה של הוריהם: כשהם מעצבנים מוכר בחנות, הם עושים את זה ביסודיות מרובה. הוצאתי ארנק (בקופה אחרת רחוק מהמחלקה, כדי להותיר למוכר - אם וכאשר יטרח להגיע - את העונג של מיצוי כל ההפתעה מהסידור מחדש של עיצוב הרצפה), והגעתי הבייתה להושיט לצאצאי הגאה את המתנה. הילד התלהב, ואחרי שעברנו את הקטע המרגש של פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק: פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק: פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה: סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק, פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה: סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק, פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה: סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק, פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה: התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק:פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק: פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק....טוב, הבנתם את העקרון - החליט הילד, ברגע של חוסר תשומת לב קריטית מצידי, לעבור עם חכה פתוחה מהמרפסת לסלון, כשהוא מנפנף בה כמו אביר שיכור בימי הביניים,חמוש בכידון ורודף אחרי המאהב של אשתו. במכה הראשונה הלכה הג'ארה האורגינלית שקניתי בשוק טול כרם לפני שמונה עשרה שנה. בסיבוב לשמאל התפזרו על חצי שטיח כוס קפה, שברי דלתות הזכוכית המחוסמת של המזנון, וחתולה. בפנייה הצידה נהייה חור בתמונה של הדולפינים מירח הדבש ביוון, ובנפנוף למטה העיף החלק האחורי את המדף עם הקונכיות. לקח לי רגע להתעשת ולהבין את המצב, ולנקוט בפעולה הנחוצה. בקור רוח, בשלווה ובאדישות זינקתי אליו, נתקלתי במדרגה, השתטחתי על הרצפה ודפקתי גם את הרגל וגם את הקרסול. ביצעתי הערכת מצב מחדש מהירה, ועשיתי מה שצריך - צרחתי מייד בהסטריה ובמלוא גרוני:"אלמוג, מה אתה עושה?!? תסתובב ותחזור לכאן מייד!!!" לשבחו של הילד יאמר שהוא מאולף לא רע, ולפעמים אפילו עושה מה שאומרים לו. הוא באמת הסתובב, מה שעשה חור שיסוע נאה ברמקול אחד, העיך את השני לתוך המערכת, כיסח את אגרטל הפרחים ושפך אותו לתוך הוידאו. בדליקה שפרצה בגלל הקצר תפסתי את אשתי, שני הילדים, ואחרי שנייה של חשיבה מהירה ושיקול דעת מדוד והגיוני במצב לחץ - מעט רכוש חיוני (שכלל את הגמברי שקניתי לאחרונה בהון רב, כמה שמיכות ומכונת גילוח ישנה ומקולקלת) ונמלטנו מהלהבות. עמדנו עטופים בשמיכות, מחזיקים שקית של חצי קילו גמברי קריסטל מטפטף. "תגיד", שאלה אשתי בקול מהורהר ופלוסופי משהו, "כמה עלתה לנו החכה לילד?" נ.ב. מוסר השכל: כשאתם קונים חכה לילד, תורידו את השאלטר!!!!
אתמול אחרי הצהריים עברתי באחת מרשתות העאלק האלה, שהס מלהזכיר את שמה, וראיתי חכת בוס DAM קרבון 3 מ' עם תג מחיר של 26 ש"ח. מייד עלתה דמותו של הילד במוחי. לא, יוביוב, לא מקלף גמברי - מהיכרות איתו סביר יותר שינסה להאכיל בהם בחביבות סרטנים, את עצמו, את אחותו התינוקת, ויעיף את השאר - אלא סוחב חכה בגאון ומוציא דגיג זה או אחר, ואחר כך לא מפסיק לדבר על זה שבוע בקול רם מאוד. מחזה של ילד קטן ומאושר עם אביו הגאה , המאושר ובעל אטמי האזניים. בכל אופן, מאז שלקחתי אותו לחנות דייג היו כמה דיונים תרבותיים, רובם בתחום העל - קולי, לגבי השימוש בחכות של אבא לירידה לגן השעשועים, תפיסת כלבים, ועוד שימושים יצירתיים: וגם כמה סצנות כשיצאתי לדייג. אז אם הילד רוצה - למה לא? הסתכלתי לכאן ולשם, ובאיזה שם, לייד המחלקה של הפתיונות המלאכותיים, מצאתי ילד שנראה מתאים לניסוי - בן שלוש +, בלונדיני, בן של דייג, ועוסק במרץ בסידור מחדש של כ - ל החבילות והשקיות הקטנות, ותוכנן, על פני הרצפה. (ואפילו העניק לחנות שירות רב ערך כשמצא גם את אלה שעמוק בקופסאות מאחורה, נעלמו לפני שש ספירות מלאי, והשנה החליטו להכריז עליהן כזיכוי במס). אביו עמד נינוח, צפה בילד בחיוך מאושר וניסה רשתות הרמה בצד. מה שמכיח, שילדי דייגים ניחנים בכמה תכונות תורשתיות רבות עצמה כגון קסם אישי, חוש אסתטי מפותח, ונטייה לעצבן כל מוכר בחנות דייג תוך 2 דקות. בכל אופן, היות והזוועטוט לא גילה התנגדות ניכרת מידי אם הרימו אותו מצויידים בביגוד מגן סביר וכפפות אזבסט, נתתי לו את החכה ופקדתי עליו לנסות אותה. ואכן הילד הסתדר יופי עם המשקל. הורדתי אותו בעדינות, שפשפתי את סימני הנשיכה שהותיר בקרסולי, והחזרתי אותו למקום בו מצאתי אותו מלכתחילה, שם חזר לעסוק בבילגון במרץ רב. מה שמוכיח שילדים של דייגים, חוץ מהתכונות הנהדרות הר"מ, יורשים גם את הדבקות במטרה של הוריהם: כשהם מעצבנים מוכר בחנות, הם עושים את זה ביסודיות מרובה. הוצאתי ארנק (בקופה אחרת רחוק מהמחלקה, כדי להותיר למוכר - אם וכאשר יטרח להגיע - את העונג של מיצוי כל ההפתעה מהסידור מחדש של עיצוב הרצפה), והגעתי הבייתה להושיט לצאצאי הגאה את המתנה. הילד התלהב, ואחרי שעברנו את הקטע המרגש של פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק: פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק: פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה: סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק, פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה: סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק, פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה: סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק, פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה: התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק:פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק: פתיחת החכה, נעילת הטלסקופ, הרמה, סגירת החכה, התפעלות מהטלסקופ, שימת פקק....טוב, הבנתם את העקרון - החליט הילד, ברגע של חוסר תשומת לב קריטית מצידי, לעבור עם חכה פתוחה מהמרפסת לסלון, כשהוא מנפנף בה כמו אביר שיכור בימי הביניים,חמוש בכידון ורודף אחרי המאהב של אשתו. במכה הראשונה הלכה הג'ארה האורגינלית שקניתי בשוק טול כרם לפני שמונה עשרה שנה. בסיבוב לשמאל התפזרו על חצי שטיח כוס קפה, שברי דלתות הזכוכית המחוסמת של המזנון, וחתולה. בפנייה הצידה נהייה חור בתמונה של הדולפינים מירח הדבש ביוון, ובנפנוף למטה העיף החלק האחורי את המדף עם הקונכיות. לקח לי רגע להתעשת ולהבין את המצב, ולנקוט בפעולה הנחוצה. בקור רוח, בשלווה ובאדישות זינקתי אליו, נתקלתי במדרגה, השתטחתי על הרצפה ודפקתי גם את הרגל וגם את הקרסול. ביצעתי הערכת מצב מחדש מהירה, ועשיתי מה שצריך - צרחתי מייד בהסטריה ובמלוא גרוני:"אלמוג, מה אתה עושה?!? תסתובב ותחזור לכאן מייד!!!" לשבחו של הילד יאמר שהוא מאולף לא רע, ולפעמים אפילו עושה מה שאומרים לו. הוא באמת הסתובב, מה שעשה חור שיסוע נאה ברמקול אחד, העיך את השני לתוך המערכת, כיסח את אגרטל הפרחים ושפך אותו לתוך הוידאו. בדליקה שפרצה בגלל הקצר תפסתי את אשתי, שני הילדים, ואחרי שנייה של חשיבה מהירה ושיקול דעת מדוד והגיוני במצב לחץ - מעט רכוש חיוני (שכלל את הגמברי שקניתי לאחרונה בהון רב, כמה שמיכות ומכונת גילוח ישנה ומקולקלת) ונמלטנו מהלהבות. עמדנו עטופים בשמיכות, מחזיקים שקית של חצי קילו גמברי קריסטל מטפטף. "תגיד", שאלה אשתי בקול מהורהר ופלוסופי משהו, "כמה עלתה לנו החכה לילד?" נ.ב. מוסר השכל: כשאתם קונים חכה לילד, תורידו את השאלטר!!!!
