הכל התחיל מחקירת השתי-וערב שהשופט דלמטה עשה לנאשם, ורשם מה שנוח לו. לא חמור כמו זה: http://www.quimka.com/firing/firing_a_judge.htm אבל מספיק חמור. השופט שם בפיו, לצרכי הפרוטוקול, ביטויים כמו "דהיינו", וה"דהיינו" הזה התאים בדיוק למה שהשופט נזקק. סיפור החיריק הוא רק חלק מהעניין.
אף אחד לא מסכים שהוא נסע במהירות הזאת. אף אחד לא מסכים שמוחתר לנסוע שם רק עד 50 קמ"ש. אתה לא היית במקום, ואני כן. ואם השוטר לא יכול היה להעיד על המהירות המותרת, לרוב זה בגלל רשלנות התביעה, אבל הפעם לא. ואם ניהול משפט צדק הוא, לשיטתך, לפי תחושות-הבטן, מחר תגיע לזה: http://www.quimka.com/plays/barakill.htm
יש עו"ד בשם גולן שחושב כנראה שהדרך לעזור ללקוחותיו היא לבקש מהשופטת אורנה שדמי לפסול את עצמה כל פעם שתיק שלו מובא בפניה, רק מפני שפעם היא דחתה איזו בקשה שלו.