צבי פילצקי
New member
החיים כמעבדת ניסוי אלוהית
חשבתי לעצמי שהאלוהות היא כמו שמש השולחת אינספור של קרני אור .כל קרן כזו (שהיא הנני שאנחנו) - מכילה את מהותה של השמש ,את תכונותיה ,את הידע והיכולת הבריאתית הטמונים בה. ועכשיו: מגיע זמן שבו הקרן שהיא אור במהותה ,פוגשת במימד מסויים של חומר .או אז נוצרת נקודת מפגש,נקודת חיכ...וך(אם תרצו), נקודה בה פוגשות שתי מהויות שהן שונות ב"תדר המהות" שלהן האחת את רעותה . בנקודת המפגש מתרחש אם כך תהליך והוא יחיד ומיוחד במינו ,ממש כפי שכל פתית שלג שונה במבנה המיקרוסקופי שלו מכל פתית אחר. יש איזה זיק ,איזה ניצוץ שנידלק כתוצאה מהמפגש. חלק מהניצוצות יבערו בעוז ויהפכו ללהבה גדולה, חלקם יהפכו ללהבה פחות גדולה ובוהקת וחלקם יגועו וימותו ,עיתים ללא שבערו כלל כמעט. כך או אחרת, אנחנו, כפי שאנחנו תופסים את עצמנו, הן הלהבות הללו. אנחנו התוצאות של מפגשי מהויות שונות (כביכול) והתהליך שלנו הוא יחיד ומיוחד ונדיר ,כזה שלא היה וגם לא יהיה בדיוק כמוהו לעולם. תהליך זה נדמה בעיני כתהליך ניסויי,לא פחות משהוא התנסותי.מתוך תהליך זה לא רק אנחנו צוברים ידע נסיון וחוכמה.ה"שמש" עצמה מחכימה ממנו משנה ומשתנה תדיר בבריאתה העצמית המשפיעה על כל הבריאה והבריאות כולן ! בסופו של דבר בעירת הלהבות היא זמנית. האש כבה לאיטה בזמנה היא, ושוב נותרים תחילה ניצוצוצת ואחר זיק אחרון ,עד שנעלם גם הוא. זהו מצב שבו חומר הופך שוב לאפר המתעופף שוב ברוח,נספג ומתפוגג באויר וביסודות האדמה,מתפרק אל חלקיקיו ההופכים שוב לחומר גלם,פוטנציאל גולמי ל"בעירה הבאה ". האם הדימוי מקובל עליכם יקירים ? אשמח לתגובותיכם.
חשבתי לעצמי שהאלוהות היא כמו שמש השולחת אינספור של קרני אור .כל קרן כזו (שהיא הנני שאנחנו) - מכילה את מהותה של השמש ,את תכונותיה ,את הידע והיכולת הבריאתית הטמונים בה. ועכשיו: מגיע זמן שבו הקרן שהיא אור במהותה ,פוגשת במימד מסויים של חומר .או אז נוצרת נקודת מפגש,נקודת חיכ...וך(אם תרצו), נקודה בה פוגשות שתי מהויות שהן שונות ב"תדר המהות" שלהן האחת את רעותה . בנקודת המפגש מתרחש אם כך תהליך והוא יחיד ומיוחד במינו ,ממש כפי שכל פתית שלג שונה במבנה המיקרוסקופי שלו מכל פתית אחר. יש איזה זיק ,איזה ניצוץ שנידלק כתוצאה מהמפגש. חלק מהניצוצות יבערו בעוז ויהפכו ללהבה גדולה, חלקם יהפכו ללהבה פחות גדולה ובוהקת וחלקם יגועו וימותו ,עיתים ללא שבערו כלל כמעט. כך או אחרת, אנחנו, כפי שאנחנו תופסים את עצמנו, הן הלהבות הללו. אנחנו התוצאות של מפגשי מהויות שונות (כביכול) והתהליך שלנו הוא יחיד ומיוחד ונדיר ,כזה שלא היה וגם לא יהיה בדיוק כמוהו לעולם. תהליך זה נדמה בעיני כתהליך ניסויי,לא פחות משהוא התנסותי.מתוך תהליך זה לא רק אנחנו צוברים ידע נסיון וחוכמה.ה"שמש" עצמה מחכימה ממנו משנה ומשתנה תדיר בבריאתה העצמית המשפיעה על כל הבריאה והבריאות כולן ! בסופו של דבר בעירת הלהבות היא זמנית. האש כבה לאיטה בזמנה היא, ושוב נותרים תחילה ניצוצוצת ואחר זיק אחרון ,עד שנעלם גם הוא. זהו מצב שבו חומר הופך שוב לאפר המתעופף שוב ברוח,נספג ומתפוגג באויר וביסודות האדמה,מתפרק אל חלקיקיו ההופכים שוב לחומר גלם,פוטנציאל גולמי ל"בעירה הבאה ". האם הדימוי מקובל עליכם יקירים ? אשמח לתגובותיכם.
