החטא ועונשו

אנגסטרם

New member
החטא ועונשו

האמת היא שהתלונה הזאת ישבת על ליבי עוד מימי התיכון העליזים ועד עכשיו טרם נמצא המקום שיאכלס אותה בהבנה. נראה לי שמצאתי את המקום. אם כן, סיפורי מתחיל ביום הראשון לכיתה י', בשעה שבע בדיוק, שזה הזמן בו השעון המעורר שלי צלצל. כל חובב שינה מקצועי יודע ששעה שבע זאת שעה מוקדמת מדי, השמש רק מצמצה, והציפורים עלולות למות למראה בנאדם שקם לפני (בפוסט מורטם יתברר שסיבת המוות היא התקף לב). נכמרו רחמיי על הציפורים והמשכתי לישון. כשסוף סוף התעוררתי שוב, השעה הייתה כבר 9. עד כאן החטא. וזה מוביל אותי אל הנקודה השנייה שלי- העונש... הגעתי אל שער בית הספר חסרת דאגה. שום דבר לא הכין אותי לאסון העומד על סף דלתי. מה כבר יכול לקרות לבנאדם תמים המגיע ביום הראשון ללימודים?? אז זהו. טעיתי. ביג טיים. ביררתי מהר איכן הכיתה שלי ממוקמת, חיש קל עליתי לקומה שנייה, פתחתי את הדלת,סרקתי בעיניי את הכיתה המאוכלסת כבר בעשרים תלמידים. יכול להיות שהייתי צריכה לצפות את זה. אני לא טובה בחישובי הסתברות אבל גם ע"י חשיבה פשוטה- בעזרתו האדיבה של ידידי משכבר הימים מרפי, הייתי צריכה לראות את זה מגיע, אבל באותו הזמן-האסון היכה בי כהפתעה גמורה. המקום הריק היחידי בכיתה היה המקום היחידי בו לא הייתי מוכנה בעד שום הון שבעולם לשבת-------- שורה ראשונה. באמצע. מול המורה. אתם יכולים לנחש שאת רוב כיתה י' העברתי בהקשבה וסיכומי שיעורים, במקום בקריאת ספרים מתחת לשולחן והחלפת מתכונים עם חברות או מה שלא היה שיכולתי לעשות בכל מקום אחר. זה העונש. העונש הנורא מכל שנה שלמה מחיי שנגזלה ממני בגלל רחמים טיפשיים על ציפורים טיפשיות שתוחלת החיים שלהם קצרה ממילא. ויש לי גם מסקנה: לאחר מותר, אפילו רצוי. אבל לא ביום הראשון ללימודים...
 

סנופה

New member
למה לי זה אף פעם לא קרה?

אולי היה יוצא ממני משהו
גם כשזה קרה, מורות תמיד העדיפו להעביר אותי ואת זמזומיי המעצבנים הרחק מהאוזן שלהן. בכל מקרה, ברוכה הבאה
 

אנגסטרם

New member
היי, תודה...!

אני רוצה לציין שזה פורום מושלם! איפה התחבאתם?? אני רצה לספר לחבריי המקטרים בכל אשר הם על המקום המעודד הזה...יש!
 

סנופה

New member
הלו, לא להתלהב

רק זה חסר לי, שיבואו עוד מקטרים שימשכו יותר תשומת לב ממני
עצוב.
 

יצורה

New member
תסתכלי על הצד החיובי

לפחות זו לא הייתה מורה יורקת... העניין זה אני מסכימה עם סנופה: אם נתקעת בשורה הראשונה - עשי הכל על מנת שיעיפו אותך. בימי כיתהב י' העליזים שלי היה לי מורה לסוציולוגיה שהתחיל כל שיעור ב "בוקר טוב, יצורה - צאי החוצה". למה לא אימצו בתיכון את השיטה שבפקולטה שלי התחילו ליישם זה עתה - המרצה מעבירה שיעור בחדר אחד, השיעור מצולם ומועבר בשידור חי בחדר שני. אין צורך במגע בין המרצה לסטודנט, ואפילו יש אפקטים שמזכירים סרט של חתונה משנות ה-80 בין השוטים.
 

צלוזן

New member
המורה שלי לאנגלית היא כזאת

שנה שעברה היה תלמיד בכיתה בשם אור וכל שיעור ללא יוצא מן הכלל היה מתחיל ככה:"אור! החוצה!"
 
ואני תמיד חשבתי

שהעונש זה לשבת בסוף. המורה שלי בכיתה י' היה זורק אותי תמיד למושבים האחוריים בתקווה שזה ירחיק את הגירים הנזרקים מטווח פגיעה בו.
 

יצורה

New member
מעניין...

המורה שלי (לא המעיף החוצה, אחד אחר) היה זורק עלינו את הגירים, לא להיפך... אתם רואים, סתם מוציאים לתיכוניסטי באר-שבע שם רע!
 
אצלנו

היינו מרוקנים את העט מהדיו,מכינים עיסת נייר רטובה [בפה] שלא יגידו שלא פתחנו ספר,ומתחרים בקליעה. אהבתי את בית הספר מאוד.
 
גם אצלנו, גם אצלנו היו ה"טו-טו"ים..

וגם... פעם אחת המופרע השכבתי <זה לא הייתי אני!> הדביק על הכסא של המורה מסטיק והרס למורה לספרות <הכוסית ביותר! הייתי מאוהב בה...> את השמלה החדשה שלה.
 
???

את שלי ההדחקה גרמה לי לשכוח. ופתאום אני מגלה שאני לא זוכר כלום. לא זוכר איך קרא למפקד בצבא, לחייל שהיה איתי, לאלה שלמדו איתי לתואר. כלום. מדחיק. או שפשוט בלי זכרון שימושי
 
חתיכת אבן ענקית

הסרת מהלב בתלונתך. שתפי עוד, מלבד הסבל הרב שעבר עליך, האם הסביבה הסובבת אותך חשה בשינויים נוספים? האם התחלת לדבר/ להלך/לנזוף כמו מורה? האם גם בבתי קולנוע את מתנחלת לך בשורה 1 כסא 4? האם גם בצה"ל את ראשונה בכל טור? לדעתי הנזק הוא בלתי הפיך, לצערי. אשמח להפנות אותך למומחה בינלאומי לבעיה הקשה והנפוצה הזו. לצערי אין מנוס שגם בלימודייך הבאים, שיבואו לטובה, את תתנחלי לך בשורה 1 כסא 5. (אני מוכן להקריב עצמי ולשבת בשורה 7 ולעשות לך קולות של בקריאת ספרים מתחת לשולחן והחלפת מתכונים
 
למעלה