עד ראשית שנות ה-70
היו בתי אב רבים בישראל שלא היה ברשותם קו טלפון כלל.
עם הגידול באוכלוסיה באזור המרכז והעליה ברמת החיים והשימוש בטכנולגיה דאז של מרכזות הקרוסבאר עם הממסרים האלקטרומכניים והתמסורת בכבלים הקוקסיאליים, נוצר הצורך לבצע חלוקת עומסים.
החלוקה לאזורי חיוג שונים איפשרה אז את חלוקת העומסים לאזורים שונים בארץ. לפני חלוקת העומסים, חיוג הספרות 03 מאזורי החיוג האחרים בארץ, היה פותח קו למרכזת מקוה ישראל בתל אביב, דבר זה החל ליצור עומסים רבים בשנות ה-70 שאילצו לבצע חלוקה של אזור 03 לאזורים שונים כמו צומת השרון (צומת רעננה 052), צומת אילון (רמלה 054), אושיות (רחובות 054), וכו...
כיום לאחר המעבר מטכנולוגיית ה-DTM לשימוש במתגי תוכנה, אפשר לאחד את כל הארץ לאזור חיוג אחד בלבד, כפי שקיים אצל כל מפעילי התקשורת האחרים.
ואגב, מרכזות הקרוסבאר עם הממסרים האלקטרומכניים, היו הדור השני של מרכזות הטלפון האוטומטיות. הדור הראשון של המרכזות האוטומטיות (למעשה האבטומטיות) היה מרכזות הסטרוג'ר עם המוטות המצטלבים המוכרים לכל מי שצפה בסרטי הריגול. מקור השם סטרוג'ר הוא בשם מי שהמציא את מרכזת הטלפונים האבטומטית הראשונה שהיה בכלל קברן במקצועו. סטרוג'ר סבל מפגיעה בעסקיו בגלל העובדה שאשת מתחרהו שימשה כטלפנית באזורו (אז היו מרכזות ידניות עם פתיליות / פלגים). בהיותה ב"עמדת מפתח" כזאת הפנתה את כל הלקוחות אל בעלה. סטרוג'ר הנפגע תכנן מרכזיה אוטומטית וכשהיה מעודד מהצלחתו נטש את עיסוקו הקודם וייסד חברה לייצור מרכזות טלפון.
http://tinyurl.com/pdpccc9
הדור השלישי של מרכזות הטלפון האוטומטיות לאחר מרכזות הקרוסבאר, היה מרכזות הטלפון הספרתיות. בישראל פעלו בשירות חברת בזק שני מתגים של מרכזות ספרתיות. מתג DMS-100 של חברת נורטל מקנדה (תוצרת חברת טלרד הישראלית עם טכנולוגיה שנרכשה מנורטל. נקרא בישראל על יד חברת טלרד בשם TMX-100).
http://en.wikipedia.org/wiki/DMS-100
המתג הספרתי השני היה S-12 של חברת ITT שנרכשה מאוחר יותר על ידי חברת אלקטל. המתג יוצר בישראל על ידי חברת תדיראן תקשורת בטכנולוגיה של חברת ITT.
http://en.wikipedia.org/wiki/ITT_System_12
ים התפוזיים בזמן הקצר שעמד לרשותו בין ארוחות הצהריים.
