החום עלה לי לראש - סקר בני זוג ונוכחות

בּלו

New member
החום עלה לי לראש - סקר בני זוג ונוכחות

אחרי מיני משברון אתמול בעניין שעת החזרה הביתה של האיש היקר, התחלתי לתהות איך מתנהלים הדברים בעולם סביבי.
אני מותשת מאד מהכמעט חד הוריות (בלי להוריד כלום מהקשיים של חד הוריות של ממש) שנגזרה עלי בחודשים האחרונים ועוד יותר מרגישה שזה מכרסם לחלוטין ביכולת שלי להתקדם מקצועית באיזשהי צורה.
איך זה אצלכן?

- באיזו שעה בן הזוג חוזר הביתה בשוטף?
- כמה בלת"מים יש בנוסף על כך וכשיש מתי מגיע הביתה?
- האם הוא ממשיך לעבוד מהבית בשעות הערב/לילה?
- עד כמה הוא שותף כהורה במהלך השבוע? מקלחות לקטנטנים? ארוחת ערב? מעורב בחיי הילדים?
- עד כמה הוא שותף בהתנהלות הבית באופן כללי? תחזוקה / סידורים / קניות וכו'
- איפה אתן בתוך זה?
 
אני יודעת שאצלנו זה לא טיפוסי

הוא חוזר הביתה בחמש וקצת. בערך אחת לשבועיים הוא חוזר מאוחר יותר.
הוא לא עובד מהבית בכלל.
שותף-הורות מרגע שמגיע הביתה ועד שהן ישנות. מעורב בחייהן בדרכו שלו (שלומר, אני זו ששמה לב לחיי החברה שלהן ומתאמת עם האמהות האחרות. הוא ממלא טופס הרשמה לבית הספר ודואג שהכל יהיו בזמן).
שותף בהתנהלות הבית הקומוניסטי: כל אחד לפי יכולתו וצרכיו. צרכיו, למשל, כוללים כיור נקי בתדירות גבוהה יותר מאשר אני שמה לב, לכן הוא שוטף כלים רוב הזמן. אני נוטה יותר לכביסה. הוא זוכר לשלם חשבונות ואני אוספת את הסנדלים של הילדות. הוא עושה קניות ומבשל בסופי שבוע ואני בדרך כלל מכינה את ארוחות הערב. חלוקה כזו גמישה. רוב הזמן זה עובד טוב.

כשנולדה בכורתנו הוא עשה בחירה ברורה ומודעת. הוא יכול לשנות מקום עבודה להכפיל או לשלש את המשכורת, אבל במחיר של שעות עבודה ארוכות + עבודה בבית + זמינות גבוהה + נסיעות עבודה. הוא בחר להישאר במקום שבו הוא יכול לגדל את הילדות שלו, להכיר אותן, להיות הורה פעיל (טוב, הוא גם אוהב את התפקיד שלו ואת מקום העבודה. זה בטח עזר להחלטה). ובתכלס, כמה כסף כבר אדם צריך, שיהיה לו שווה להתרחק מהילדות שלו.

אני רוצה לסייג ולומר שהוא חריג למדי בין הגברים בגילו שאני מכירה. כבר כשהכרנו שמעתי ממנו על אמו הקרייריסטית ואביו שהכין לילדים ארוחת צהריים כשחזרו מבית הספר, והבנתי שיש לי פרטנר שאפשר לבנות איתו מערכת זוגית כלבבי. לעומת בני זוג אחרים שלי, שרצו להיות שוויוניים אבל עמוק בפנים ניסו לשכפל את הדגם שהם הכירו מהבית, קל לי מכיוון שהוא באמת ובתמים חי ככה. לא רק מנסה להשיג אידאל מחשבתי שאין לו אחיזה בהרגלים שלו.
 
מעניין כי גם שלי בא עם דגם מתאים מהבית

של אמא עובדת במשרה מלאה. מצד שני היא גם עשתה הכל בבית ולא נראה לי שזה גרם לו לחשוב שאני אמורה לעשות הכל בבית (חסר לו
).
 

מעיןבר

New member
גם שלי בא מדגם אחר

של שני הורים קרייריסטיים. אצלם הוא עזר לאחיו הגדולים עם האוכל ואז כשאביו נפטר בנעוריו הם כולם הפכו לחלק משמעותי בבית ובניהולו אבל ממה שאני מבינה, במיוחד אישי חובב המטבח
 
ממש כמו האיש שלי


ומאז שעברנו לקיבוץ והוא עובד בתחומי הקיבוץ גם נחסכו מאיתנו זמני הנסיעה הארוכים
 
לא מאמינה שאני עונה באמצע יום עבודה


איזו שעה בן הזוג חוזר הביתה בשוטף?
בסביבות שבע. בעבודה הקודמת זה היה קצת יותר מוקדם. מצד שני הוא עזב את העבודה הקודמת כי לא הייתה מאתגרת מספיק...

- כמה בלת"מים יש בנוסף על כך וכשיש מתי מגיע הביתה?
מעטים - אם יש יותר מפעמיים בחודש אני מרימה גבה מאוד מאוד גבוהה... עדיין, גם במקרים כאלה הוא מגיע לא אחרי שמונה-תשע.

- האם הוא ממשיך לעבוד מהבית בשעות הערב/לילה?
לפעמים. לא לעתים קרובות וכשכן, לרוב לא יותר מדקות מעטות פה ושם. אני לעומתו עובדת הרבה יותר בשעות המנוחה של המשפחה, מה שמטיל עליו את עול הטיפול בילדים בקטעים האלה.

- עד כמה הוא שותף כהורה במהלך השבוע? מקלחות לקטנטנים? ארוחת ערב? מעורב בחיי הילדים?
מעורב, כן. מקלחות - לרוב רק ביום בשבוע שבו הוא יוצא מוקדם או בימים שמסיבה כלשהי האמבטיה התעכבה עד אחרי שבע (קורה בערך פעם בשבוע) או בסופי שבוע. ארוחת ערב: פעם היינו מחכים לו עם ההכנה והאכילה. בסוף הבנתי שזה לא פרודוקטיבי. יעיל יותר שאני אכין ואאכיל, והזמן שיש לו בערב יהיה זמן נטו שלו עם הילדים וזמן נטו שלי לזרזור מול המחשב.

- עד כמה הוא שותף בהתנהלות הבית באופן כללי? תחזוקה / סידורים / קניות וכו'
שותף מלא בעשייה. קצת פחות בארגון והחשיבה, אבל זה בסדר כי אני מאוד טובה בזה, והוא מאוד טוב בלמלא הוראות.

- איפה אתן בתוך זה?
עובדת בכל רגע שיש לי. לשנינו עבודות שלפעמים דורשות תגובה בשעות לא סטדנדרטיות ואז אנחנו מגבים זה את זה. בנוסף, אני גומרת לעבוד כל יום כשהילדים מגיעים הביתה, מה שאומר שלפעמים אני צריכה להשלים עבודה בשישי בבוקר ולעתים נדירות יותר אני שולחת אותו להורים שלי עם הילדים בשבת או בימי חופש ונשארת בבית לטחון עבודה. יש לי הרבה התקוממות באופן כללי נגד העובדה שלכל זוג יש את הסיפור הפרטי שלו, אבל איכשהו יוצא שבכללי רובם גומרים באותו מקום... (הגבר עובד יותר ומרוויח יותר, האישה אחראית על יותר מטלות בית), אבל אצלנו בבית זה באמת הדבר ההגיוני ביותר...
 
זאת דוגמה לכך שהרבה מקרים פרטיים

מצטברים לתופעה, והיא כבר ממש לא פרטית.
כי באמת הגיוני שמי שבהיי טק ומרוויח פי שלוש יהיה זה שבקריירה שלו יושקעו יותר משאבי משפחה.
והגיוני שמי שעצמאית וצריכה לספק עבודה ולא נוכחות תפנה יותר זמן לילדים.
אבל מה גרם לזה שהוא יהיה בן הזוג עם הטרצ' שהופך אותו לחומר להיי טק? ומה גרם לזה שאני הרשיתי לעצמי לחפש עבודה עם מימוש עצמי וקצת פחות אופק כלכלי? יש פה מגמות כלליות שמכתיבות לנו את החיים המאוד פרטיים שלנו.
 
אולי העובדה

שלהיות עצמאי/ת בישראל זה סוג של תחביב ולא פרנסה ראויה לשמה ולכן זה אפשרי רק אם יש מישהו במרויח את פרנסתם המשפחה (או לפחות רובה)?
לא באמת יודעת- סתם מחשבות
 
נדמה לי שזו לא פעם ראשונה שאת כותבת משהו

כזה ואני באמת לא מבינה למה.
כלומר ברור שיש עצמאיים שלא מצליחים וברור שלכל עצמאי יש תקופות, אבל העבודה שלי מספקת לי ולמשפחתי פרנסה.
בענין ה"ראויה לשמה", באמת שיש תקופות פשוטות ומורכבות ויש לילות ללא שינה ולחץ נפשי, אבל היא בהחלט לא תחביב וגם בתקופות שאני לא מרוויחה ממנה, אני עדין לא רואה אותה כתחביב.

ואפשרי או לא - במשך שלוש שנים הייתי איפשהו בין המפרנסת העיקרית ליחידה, בזמן שהבנזוג התחיל את העסק שלו - ככה שאני לא יודעת אם זה אפשרי או לא, אבל עובדה שכולנו עדין בחיים, ללא מינוס (או דירה).

בפעמים שכן ניסיתי לחפש עבודה, בתקופות יובש קשות, כל העבודות שמצאתי (וברור שזה לא אומר כל העבודות שיש, לא באמת ניסיתי יותר מדי) דרשו להגיע בתשע ולחזור אחרי שבע-שמונה בערב, שבעיני אלו תנאים שבשום אופן לא מקובלים עלי כאמא. אולי אם הייתי גבר הייתי מרגישה אחרת, אבל מבחינתי לא להיות באף אחר צהריים בבית זה לא משהו סביר. בטח עם ילד עם צרכים מיוחדים וכו'.

בנוסף, אני ובטוחה שגם את, מכירה לא מעט עצמאיים שמתפרנסים וחלקם אף מתפרנסים יופי-יופי מפרי עמלם. אז באמת לא ברור לי למה את מתכוונת כשאת כותבת. אני לא יודעת אם את עצמאית או לא, אבל זה מסר מריר ומחליש לחזור עליו שוב ושוב ואף לא נכון.
 
אני עצמאית בעצמי

וגם שכירה
המציאות כיום בישראל, במיוחד לנשים עצמאיות, היא על סף הבלתי אפשרית
זה לא אורמ שאין כאלו שמצליחות
אבל הן מעטות והן החריג
בכל המציאות לעצמאיים קטנים, לא בתחום ההיטק- היא פשוט נוראית
רוצה דוגמא:
בעבודה שלי אין אפשרות שיחליפו אותי. המהות של העסק שלי זה אני. במשך 6 שבועות יצאתי לשמירת הריון. אסור לי ככה לעבוד 12-14-20 שעות בחדר לידה.... אז ביטלתי 3 יולדות שונות (הכנסה של כ-2500 ש"ח ליולדת בערך). כתוצאה מכך השנה שלי בשנה הזו תהיה נמוכה משמעותית. וגם כתוצאה מהעובדה שרב הדולות לא יכולות ללוות לידות משבוע 35-36 במקרה הממש ממש טוב. אז שומת השנה הזו תהיה משמעוץתית נמוכה (אם תחשבי 3 לידות בחודש). זה אומר שאקבל עכשיו שמירת הריון לפי שומה של שנה קודמת (שהיתה גבוה יותר מזו הצפויה השנה- יען כי עבדתי פול טיים...) ואקבל דמי לידה כאלה. אבל עוד שנתיים כשאגיש את שומת 2013 (זוכרת? זו שתהיה נמוכה משמעותית בגלל שמירת ההריון וחופשת הלידה) אתבקש להחזיר את רובה כי היא מחושבת על השומה בשנת המס בה ילדתי
לשכירות זה לא קורה...
ולא זה לא רק בתחום הייחודי שלי- יש פה לפחות 2-3 נשים (סמויות וגלויות) שעברו דברים דומים
וזה עוד לפני שדיברתי על בעיות שאינן נוגעות לי אישית כמו שוטף+180+הפקידה שכחה לשלוח בדואר
אני לא אומרת שלא ניתן להיות רווחים- עובדה, אפילו אני במצב הזה דווקא רווחית
אבל לו הייתי יכולה להיות עם אותה עבודה כשכירה- הייתי רווחית יותר בנטו עם כל קיזוזי ההוצאות שאפשריים לי כשכירה....
 

בּלו

New member
זה בדיוק מה שקרה לי היום


עניין החזרת דמי הלידה - והביא אותי למקום מאד מיואש מהבחירה המקצועית/עסקית שלי
 
אצלנו זה ממש פשוט

לא משתלם לי להיות בחל"ד.. אפילו אם אשב בבית ואעבוד בעסק בלי להרויח- ובעלי יצא לח"ד- לפחות לא יבקשו את הכסף חזרה
(ואם אצליח לשכנע אותו- זה מה שנעשה...)
איזה כיף להיות עצמאית מסופקת בעבודתה במדינת ישראל
(ושלא יובן לא נכון- אני לא מתייחסת לעבודה שלי כתחביב בכלל. רק התגמול עליה והקשיים של המדינה גורמים לה הליות משהו כזה שלא מפרנס משפחה אוטוטו של 5 נפשות)
 
זה שיש ה-מון מה לתקן מבחינת גישת מס הכנסה

ביטוח לאומי ומוסר תשלומים לעצמאים, תאמיני לי שאין ביננו כל ויכוח.
חלקתי על קביעתך הנחרצת שלהיות עצמאי זה תחביב ותו' לא ואין לו משמעות מבחינת פרנסה.
בנוסף, רוב האנשים, שכירים כעצמאים אינם מרוויחים כמו סמנכ"ל בהייטק. האם זה הופך את העבודות של כל השאר לתחביב?
כלומר מי שמרוויח פחות מ, נגיד שלושים? חמישים? אלף לדעתך היה עדיף כבר שיעסוק במקרמה ויתרום את עבודותיו לבתי אבות במקום לעבוד, כי זה יש לזה אותה משמעות כלכלית?
ברור שלא רק שזה לא נכון, אלא גם את, הכותבת, לא מתכוונת לזה. אז אני שוב שואלת, למה לפזר סתם אמירות שליליות ולא נכונות?
ואציין בנוסף, שגם לא כל העצמאים עובדים בתחום שבו אין שום אפשרות להחליף אותם, כמו בתחום שבו בחרת ושאולי *זה* שיקול שאת צריכה לקחת בחשבון.
זה בדיוק כמו להיות פסיכולוגית, גם היא לא יכולה לעשות מיקור חוץ לעבודותה ולהמשיך להרוויח. אם היית אחות מיילדת לעומת זאת, כן היית יכולה לצאת לחופשות ולהנות מתנאים כי אף אחת לא מחפש להזמין אחות מסויימת, בניגוד לדולה. אבל בחרת בתחום שבו אין אפשרות להחליף אותך. לגיטימי, אבל בחירתך וככה זה היה גם אם היית דולה בשבדיה או דנמרק או בגן העדן של הדולות יהא אשר יהא.
 
לא טענתי שזה תחביב

מבחינתי.. ז"א אני מתייחסת לזה במקצועיות- גם מבחינת היקף וכו'
אבל פרנסתית זה כמו תחביב כי לחיות מזה משפחה שלמה- אי אפשר....
ובטח שבהשוואה להיקף השעות הנדרש
אני רואה סביבי המוןעצמאיות בתחומים טיפוליים- מעטות מאוד מרויחות אפילו את השכר הממוצע במשק. לא שלושים ולא 50....
למה לפזר אמירות? כי זו דעתי. מי ששואלת אותי אם להפוך לעצמאית ובתחוםשלה ניתן להיות שכירה אני אומרת לה חד שממעית- כעצמאית תעבדי יותר ותרויחי פחות. הגמישות היא פםיקטיבית כי יש לך פרנסה ואמנפ את יכולה להחחליט לא לעבוד בשעות מסויימות אבל כמו אצל שכירה גם אצל עצמאית יש לזה מחירים והם הרבה יותר ישירים לכיס שלך
ולמה בחרתי בתחום? דולה זה לא מיילדת אם כבר. אני לא אחות ולא מתיימרת להיות. אני לא עוסקת בענייני סיעוד ורפואה. בתחום שלי אין שום אפשרות להיות שכירה. אם היתה- הייתי שם מזמן... אני לא עצמאית במהותי. אבל אין לי ברירה (אלא אם את חושבת שלהתפשר על סוג העבודה שלך היא ברירה- שזה כמו להגיד לעו"ס ש"את בחרת לכן השכר נמוך- לכי תעבדי בהיי טק)
 
אולי לא טענת שזה תחביב, אבל כתבת את זה שוב

ושוב.
אני לא יכולה לדעת מה את חושבת בתוך תוכך. אם את כותבת עוד פעם ועוד פעם "להיות עצמאי בישראל זה סוג של תחביב שאפשר להרשות לעצמך רק עם הבנזוג עובד בהייטק" אז אני מסיקה מזה שאת חושבת שמי שמחליט להיות עצמאי בחר לעסוק בתחביב.
מאוד יכול להיות שקשה מאוד להתפרנס ממקצועות טיפוליים בארץ, אבל יש הבדל בין לייעץ מנסיונך הספציפי בתחום ובין להגיד באופן גורף שכל סוג של עצמאות לאישה זה תחביב.
אני בטח לא אגיד לאף אחת לא לעסוק במקצוע חלומותיה, אלא לעבוד בהייטק. אני עוסקת במקצוע חלומותי ולא עובדת בהייטק. נתתי דוגמה מתחום שהיה נראה לי קרוב מספיק, בהחלט לא המלצתי לך לעשות הסבה. זה לא מקומי.
 
עדיין

את נתפסת לקטנות. לעסוק בתחביב הכוונה היא שזה לא מפרנס משפחה ברב המקרים של עצמאי קטן ועיקר הבעיה היא הבירוקרטיה ושיטת המיסוי (כי רובנו מביאים המון עבודה לעצמנו אבל מה שנשאר ביד- לא הרבה...)
את בוחרת להעלב. וזו לא היתה המטרה
המטרה היא לומר שרב העוסקים שתחומים בהם אין להם תחליף (ז"א אי אפשר לשכור מישהו שיעשה את העבודה במקומך- פסיכולוג/מתרגם/מאמן כושר/ מיילדת פרטית- ואגב יש דבר כזה) ולא רק בתחום טיפולי- כמעט שלא יכולים להביא פרנסה ראויה לשמה.
אגב- גם בן זוגי לא בהייטק. זה רק כמשל לכך שצריך בן זוג שמרויח יפה מאוד כדי לשרוד את ה4-5 שנים הראשונות בתחומים כאלה (ולא רק טיפוליים)
 
לאור זה שאני מתפלספת על זה איתך כבר איזה 12

תגובות, אז כנראה שבעיני זה לא קטנות כשאת יוצאת בכאלו אמירות גורפות וחדות על המשמעות של להיות עצמאית.

חוץ מזה, התגובה שלך ממש הזכירה לי איך בסדנאות שהשתתפתי בהן אנשים שלא היו בשום אופן מסוגלים להודות שיכול להיות שהם התנסחו בצורה בוטה או מעליבה, היו מתבצרים מאחורי "זו את שבוחרת להיעלב,בעיה שלך". אני לא נעלבנית גדולה ובכל זאת דברייך צרמו לי.
את רוצה להסביר לי שוב כמה לא אמרת את זה בעצם או התכוונת למשהו אחר או שאני "בוחרת להיעלב"? לבריאות. אני מציעה מצידי שאת יכולה "לבחור" לעדן את הניסוחים שלך או לבחור להיות יותר מדוייקת במה שאת כותבת.

למילה "תחביב" יש קונטציות רבות - חוסר מקצועיות, חובבנות (מאותו שורש), משהו שלא מתייחסים אליו ברצינות רק כדי להעביר את הזמן.
אף אחת מהקונטציות האלו אינה מתארת באופן נכון איך ש*אני* מתייחסת לעסק שלי ולא מקובל עלי שמישהי אחרת תעשה את זה בשבילי. תגידי "בשבילי עצמאות זה תחביב ולא פרנסה" ולא "כל העצמאיות וכו'".
בנוסף, את מתארת את המציאות *שלך*. המציאות שלי היא אחרת, גם לתחילת הדרך וגם להמשכה. מה שאומר כנראה שיכולות להיות מציאויות שונות, למרות הנחרצות שלך. השונות שלהן יכולה לנבוע מהתנהלות עצמית אחרת, סדרי עדיפויות אחרים ועוד ועוד. האופן שבו את מנהלת את עצמך והתוצאות שאת מקבלת הוא לא האופן היחיד והתוצאות היחידות האפשריות.
היה לי חשוב לי לכתוב את זה, כי אחרת כל מה שנשאר זו האמת האבסולוטית של עינב וזהו על מה זה אומר להיות אישה עצמאית (תחביב) ואיך עושים את זה (בזכות בעל עשיר).
 
למעלה