הזמנה לאירוח

s h o o s h a

New member
הזמנה לאירוח

בתיאום ובהסכמת מנהל הפורום לו אני מודה מקרב לב, אני מתכבדת להזמינכם להעלות שאלות בשרשור שנפתח לצורך אירוחה של הגב' זוהרה כהן מנהלת קשרי חוץ וקהילה בחברת עמל סיעודית אשר תתארח ביום חמישי ה 01.03.07 החל מהשעה 20:00 בפורום 'אין מקום לאלימות' ותענה לשאלות גולשים בנושא מצב הקשישים בישראל וכן זכויות גימלאים וניצולי שואה בביטוח הלאומי. השתתפותכם הפעילה בשעת האירוח תתקבל בברכה רבה. להשתמע, שוש מנהלת הפורום
 

אנימו

New member
תודה לשוש מנהלת הפורום

על ההזמנה. נועצת לטובת מי שיש לו שאלה ( אתמול עלתה כאן סוגיית התשלום לרשות השחדור, לדוגמא). אמנם הנושא אינו קשור לשמחת פורים אבל לעומת זאת קשור למציאות. תרשו לי לשתף אתכם בעובדה שבדיוק היום עומדים להכניס חברה טובה שלי שחלתה באלצהיימר, למחלקה סיעודית מיוחדת. כבר שנים אחדות שהמשפחה מתמודדת עם המצב. נפל הפור. לצערי, גם אני מכירה את נושא מקרוב. יום לא קל לה ולמכריה. אבל לפעמים יש להחליט החלטות ולבצע. בכאב גדול. מסתבר שכדאי מאוד לדעת וליידע את הקרובים לנו מה הזכויות , והלוואי שלא נזדקק לכמה מהן... יום טוב שיהיה לכולכם.
 

vera2

New member
אנימו קראתי בכאב על המחלה

של החברה והתמודדות של המשפחה.ובכל זאת אם כבר כלו כל האפשרויות לטפל בחולה בביתה טוב שיש מקום מכובד שאפשר לקבל טיפול הולם ושיאפשר גם למשפחה לצבור כוחות להמשך הדרך.יום נעים לכולנו.
 

אנפה2

New member
חברה שלי לקתה במחלה בגיל 48

היתה על זה כתבה בעיתון לאשה, ובידיעות אחרונות בערך לפני 3 שבועות. בעלה החזיק אותה בבית וטיפל בה בערך 8 שנים ולאחרונה הכניס אותה לטיפול במוסד. הולך לבקר אותה יום יום, רוחץ אותה יושב איתה, אך כשיוצא החוצה כבר יש לו אחרת. לא אומרת את זה מראיה שיפוטית, מספרת על מנת לידע אתכם (מה שאתם בטח יודעים) שמי שחולה חולה , ומי שבריא ממשיך את חייו.
 

מנורה

New member
זאת אחת המחלות הקשות בן אדם מפסיק

להכיר אותך אדם שאהבת אדם שהכרת קרוב קשה קשה גם לחולה ובמיוחד לסובבים אותו. כשאני נזכרת בחברה של אנימ הכרתי אותה אישית פשוט קשה לי מאד מאד איזה בחורה תוססת ופעילה מסודרת ויפה מחלה ארורה. קראתי את המאמר על החברה שלך אנפה ועם כל הקושי יכולה להבין את בעלה כדי להמשיך לשרוד צריך כתף צריך תומך צריך חיבוק ואף אחד מבני המשפחה גם האוהבים ביותר לא יכולים למלא צורך זה. הלואי ונהיה תמיד בריאים.
 

emmy5

New member
אנפה, זה דרך העולם ,ובצדק ...

הוא לא אשם , עושה כל מה שאפשרי ...
 

אנימו

New member
אנפה- מסרי לבעל של חברתך את חיזוקי.

כל עוד הוא מבקר אותה ודואג לה, חלילה לו מ"לעלות על המוקד" כמו בהודו ( שם האלמנות נשרפות עם גופת הבעל...) . מכיוון שנקבע מלמעלה (או אי שם ) כי הוא ממשיך לחיות וזומן לו מישהי שמקלה עליו את ההתמודדות עם קשיי החיים וצובעת לו אותם בצבעים בהירים מן השחור . יישר כוח לו על תפקודו המתחדש! יש לעודד אותו ולחזקו. זה בדיוק המצב האופטימלי ( בתוך המצב הנתון): מי שחולה במחלה חשוכת מרפא שכזו- יטופל ברמה הרצויה ומי שבריא - אל יחלה ואל יתאבד - אלא ימשיך להפיק המירב ממה שיכול ומסוגל.
 

נואלי1

New member
אנימו, מסכימה עם כל מילה ומילה.

אני מלווה עכשיו חברה שחלתה במחלה. בעלה מטפל בה במסירות שקשה לתאר,אבל אין לי ספק שהקושי איתו הוא מתמודד שהוא גם קושי פיסי ובעיקר קושי נפשי אינו ניתן לתיאור.אני מאוד מקווה שהוא ימצא את הדרכים שלו להקל על ההתמודדות, אחרת באיזה שהוא מקום תהיה התפוצצות.
 

ora11

New member
צער גידול הורים

אחות של חברתי בת 56 חלתה במחלה הנוראה בתה בצבא מקבלת אישור לבוא לטפל באמה שכבר לא מכירה אותה. איזה טרגדיה ,בקרוב יאשפזו את האמא כי אי אפשר כבר לטפל בה בבית. שנהיה רק בריאים וחזקים.
 
מחלה קשה, האדם מת באותו בחיים,

משום שנשארת רק המעטפת החיצונית והנשמה כבר איננה. מצב קשה מאד. אני מכירה שתי נשים שיודעות שהן תחלינה במחלה - משום שהמחלה קיימת במשפחתן וגם להן יש כבר סימנים.
 

HAVA159

New member
לצערי זה נורא, מכירה את זה מקרוב.

מזל שיש לו מטפל טוב... ועדין אפשר לטפל בו בסביבה הטבעית ומברכת על כך... שניהיה רק בראים. חוה.
 

אנימו

New member
חווה- אכן מזל. יש מצבים שזה בלתי

אפשרי, אם בגלל החולה שהופך לאלים וחסר מנוחה ואם בגלל שבבית יש עדיין ילדים בגיל צעיר ואז נמצאים בדילמה : האם להמשיך ולקיים בבית נוהל משפחתי "נורמלי" או להסב את הבית למחלקה סעודית ולגלות שהילדים מעדיפים לישון ולהשאר שעות ארוכות מחוץ לבית . בקיצור, התלבטויות אין קץ ומצב שדורש החלטה שלעתים כואבת מעין כמוה אבל עדיפה על פני האחרת שהיא איומה בפני עצמה. ותודה על ההתייחסויות.
 
יש תרופה נפלאה נגד האלימות וחוסר

המנוחה. אמנם יקרה ולא כלולה בסל הבריאות אבל איפשרה לי להחזיק את אמא בבית עד יומה האחרון
 

HAVA159

New member
אנימו יקירה,

אכן כך יש מצבים בחיים שצריך לקחת החלטה, אמת קשה כשיש עדיין ילדים צעירים בבית,אך גם כך כאשר באים הילדים והנכדים לבקר ,תלוי באיזה מצב הוא נמצע יש שהוא מכיר חלקית ויש שבכלל לא מכיר. וזה כל כך כואב. חברים, המסקנה שצריכים להיות בראים. שיהיה לכולם לילה טוב. חוה.
 

סבאאורי

New member
אהבת אמת

היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית, בשעה 08:30 לערך. איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00. התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה. ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו, מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי. הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה. הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע. תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, "לאן הוא ממהר, האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא"? האיש ענה לי לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר. שאלתי את האיש מה מחלת אשתו? והוא ענה "כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר". בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת? והוא ענה לי "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים". התפלאתי מאד ושאלתי אותו, ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה? האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה". והוא יצא מהמרפאה לדרכו. בשמעי את דבריו, התאפקתי שלא לפרוץ בבכי וכל גופי רעד. אמרתי לעצמי, "זו היא אהבה שאני רוצה בחיי". אהבת אמת, לא פיסית, לא רומנטית. אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה, במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד.
 
סבאורי , הספור שהבאת לכאן גדול,

זאת באמת אהבת אמת, אבל כמה יש כאלה??? לילה טוב לך!!!
 
מתוך ספר שתרגמתי עולה

שהיסטוריה משפחית מגדילה את הסבירות למחלה. עם זאת אפשר לדחות את התפרצותה או להקל עליה בעזרת מזון נכון וטיפול מנטלי במוח.
 
כשהמחלה מתפרצת שום מזון לא יקל עליה

ובוודאי לא טיפול מנטלי במוח. שכן המוח הולך ונמחק. פשוט התאים "נמחקים". יש תרופה שמקלה למשך מעט חדשים, כאילו דוחה את ההתפתחות. ועוד בנושא המזון: כמו שעל-מנת לקבל די ויטמין סי יש צורך בפרדס צמוד, כך לגבי המונח "מזון נכון". מה גם שחולי האלצהיימר אוכלים "כמו ציפור" ובהמשך לא יכולים לבלוע בכלל ובוודאי שלא ללעוס. לגבי ההיסטוריה המשפחתית: מה שהוכח הוא שהזיקה לתורשה הוא הדילוג על דור. כלומר, סבא-נכד. וגם זה רק בסטטיסטיקה. רב הנסתר על הנגלה במחלה הזו.
 
כשהמחלה מופיעה אפשר להתמדד

אתה עם מזון נכון, ועם תרגילים למוח כדי להאט את התפתחותה ולדחות את הרע מכל . קראי את הספר "איפה הנחתי את המפתחות שלי", בין השאר. במחלה זו מתים תאי העצב במוח. תרגול מנטלי קבוע של המוח, יום יום, תחת פיקוח אפילו אם צריך, גורם להתפתחותם וצמיחתם של תאי עצב חדשים במקום אלה שחלו ומתו. בנוסף לכך - במקום לאכול ממתקים - לאכול אוכמניות, דובדבנים, תותים, גרגרי יער ועוד - באלה יש חומצות שמסייעות לתאים אלה להתפתח.
 
למעלה