שלושה דברים ../images/Emo13.gif
א. אני המומה (במובן הטוב) מהבגרות שהילדה הזו מפגינה. אבל בכל זאת, יש רגעים (בעיקר כשאני יושבת מול המחשב, כומתה צבאית על ראשי, ומניקה) שאני מתגעגעת לפשטות של פעם. ב. כל מה שתיארתי קרה גם לפני הניתוח. ג. לגבי הפוסט טראומה, אני לא מודאגת. אנחנו עוד לא שבוע בבית, ושנינו יודעים שזה יקח עוד זמן, ונמצאים שם בשבילה. אני רק מתקשה להחליט איפה לשים את הגבולות במצב החדש. מצד אחד, ברור לי שהיא לא יכולה לקבל עכשיו כל מה שהיא רוצה רק בגלל שהיא עברה ניתוח ואישפוז וקשה לה, ושהיא חייבת גבולות. מצד שני, אני גם יודעת שהמצב שלה עכשיו עדין יותר, ושגם אנחנו צריכים לוותר לה בחלק מהמקומות. אני לא חושבת שאני ממש צריכה עצות, כי הרי מי מכיר את שחר יותר מההורים שלה, ורק אנחנו יכולים לבחון איך היא ואיך להתנהל בכל סיטואציה. אבל לא פשוט לי