הורים לתינוקות (?)

בלינקה

New member
אני רוצה את התינוקת שלי בחזרה!

איפה היא? איפה זו שינקה וישנה ונשארה איפה שהניחו אותה? מה זה הילדה הזו, שפתאום אומרת לי דו (לא) כשאני מבקשת או אומרת לה דברים (-אמא הולכת לעבודה. -דו. -את תשחקי עם אבא. -דו. -בואי להחליף חיתול. -דו. -את רוצה חביתה? -דו.)? למה היא מכריחה אותי להניק רק עם שיער פזור, רק על הספה בסלון, רק עם הכומתה של אבא שלה על הראש שלי? מה עושים עם פרצי העצמאות השתלטניים האלה? מה עושים איתם כשהילדה קצת פוסט טראומתית? איפה? איפה התינוקת?
 

תּמר

New member
שני דברים

א - התינוקת שלך זאת הילדה הבוגרת של היום. ואולי במקום להתאבל על מה שהיה ואיננו, אפשר לשמוח על התבגרות ופתיחת שלב חדש בחיים בנוגע לטראומה מהניתוח - זה נראה לי דבר שכן כדאי לטפל בו, ואולי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בכל מקרה לא עבר מאז הרבה זמן, וצריך לתת לה את הזמן להרגע, וגם לתת לה את הביטחון שאתם איתה.
 

בלינקה

New member
שלושה דברים ../images/Emo13.gif

א. אני המומה (במובן הטוב) מהבגרות שהילדה הזו מפגינה. אבל בכל זאת, יש רגעים (בעיקר כשאני יושבת מול המחשב, כומתה צבאית על ראשי, ומניקה) שאני מתגעגעת לפשטות של פעם. ב. כל מה שתיארתי קרה גם לפני הניתוח. ג. לגבי הפוסט טראומה, אני לא מודאגת. אנחנו עוד לא שבוע בבית, ושנינו יודעים שזה יקח עוד זמן, ונמצאים שם בשבילה. אני רק מתקשה להחליט איפה לשים את הגבולות במצב החדש. מצד אחד, ברור לי שהיא לא יכולה לקבל עכשיו כל מה שהיא רוצה רק בגלל שהיא עברה ניתוח ואישפוז וקשה לה, ושהיא חייבת גבולות. מצד שני, אני גם יודעת שהמצב שלה עכשיו עדין יותר, ושגם אנחנו צריכים לוותר לה בחלק מהמקומות. אני לא חושבת שאני ממש צריכה עצות, כי הרי מי מכיר את שחר יותר מההורים שלה, ורק אנחנו יכולים לבחון איך היא ואיך להתנהל בכל סיטואציה. אבל לא פשוט לי
 
בטח שזה לא פשוט

כל הדברים האלה דורשים סבלנות שאנחנו (איכשהו) מוצאים אותה בימים רגילים אבל אחרי תקופה לא קלה ודי רגישה אז הסבלנות פוקעת די בקלות, אחרי הכל את בנאדם...(דרך אגב - ילדה מדהימה, ראיתי בקומונה שסופסוף נתנו לי להכנס אליה...)
 

Mלביאה

New member
דווקא השנה השנייה היא האהובה

עליי ביותר! שנה מופלאה ממש, ואין קסום מיום ההולדת של גיל שנתיים. תהני מכל רגע. איזו שנה כיפית, הרגע התחלנו אותה (1.2) ואני כ"כ נהנית!
 

oreo

New member
../images/Emo6.gif

אין לי תשובה אבל הרגת אותי מצחוק
.
 

החמות

New member
../images/Emo6.gif גדולה ילדה שלך

וגדולה את שאת הולכת איתה ומוכנ להניק עם כומתה על הראש- יפה לך... בכל מקרה אצלי הגבול עובר איפה שנמאס לי לא נעים לי ןאז אני אומרת לו לא כי לא נעים וכו' ואז הוא שב ומנסה ואי שבה ומתנגדת ולרוב זה נגמר עד התרגיל הבא- שקורה שניה אח"כ וחכי אנחנו בשלב הלא-צה ואמא תני ני שיו- תני לי עכשיו גם מה שאסור...
 
אני מצטערת מאוד

הסצנריו שתיאת מאוד לא ברור לי, ואני לא יכולה להשיב כך. בבקשה תמונה שלך מיניקה עם שיער פזור וכומתה על הראש, ואז נחשוב מה לעשות
 

צימעס

New member
לך צריך להסביר שלא אמורים לחכות

הרבה זמן בין ילד אחרון לנכד ראשון?
 

pitzi3

New member
../images/Emo6.gif גמלי אין תשובה אבל...

למרות שאף פעם לא ראיתי אותך, אני בהחלט יכולה לדמיין אותך יושבת מול המחשב, פזורת שיער עם כומתה על הראש, מניקה. וזה פשוט משעשע וראוי להערצה...
 

nulla

New member
../images/Emo6.gif שאלו יהיו הצרות שלך...

ואין לי עצות, אני בעצמי חלשה בנושא הגבולות.
 
אין. איפשר.

רוצה תינוקת - תעשי חדשה. ולא מאמינה לך על הכומתה. דורשת הוכחות מצולמות. בינתיים,
 
למעלה